פרשת השבוע ויקהל פקודי
כבר בתחילת התייחסותי לפרשה, אציין הפרשה מציגה דין וחשבון, להראות שאכן כמויות הזהב והכסף האדירות שנאספו שהלכו אך ורק למטרות שיועדו למשכן משכן אלוהים ולא לידיים אחרות ופרטיות, בהשאלה למֹועד כתיבת שורות אלה, אציין שהעוסקים כיום במלאכות הציבור, דהיינו כנסת ישראל או במדויק הקואליציה שבכנסת שחייבים בין היתר, להקפיד על רישום נאות של תקציב המדינה אינם נקיים ברישומיהם כנאות עבור עם ישראל.
מסרון מפרשת השבוע ויקהל פקודי
תקציב המדינה במתכונתו הנוכחית מפלה ביו מגזרים וקהילות בניגוד ל-חובת השקיפות וחלוקה עניינית שקיימת במשפט העברי באיזונים המתחייבים לא רק לגבי הרשויות הציבוריות אלא היא חלה גם על היחיד במקרה דנן ראש הקואליציה.
פרשות ויקהל פקודי עוסקות בהקמת ובבניית המשכן בפועל. פתיחת פרשת ויקהל מתחילה בדיני שבת.
כל אבות המלאכה האסורים בשבת, הן מלאכות שהיו לצורך הקמת ובניית המשכן. התפעול הקבוע של המשכן מתיר מלאכות מסוימות שאסורות בכל מקום אחר, שחיטה בשבת, קצירה (קצירת החיטים לקורבן העומר, מותרת ודוחה את השבת) ועוד.
לכל אורך פרשת ויקהל אנו רואים את המילה "ויעש", העשייה היא העיקר וכאשר מסכמים את הבנייה בפרשת פקודי רואים שהביטוי"כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּה ה' אֶת-משֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל-הָעֲבֹדָה: וַיַּרְא משֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם משֶׁה" (פרק לט פסוקים מב-מג) את המשכן או בשמו הנפוץ הנוסף: "אוהל מועד", בנו אמנים מומחים ובראשם בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך, הפרשה מציגה כאמור דין וחשבון, להראות שאכן כמויות הזהב והכסף האדירות שנאספו הלכו אך ורק למטרות המשכן ולא לידיים פרטיות.
נקודות התייחסותי מהפרשה, תחילה אבהיר אינני מייצג בהכרח את הפרשנות המסורתית, מאידך אנוכי מכבדה ומשתמש בה.
*כנאמר בפרשה, לאחר איסוף כל החומרים, הוגש דין וחשבון על הכמויות המדויקות שנאספו כמו גם תיאור הכנתם של הפריטים האחרונים במשכן. מטרת דין וחשבון זה היא להראות שאכן כמויות הזהב והכסף האדירות שנאספו הלכו אך ורק למטרות המשכן ולא לידיים פרטיות. אמנם אין לחשוד במשה רבנו חלילה, אולם משה והתורה מראים לנו שכל אחד העוסק בצרכי ציבור צריך להציג שקיפות מלאה כדי שכולם יראו בדיוק מה מעשיו.
על כך נאמר כאמור והייתם נקיים מה' ומישראל. העוסקים במלאכות הציבור חייבים להקפיד על רישום נאות ועל שקיפות ולהציג נתונים מדויקים על הכנסותיהם והוצאותיהם לעיני כל דורש.
ולעניות דעתי כמה רחוקה דרישה זו ממציאות ימינו ומשיטת הסמוך עלי, למרות שבצלאל שאחראי היה על הקמת המשכן היה אומן, ואומנים בדרך כלל רוצים לעשות דברים בצורה שתשאיר את חותמם האישי המיוחד, במקרה זה של המשכן, לא היו שום שינויים.
בחפצים פשוטים, אם נשנה קצת את הוראות ההרכבה, לא ייגרם הבדל משמעותי, אולי אפילו התוצאה תהיה טובה יותר, אולם במערכות מורכבות יותר לדוגמה, מכונית או מטוס, שינוי והרכבה של חלק ואפילו הקטן ביותר בצורה לא נכונה יכולים לגרום להתפרקות המוצר כולו ולסכנת חיים.
כך גם במשכן, כל שינוי קטן יכול לגרום לסכנת חיים בפרשה זו אשר עיקרה ביצוע הוראות בניין המשכן, מוזכרות הנשים בתואר חכמות לב: "וכל אישה חכמת לב בידיה טוו,ויביאו מטווה את התכלת ואת הארגמן, ואת תולעת השני ואת השש:וכל הנשים אשר נשא ליבן אותנה בחוכמה טוו את העיזים" התורה מדגישה את הנשים כחכמות לב, גם בהקמת משכן האלהים, לפי שהן לא נתנו יד לעגל הזהב, אלא תרמו את עדיהן לטובת המשכן בלבד, הן הצטיינו בחוכמה מיוחדת חוכמת הלב אשר בעזרתה הוציאו מן הכוח אל הפועל את כישרונן המיוחד, שנעשה ממש במסירות נפש בכל ליבן. וכל זה בנוסף לעבודות הבית.
הביטוי "חָכְמַת-לֵב", הוא שילוב של שכל ורגש, תבונה ורגישות. הפוליטיקאי, המנהל, המנהיג או המנכ"ל, המורה או האב לא צריך להיות גאון, יצירתי או מבריק. אלא בעיקר בעל "חָכְמַת לֵב": לב היודע להבחין בין טוב לרע, בין עיקר לטפל, בין ראוי ללא ראוי.
