פרשת וישלח

לכן, חילק יעקב את מחנהו לשניים:" ויאמר אם יבוא עמו אל המחנה האחת והכהו והיה הנשאר לפליטה ( בראשית ,ט'), בנוסף, יעקב שלח שליחים עם ברכות ומתנה לעשיו אחיו ,שהביאו לו מתנה שכללה עדרים, כבשים, פרים וגמלים, ונשא תפילה לה' :" הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו כִּי-יָרֵא אָנֹכִי…" (בראשית לב'יב)

יעקב עבר את הירדן במעבר יבוק כשנשאר לבדו נאבק במלאך עד אור הבוקר. במאבק לא היה צד מנצח . יעקב לא שיחרר את המלאך עד שזכה ממנו לברכה. המלאך בירך את יעקב ושינה את שמו לישראל. יעקב קרא למקום המפגש עם המלאך פנואל כי ראה שם פני אלוקים.

 

יעקב ועשו נפגשו. עשו לא היה מעוניין במתנותיו של יעקב אך לקח אותן ,עשו הציע ליעקב לבוא איתו אך יעקב סרב.

 

יעקב קנה חלקת שדה ליד שכם. לאחר מכן מתואר מעשה דינה-דִינָה היא בת יעקב ולאה שנולדה לאחר ששת בני לאה.

 

דינה נחטפה ונאנסת על ידי שכם בן חמור, התנהל משא ומתן להשבתה ובני שכם הסכימו למול את עצמם, ביום השלישי למילתם באו שמעון ולוי, החריבו את שכם והרגו כל זכר; יעקב נזף בהם.

 

אלוהים אמר ליעקב לעלות אל בית-אל. שם בנה יעקב מצבה ואלוהים חזר על שינוי שמו לישראל. בדרך מבית אל, רחל ילדה את בנימין ומתה בלידה. גם יצחק, אביו של יעקב, מת במהלך הפרשה זו ,זקֵן וּשְׂבַע ימים, בן מאה ושמונים הפרשה מסתיימת בתיאור שושלת עשו.

 

נקודות התייחסותי מהפרשה. יצוין שאינני מייצג את הפרשנות המסורתית, מאידך אנוכי מכבדה ומשתמש בה.

 

לחלוקה של יעקב את מחנהו לשניים בפחדו מהפגישה עם עשו; למעשה זו פעולה שעד היום משתמשים בה לדוגמה בתורת ההשקעות בבורסה, כל אדם המחלק את השקעותיו במניות ובאיגרות חוב ממשלתיות שווה בשווה, שאם יאבד את אחד החלקים, עדיין יישאר בידיו די  למחייתו.

 

חז"ל אמרו "שלושה שמות נקראו לו לאדם: אחד מה שקוראין לו אביו ואמו, אחד מה שקוראין לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו. טוב מכולן מה שקונה הוא לעצמו"."יש הטוענים זאת, על בסיס  הנאמר במקרה  דנן, בהחלפת שמו של יעקב לישראל, לאחר מאבקו עם ה'מלאך'.

 

השם החדש, נגזר ממעשה שעשה יעקב במאבקו עם  המלאך.המאבק לבד כצעד מופנה לעתיד. יעקב כבר לא היה תלוי עוד ביצחק אביו ולא בלבן חותנו, ובניו כבר לא יקראו בני יעקב ונקראים עד היום בני ישראל. זה השם שיעקב קנה לעצמו.

 

מעשה דינה בשכם, המתואר בפרשהשבמרכזו האונס של דינה בת לאה בידי שכם בן חמור והריגת תושבי שכם בידי בני יעקב שמעון ולוי.

 

יעקב התנגד למעשיהם ובעקבות זאת אף קרא עליהם לפני מותו "ארור אפם כי עז" וקבע כי "אפיצם ביעקב אחלקם בישראל". שכן חרון אף ועברה אמנם ראויים הם אך במידה הנכונה ולא בהתפרצות עזה משולחת רסן.

 

כמה גדולים דברי יעקב סבא וכמה רלוונטיים לבניו העוסקים  כיום בעקבות אסון ה-7 באוקטובר ב"סיכול וחיסול ממוקד" של רוצחים ואנסים ויודעים להבחין בין זכאי לחייב. ברוכים יהיו לוחמי/ות צה"ל