מסרון השבוע ויגש

 

אגב, זהו התיקון הנכון הרמב”ם כתב שהתנאי לתיקון ולכפרה הוא כשאדם מגיע שוב לאותה הסיטואציה שבה כשל ונוהג בה באופן שונה ונכון. יותר מכך, בתיקון ובתשובה יש שלושה חלקים: הראשון הוא וידוי, ה

 

בהתייחסות לפרשת ויגש, מסרון בהתייחסות לפרשת ויגש, הפרשה ממשיכה לתאר את אירועי יוסף ואחיו .

 

בפרשה הקודמת מצב האחים היה חמור; יוסף הוא משנה למלך מצרים, והאחים, שאינם יודעים עדיין שהוא אחיהם, באו לבקש ממנו מזון בגלל הרעב הכבד בארצם. יוסף  מחזיק באחיהם/יו הצעיר, בנימין, 'המואשם' לכאורה בגניבה ולכן הוא דורש את הישארותו כעבד במצרים.

 

 פרשת ויגש נפתחת בדברי יהודה שניגש ליוסף ומבקש בנחישות להציל את בנימין, אחיו הצעיר; היות  ויהודה הבטיח לאביו כי הוא ערב להחזיר אותו אליו ועל כן הוא מבקש לשחרר את בנימין.

 

בהמשך יהודה מספר ליוסף את כל הסיפור על אחיהם יוסף שהיה בנה של רחל, אשתו האהובה של יעקב, שניטרף למוות על ידי חיה רעה, ואת העובדה שאביהם עדיין מתאבל עליו. הוא מוסיף ומשתף את יוסף בציינו כי בנימין הוא בעצם הבן היחיד שנותר ליעקב מרחל, והוא הבן זקונים, ולמעשה חיי יעקב אביהם בסכנה אם בנימין לא יוחזר בשלום לביתו. יהודה מבקש את רחמיו של  יוסף, ומציע ליוסף שייקח אותו לעבד במקום בנימין יוסף התרגש מדבריו של יהודה, והוא מבקש מכל היועצים האנשים שבחדר לצאת, ולהיוותר לבדו עם אחיו.  והוא פורץ בבכי, ומגלה להם כי הוא יוסף, אחיהם. האחים נדהמים מהגילוי וחוששים מיוסף שעלול לנקום בהם על שמכרו אותו. אבל יוסף מרגיע אותם,  באומרו:" וְעַתָּה, לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי, הָאֱלֹהִים; וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה, וּלְאָדוֹן לְכָל-בֵּיתוֹ, וּמֹשֵׁל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם."  (בראשית מה'). יוסף שואל אותם- "העוד אבי חי?". הוא מבקש מהם לשוב לארץ כנען ולהביא גם את יעקב אביהם למצרים ושולח  איתם אוכל רב ומתנות.

 

 

כששומע יעקב את הבשורה שיוסף חי, הוא אמנם יורד למצרים.   בהמשך מתוארת פגישתם המרגשת של יעקב אבינו ובנו יוסף לאחר שנים רבות שהתאבל עליו, המשפחה מתאחדת ומתגוררת בארץ גושן.

 

 

בסיום הפרשה נאמר , שבאותה העת הרעב במצרים גובר, ויוסף מוכר לעם המצרי מהמזון שנאגר.

 

נקודות  התייחסותי מהפרשה, יצוין שאינני מייצג את הפרשנות המסורתית, מאידך אנוכי  מכבדה ומשתמש בה.

 

 

בפרשת ויגש יש למעשה שיא של דרמה. כאמור הפרשה פותחת ביהודה הניגש ליוסף ומבקש בנחישות להציל את בנימין, אחיו הצעיר; היות ויהודה הבטיח לאביו כי הוא ערב להחזיר אותו אליו, ולכן, הוא נחוש לשחררו.

 

 

בשיאו של המילכוד, מתחילה פרשת השבוע שלנו ומראה לנו כי הכל עניין של גישה. הניגש הוא יהודה: מספר 4 בסדר האחים, שעוקף את אחיו הבכורים והבכירים ממנו ולוקח אחריות על המציאות במילים חדות וקצרות הוא חוזר בפני יוסף על מכלול האירועים, וקובע חד משמעית: אנוכי ערב את הנער "אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם-לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ".

 

כלומר ,היכולת לשנות מציאות טמונה ביכולת לקחת אחריות. הערבות והאחריות של יהודה מצליחות לחדור את חומת הקשיחות העומדת מולו: "וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּתֵּן אֶת-קֹלוֹ בִּבְכִי". רק הבכי של יוסף משחרר אותו ואת אחיו מהמלכוד של שנאת אחים.

 

 

העובדה שיהודה מתוודא בפני יוסף על מעשיהם, ולוקח אחריות מביאה את יוסף, הנפגע, להיחשף בפני אחיו, "(א) וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו, וַיִּקְרָא, הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי; וְלֹא-עָמַד אִישׁ אִתּוֹ, בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו. (ב) וַיִּתֵּן אֶת-קֹלוֹ, בִּבְכִי; וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם, וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה",(בראשית מה). יוסף חווה והרגיש שאחיו אכן עשו תיקון, אשר התבטא בדאגתם ומסירות הנפש שגילו כלפי האח הצעיר, בנימין, ובלקיחת אחריות על מעשיהם.

 

 

כשיוסף, לא יכל לעמוד בסיטואציה הזו, נשבר ולא יכל להתאפק. זו למעשה כוחה של ערבות הדדית, כאשר היא מגיעה ממקום אמיתי.

 

יתירה מכך,יש כאן שיעור מהותי ועמוק בקיום יחסי אנוש אמיתיים. כיצד ניתן לגשת אל אדם שנמצא בצד המנוגד אלינו אדם שאנו נמצאים בקונפליקט עימו, ולמצוא את הדרך אל ליבו, את הדרך לפיוס וגילוי של אור. אם רק נלמד להתגבר על טבענו ולהניח בצד את הגאווה, הכבוד והאינטרסים האישיים, ובאמת לזכור את מה שחשוב החיבור, השלום והאחדות בין כל הפרטים בעם ישראל, אז נוכל בוודאי לגלות מציאות חדשה לגמרי.

 

 

בניסיונות של יהודה לשכנע את יוסף שיאפשר לבנימין לחזור עמם לארצם, הוא ביקש מיוסף לחוס על אביו של בנימין, שכן יש חשש ש: " והיה בראותו כי אין הנער,ומת" נשאלת השאלה,מדוע מבקש יהודה מיוסף שיחוס על אביו הזקן של  בנימין שעלול למות מצער בגלל הרחקת בן זקוניו, ואינו מזכיר את הצער שיפול על עשרת בני בנימין כשישמעו  שאביהם נשאר בעל כורחו במצרים?.

 

 

יש הטוענים שהמניע לכך, מצוי בגישה שאין צער בנים על אביהם, כצער אב על בניו  כמו בנאמר " אב אחד מפרנס עשרה בנים, ועשרה  בנים אינם יכולים לפרנס אב אחד" מנהיגות ואחריות זה שיעור בפרשתנו שיעור ו על היכולת לסלוח ועל איך מבצעים תיקון מידות אמיתי ונכון.

 

מנהיגות ואחריות הולכות יחד. מנהיג חייב להיות אחראי על מעשיו והחלטותיו ואפילו להיות נכון לשלם מחיר בגין שגיאות וכישלונות, כזה הוא גיבור פרשת השבוע שלנו יהודה.

 

בעימות עם יוסף, שהיה שליט  בארץ מצרים “כי כמוךָ כפרעה”. יהודה נואם נאום סנגוריה גדול הוא מוכן לשלם מחיר כבד מאוד, להיכלא במקום בנימין “ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדנִי, והנער יעל עם אֶחָיו”.

 

יהודה עבר שינוי משמעותי, הוא מקבל אחריות על מעשיו מול כלתו תמר (בפרשת וישב) ומקבל אחריות, אף שאינו בכור יעקב, על בנימין אחיו. יותר מכך, יהודה לומד מהשגיאות ומתקן טעויות כאשר מבין כי מכירת יוסף הכתה קשות באביו ובכולם, ולכן בחר לנהוג אחרת בסוגיית בנימין.

 

דבריו המרגשים של יהודה (המילים "אב" ו"בן" מופיעות המון בנאום) ממחישים את עומק השינוי שחל באחים. מי שמכרו בנעוריהם אח לעבדות מוכנים היום להקריב את חייהם כדי להציל אח מעבדות. 

 

כעת יחשוף יוסף כי הוא אחיהם. יוסף מראה לנו את יופייה של אחת המתנות המרהיבות ביותר שקיבלנו כאן עלי אדמות, והיא היכולת לסלוח. זה לא אתם שמכרתם אותי למצרים, הוא מגלגל את המציאות מחדש. זה רצון האל. 

 

 

יוסף, שהתנהג בנוקשות והשפיל את אחיו מאז המפגש המחודש, מרחם כעת ומגיע למסקנה שהם כבר באו על עונשם, ולכן מחליט לנקות אותם מהאשמה ופותח להם ראייה חדשה, לא רק של ההווה והעתיד אלא גם של העבר. יותר מכך, המטרה הייתה שיוסף יציל את משפחתו מרעב, נאומו של יהודה ופרשת ויגש מלמדים אותנו את חשיבות הסיפור כולו, ולא רק הפרטים העכשוויים.

 

המצב לא פשוט ולכאורה אין שום מוצא. יהודה מלמד אותנו מה עושים כשנתקעים ואיך פותחים לבבות.  ולא מתבייש גם לזעוק ולהביע צער ומצוקה. הסוף הטוב מגיע, ולבו של יוסף נפתח. ומזאת נלמד כי ברגעי מצוקה כדאי לחזור להתחלה לסיפור הכללי, ובמצב כזה הסיכוי שלב יפגוש לב והבעיה תיפתר גבוה יותר מרגש ומכונן הוא המפגש עם האב הקשיש יעקב. ושוב כמו במקרים רבים בתנ”ך החיים והמוות נקשרים זה לזה, גם בעיצומו של רגע הפגישה הממשית בין האב לבנו. “וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, אָמוּתָה הַפָּעַם, אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת-פָּנֶיךָ, כִּי עוֹדְךָ חָי” יעקב אומר שכעת יוכל למות “בשקט” אחרי שראה את בנו האהוב.

 

אבל בשיא המפגש “החי”יש האומרים שחבוי מוות נסתר: מכאן תתחיל גלות מצרים. שמחת המפגש בין האב לבנו מהולה בצער הגלות.