פרשת לך לך

 

כשהגיעו שָׂרַי ואברם למצרים, נחטפה שָׂרַי והובאה לבית פרעה (שחשב שהיא אחות אברם). אי לכך ה' מעניש את פרעה בנְגָעים ובמחלות, ואז מחזיר פרעה את שרי לאברם. אברם  חוזר ממצרים לארץ כנען.

 

בדרכו חזרה נפרד אברם מלוט, אחיינו,אך כשפורצת מלחמה בין מלכֵי אֲרַם נַהֲרַיִם למלכי כִּכַּר הירדן, יוצא אברם להצלת אחיינו לוט, שנפל בשבי.

 

לאחר מכן  כורת ה' עם אברם בְּרִית בין הַבְּתָרִים. בה מבטיח אלוהים לאברם את הארץ, מנהר מצרים עד נהר פְּרָת.
שָׂרַי, לא מצליחה ללדת, ומבקשת מִשִּׁפְחָתָהּ, הָגָר, ללדת בן לאברם. הגר הרה לאברם, ושרי מקנאה ומענָה אותה. הגר בורחת משרה, ויולדת את בנה ישמעאל.

 

אברם כורת ברית נוספת עם ה', היא ברית המילה. הוא מצווה למול את עצמו ואת כל בני ביתו, וכן לשנות את שמו לאברהם ואת שם אשתו שרי לשָׂרָה. ה' מבטיח פעם נוספת ששרה תלד בן, שייקרא יצחק, ובו תתקיים ברית 'הזרע והארץ'.

 

נקודות התייחסותי  מהפרשה, אינני מייצג את הפרשנות המסורתית, מאידך אנוכי מכבדה ומשתמש בה.

 

עוד לפני שאברהם שמע את ה"לך לך" הוא ציווה את ההולכים  אחריו לעשות צדק ומשפט, למעשה די במקרה הוא כבר יצא לכיוון ארץ כנען עם משפחתו "ויקח תרח את אברהם בנו ואת לוט בן הרן בן- בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען"(יא, לא). למה הם יצאו לכנען? אין לנו מושג, והם גם לא הצליחו להגיע.

 

נשאלת השאלה למה הסיפור מוזכר?  נראה שחשוב שה' מחכה שנתחיל, שנבנה , ניזום, נחשוב על רעיונות מעצמנו.יצויין שבמועד  כתיבת  שורות אלה  אנו במלחמה נגד חלאות שמנסים להשמידנו. מלחמה הדורשת תחכום וערמומיות כנאמר: " כי בתחבולות  תעשה  לך מלחמה ותשועה ברוב יועץ" ( משלי כד 16).זאת בניגוד לקבוצה של יהודים בארצנו  שנאבקת על חקיקת חוק ההשתמטות שלא להצטרף ללוחמינו נגד רוצחים המנסים להשמידנו.

 

האלוקים ציווה על אברם "לך לך": לֵך, תתקדם. ובאקטואליה  לימינו אומר- אל תסתפק במה שכבר עשית. יש להמשיך ולהתקדם ולא לעצור ולומר השגתי מספיק. תמיד יש לצעוד קדימה, להמשיך, להשתכלל, לשפר, כל עוד יש לך יכולת ליצור,להמשיך לנצל את היכולת והאפשרות שניתנו בידך עד תום.

 

כשפורצת מלחמה בין מלכֵי אֲרַם נַהֲרַיִם למלכי כִּכַּר הירדן, יוצא אברהם להצלת אחיינו לוט, שנפל בשבי . החדשות הגיעו חיש מהר לאוזנו של הדוד אברהם, והוא החליט לרדוף אחרי המלכים כדי לשחרר את אחיינו השבוי. אברהם הצליח במשימתו; הוא ניצח את המלכים, שיחרר את לוט ואת שאר השבויים, ולקח עמו את הרכוש שבזזו המלכים בסדום ועמורה.

 

הרמב"ן מביא פירוש מעניין לפיו המלחמההאמורה היא רמז למלחמה העתידה לבוא בין עם ישראל ואומות העולם. כל אחד מארבעת המלכים מייצג תקופה אחרת בתולדות עם ישראל בבל, מדי, יוון ואדום וכשם שאברהם אבינו ניצח את כל המלכים, כן עם ישראל יתגבר על כל מי שקם עליו ומנסה להכחידו, חלילה.

 

בהשלכה לאויבינו כיום החמאס יותר נכון "הנאצים" של ימינו. הרי שבמועד כתיבת שורות אלה אנו במלחמה הדורשת תחכום וערמומיות כנאמר:"כי בתחבולות  תעשה לך מלחמה ותשועה ברוב יועץ" (משלי כד 16) מעיון בכתובים עולה, כי ה' המקראי שאומר מנחה ומצווה את יצורי האנוש כמעט ולא פונה ישירות לנשים.

 

בגן עדן כאשר אלוהים פנה לאדם בדבר פירות הגן , האישה שתקה עד אשר אלוהים פנה אליה, מאז נפסק הדיאלוג הישיר בין אלוהים לאישה במשך הרבה דורות .

 

עד  שיש  דיבור  בין האלוהים  לשרה אם האומה . לאחר שמלאכי ה' סעדו אצל אברהם, אלוהים מדבר בעקיפין עם שרה: הוא מדבר אל אברהם "ו"שרה שומעת פתח האהל".

 

כמו כן יש דיבור בין  שליחיו של אלוהים לבין הגר. הגר למעשה  יוצרת מחדש את הדיאלוג בין שמים לנשות הארץ בצורה עקיפה "ויקרא  מלאך אלוהים אל הגר  מן השמיים, וישמע אלוהים את קול הנער ויקרא מלאך אלוהים אל הגר מן השמים ויאמר לה מה לך הגר אל תיראי כי שמע אלוהים אל קול הנער באשר הוא שם" (בראשית פרק כא פסוק יז).