מסרון בהתייחסות לפרשת כי תשא

 

פרשת ‘כי תישא’ גדושה בהתרחשויות: המשך הלכות בניית המשכן וההתגייסות הכללית לבניינו, ומגוון רחב של הלכות ומצוות:כמו לדוגמא הגרעין לחקיקה החברתית בעלת משמעות להווה יום שבתון, כמוזכר בציווי: "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם"(שמות  לא,טז).

 

כמו כן מצוות מחצית השקל "יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ (שמות ל', י"ב-י)" ותיאורו של האירוע המכונן, חטא העגל, המציב אתגר מנהיגותי לצמד האחים משה ואהרון.

                          

נקודות התייחסותי מהפרשה, תחילה אבהיר, אינני מייצג  בהכרח את הפרשנות המסורתית, מאידך אנוכי מכבדה  ומשתמש בה.

                                  

משה עלה למרום על מנת להביא לעם את דבר האל והוא בושש מלהגיע.

 

ארבעים יום חולפים מבלי שהמנהיג מראה אותות  חיים, פקפוקי האמונה במשה   מכרסמים בכל העם שלמעשה לא ממש מכיר את הצמד משה ואהרון ונוצר לחץ על אהרן לברר את העניין . בצר לו, מנסה האח

 

אהרן  תרגילי השהיה: “וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אַהֲרֹ֔ן פָּֽרְקוּ֙ נִזְמֵ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁר֙ בְּאָזְנֵ֣י נְשֵׁיכֶ֔ם בְּנֵיכֶ֖ם וּבְנֹתֵיכֶ֑ם וְהָבִ֖יאוּ אֵלָֽי׃ וַיִּתְפָּֽרְקוּ֙ כָּל־הָעָ֔ם אֶת־נִזְמֵ֥י הַזָּהָ֖ב אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיָּבִ֖יאוּ אֶֽל־אַהֲרֹֽן׃ וַיִּקַּ֣ח מִיָּדָ֗ם וַיָּ֤צַר אֹתוֹ֙ בַּחֶ֔רֶט וַֽיַּעֲשֵׂ֖הוּ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ וַיַּ֣רְא אַהֲרֹ֔ן וַיִּ֥בֶן מִזְבֵּ֖חַ לְפָנָ֑יו וַיִּקְרָ֤א אַֽהֲרֹן֙ וַיֹּאמַ֔ר חַ֥ג לַיהוָ֖ה מָחָֽר׃ וַיַּשְׁכִּ֙ימוּ֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיַּעֲל֣וּ עֹלֹ֔ת וַיַּגִּ֖שׁוּ שְׁלָמִ֑ים וַיֵּ֤שֶׁב הָעָם֙ לֶֽאֱכֹ֣ל וְשָׁת֔וֹ וַיָּקֻ֖מוּ לְצַחֵֽק” (שמות ל”ב, ב’-ז’).העם הלהוט למנהיגות  ממלא אחר הוראותיו של אהרון.

 

מקימים את עגל הזהב המסמל את הכמיהה  לממשות במקום מצוות  משה לא לעבוד.

 

 עבודה זרה. משה יורד מן ההר ופותח במעשים: שבירת הלוחות, הריסת העגל, גיוס תומכים וטבח במתנגדים, ריצוי האל ולבסוף חזרה לשגרה ומתן חוקים ומתווה למשימה העתידית לירושת הארץ דהיינו הכישלון המנהיגותי אינו נתלה בכוח שמימי אלא במשה המעשי, דהינו בהשלכה להיום מנהיגות צריכה להיות נוכחת באופן ממשי ברוח ובגוף ולא לסמוך באופן .אינטרסנטי על ממלאי מקום

                     
נשאלת שאלה מדוע כאמור התורה מצווה על נתינת מחצית השקל ולא שקל שלם?  יש האומרים שהתורה רוצה ללמדנו שכל אחד מאיתנו איננו שלם אלא בהצטרפו אל  אחד מבני עמו, שהרי כל ישראל אחים הם ומאוחדים במהותם.

 

מצוות מחצית השקל,כאמור ניתנה זאת כשרצו לערוך מפקד לדעת את מניינו של עם ישראל וככופר הנפש "וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם".. התרומה המיוחדת שייתנו המתפקדים אינה רק אמצעי למניין אלה היא גם  משמשת "כופר נפש".

 

כסף זה הוא מעין "תעודת ביטוח" עתידית, והמתפקד הנותן אותו קונה לו הגנה: "וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם". בזכות נתינת "כסף כפורים" בזה מובטחים הנותנים כי ביום פקודה לא יהיה בהם נגף. לאמור: הכפרה  איננה על חטאי העבר אלא על העתיד.

 

המצווה לנתינת מחצית השקל כתובה בצורת 'פלינדרום' "ונתנו איש כופר נפשו", "ונתנו" כלומר נקראת מימין לשמאל ומשמאל לימין וזה רמז כשנותנים צדקה, הנותן גם מקבל תמורה נפשית ושפע של עושר.

 

חשוב לציין אנו חוגגים את פורים הוא עת רצון לתשובה, ומה שאפשר להשיג ביום הכיפורים בדרך של תשובה מיראה, אפשר להשיג בפורים בדרך של תשובה מאהבה.