פרשת אמור

 

מסרון מפרשת השבוע אמור

 

כלומר: אף על פי שמצווה על כל אדם ללוות את המת ולהובילו לקבורה, לכהן אסור להיות במקום שבו הוא עלול להיטמא ממת, לגעת במת או לשהות עמו תחת קורת גג אחת, מלבד לשבעת קרוביו - אב, אם, בן, בת, אח, אחות, אישה.  ובהמשך עוסקת בדינים שונים, ביניהם היא מביאה  לראשונה בתנ"ך  את רשימת חגי ישראל אותם אנו חוגגים מדי שנה.

 

פרשתנו  נקראת "אֱמוֹר" שֶׁמַּשְׁמָעוֹ, דַּבֵּר, תַּגִּיד, ושמְלַמֵּד עַל חֲשִׁיבוּת כֹּחַ הַדִּבּוּר. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לָאָדָם אֶת  כֹּחַ  הַדִּבּוּר,בְּכֹחַ זֶה הָאָדָם מְגַלֶּה מַחְשָׁבוֹת וּפוֹעֵל פְּעֻלּוֹת.

נקודות התייחסותי  מהפרשה, מלכתחילה  אבהיר, אינני מייצג את הפרשנות המסורתית, מאידך אנוכי מכבדה ומשתמש בה.

 

לכבוד חג הסוכות ,איזה  סוכה עדיפה?  במחלוקת ה'תנאים' ישנה הגישה של 'בית שמאי' שסבורים שסוכה היא כאילו "דירת קבע" שנרגיש בה בבית משודרג יפה במיוחד לעומת שאר החכמים (ר' עקיבא ועוד) שסוכה היא "דירת ארעי"במושגי ימינו ר' עקיבא רוצה שנרגיש בסוכה קצת הומלסים.

 

אולי אלו גם שתי התייחסויות על חיינו, שפע כלכלי עלול להיות סכנה להזנחת ה"רוחניות" ערכית ,לעומת הגישה ששפע כלכלי מאפשר שנזכה  גם מכל העולמות, כולל רוחנית ערכית.

 

מתוך כבוד שיש לי לספר הספרים, כואבת לי הפסילה הגורפת בפרשת השבוע שלנו את האדם בעל המום
הגופני, פסילה האוסרת עליו מתן רשות כניסה לנכה אל המקום הקדוש.

 

וגם חל עליו איסור חמור לשרת בקדושה בבית המקדש או לבוא אליו: "כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם, אִישׁ עִוֵּר אוֹ פִּסֵּחַ...
אוֹ אִישׂ אֲשֶׁר יֵשׁ בּוֹ שֶׁבֶר רֶגֶל אוֹ שֶׁבֶר יַד, אוֹ גִּבֵּן אוֹ דַּק...לֹא יָבוֹא אֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִגַּשׁ, כִּי מוּם בּוֹ, וְלֹא יְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשִׁי..." (ויקרא כ"א, 18-22).

 

יש לציין במיוחד בסימן אירועי היום, כאשר מאות רבות של צעירים וצעירות נתונים לנכויות קשות כתוצאה מאירועי הדמים שנכפו עלינו, ב-7 לאוקטובר קשה לי לקבל את העדר הזכות שלהם אפילו לשהות במקום הקדוש. צעירים וצעירות, שקדושת חייהם רוטשה במום גופני מירי של אויבי ישראל, הם ראויים למקום של כבוד בכל מקום.

 

במצוות ה' לא להתקרב אל המת ולהיטמא ממנו, יש האומרים שהמטרה, של מצווה זו- להניא את האדם מדמיונו כי לעולם יהיה בריא ושלם, ומתוך כך, הוא מתרשל במעשיו (כתב הרב חיים אפרים זייצ'יק זצ"ל בספרו אור חדש).

 

ישנה קוטביות רבה בין הפתיחה של פרשתנו להמשכה, כאמור הפרשה פותחת ב:"יֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו(כא,א)  פתיחה לא מרנינה במיוחד אזהרה  לכוהנים שלא להיטמא למתים; אך בהמשך, סוקרת התורה את חגי  ישראל.

 

יצוין שגם בחיים אנו פוגשים את שני הקצוות הללו. יש מקרים של אבל וצער, ויש זמני אושר ושמחה, עלינו  לזכור שגם בזמנים קשים של אובדן, הרי שבהמשך כמו בפרשתנו, יגיעו החגים, יגיעו  זמנים טובים.

 

אציין לסיכום פרשתנו שדיבור מחושב מגן על האדם "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו",(ממשלי כא, 23)