מסרון מפרשת "ראה"

 

המילה הראשונה של פרשתנו  מופנית אל כל אדם ואדם ואומרת: "ראה"! הרם את העיניים! התבונן! הסתכל למרחוק! ומיד לאחר מכן היא מבקשת מהאדם לשמוע: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה. אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹת השם אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה, אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹת השם אֱלֹקֵיכֶם" (דברים יא, כו).

 

 

 משה מְסַפֵּר בפרשה, מָה יַעֲלֶה בְּגוֹרָלָהּ שֶׁל "עִיר הַנִּדַּחַת" – עִיר שֶׁאֲנָשֶׁיהָ פָּנוּ לַעֲבֹד אֱלֹוהִים אֲחֵרִים.וחוֹזֵר עַל חֻקֵּי הַכַּשְׁרוּת הַשּׁוֹנִים, עַל מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ: מַעַשְׂרוֹת, שְׁמִיטָה וְעַל שְׁלֹשֶׁת הָרְגָלִים: פֶּסַח, שָׁבוּעוֹת וְסֻכּוֹת.

 

נקודות  התייחסותי  מהפרשה, יצויין, אינני מייצג את הפרשנות המסורתית מאידך אנוכי מכבדה ומשתמש בה.

 

על המילים "את הברכה אשר תשמעו" כותב ה* "אבן עזרא" כך: "כי בשמעכם, הנה אתם מבורכים". עצם העובדה שאדם פתוח לשמוע, היא היא הברכה.

 

אם לדוגמא בעבר אנשים נהנו מלראות נוף עוצר נשימה ולהתבונן ביופיו של פרח, והם שאפו אל תוך ריאותיהם את המראה המרהיב, כיום אנשים עסוקים יותר ויותר ב'לתפוס' את הזווית הטובה ביותר עבור המצלמה ומצלמת הפלאפון.

 

מבלי לזלזל בתועלת העצומה שהמצלמה מצלמת הטלפון הנייד  מפיקה, הרי שהיא עלולה במקרים רבים לנתק אותנו מלשמוע  ולראות את האדם את חבר.

 

וזה מה שאומרת התורה ראה! הסתכל למרחוק! חשוב צעד אחד קדימה! אל תתמקד בהנאה הרגעית הקרובה אליך. כשנתחיל להתרגל שוב לראות ולשמוע, איש את  רעהו כנדרש  נתחיל להתברך, ובכן מה עלינו לראות? ואת מי עלינו לשמוע? עלינו לראות במבט מפוכח את נתיבות החיים, ולשמוע אל דברי התורה המכוונים אותנו לאור בתוך אפלת הדרכים.

 

מצוה חשובה שמופיעה בפרשה, עוסקת ביחס לעני: כִּֽי־יִהְיֶה֩ בְךָ֨ אֶבְי֜וֹן מֵאַחַ֤ד אַחֶ֙יךָ֙ בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ בְּאַ֨רְצְךָ֔ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ לֹ֧א תְאַמֵּ֣ץ אֶת־לְבָבְךָ֗ וְלֹ֤א תִקְפֹּץ֙ אֶת־יָ֣דְךָ֔ מֵאָחִ֖יךָ הָאֶבְיֽוֹן׃ כִּֽי־פָתֹ֧חַ תִּפְתַּ֛ח אֶת־יָדְךָ֖ ל֑וֹ וְהַעֲבֵט֙ תַּעֲבִיטֶ֔נּוּ דֵּ֚י מַחְסֹר֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יֶחְסַ֖ר לֽוֹ דברים ט"ו, ז-ח) )

 

המצווה הזו מלמדת אותנו כי הכניסה לארץ ישראל מחייבת תשומת לב חברתית. הפסוקים הללו מנוסחים בגוף שני ומבהירים כי מדובר במצווה שמחייבת אותנו באופן אישי שתגיע עד אלינו. ההנחיות הן ברורות – מה לא לעשות "לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך" ומה כן לעשות בהדגשה יתירה "פתח תפתח את ידך.. וכו". מתוך הפסוקים הללו נגזרו הרבה מאוד הלכות צדקה המוכרות   לנו כיום.

 

איך  ניישם את הנאמר  בפסוק :"די מחסורו אשר יחסר לו",.איך נענה לצורך המסוים של אותו עני, על מנת לשמור על כבודו של העני.

 

נא, תנו  תמסרו רק מה שהייתם שמחים לקבל בעצמכם ונוסיף כנאמר: "פתח תפתח את ידך" – כי בידינו הדבר. ניתן לחשוב  שקיום מצוות הצדקה , אינה אלא בעני ~ מן הראוי לשים לב   לחשיבות לאמור, למי שחווה כישלון,מילה, טובה ולעידודו של מישהו  אחר.

 

טבעו של האדם הוא ללכת שבי אחר האווירה, ישנה תופעה שנקראת "תופעת העדר", שאומרת לדוגמא -אם מישהו מגייס כסף ויש כבר מי שמוכן להשקיע, יש סיכוי לא רע שיהיו עוד כמה משקיעים אחריו שירצו להצטרף להשקעה או להתחרות עליה. 

 

כשמסתכלים על 'השואה' או על אירועים אפלים אחרים בלשון המעטה-  השביעי באוקטובר, מבינים שרבים פעלו כנראה מתוך תופעת עדר לביצוע מעשים תת אנושיים.  עלינו לקחת בחשבון שיש  'יצורים'  שמושפעים ונגררים.