מסרון בהתייחסות לפרשת השבוע פקודי
פרשת "פקודי" עוסקת בתיאור השלמת עשייתו של המשכן והבאתו אל גמר מלאכתו. הפרשה פותחת בהצהרה: "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה: עֲבֹדַת, הַלְוִיִּם, בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן." (ל"ח, כ"א).
"אלה הם פקודי המשכן " כוללת פרטים של הקמת המשכן. פקודי פירושו חשבונות. השורש של פקודי "פקד" פירושו לספור, לזכור ולמנות המבטאים חלוקה לפרטים.
בפרשת פקודי מסופר כיצד המרכיבים הרשומים ומתוארים בפרשת "ויקהל" הורכבו יחדיו ויצרו משכן, ומשה רבנו מסר דוח מפורט על ההוצאות המדויקות של כספי התרומות לבנייה של משכן האלוהים.
נקודות התייחסותי מהפרשה מלכתחילה אבהיר, אינני מייצג את פרשנות המסורתית, מאידך אנוכי מכבדה ומשתמש בה.
משה רבנו הציג את חשבון ההוצאות להקמת המשכן לעיון הציבור. חשבון מפורט זה מעלה תמיהה וכי נדרש משה לדווח לציבור "לאן הלך הכסף"? ההסבר טמון בגישה שמעשה שגוי עלול לגרום לפרימת הקשר העדין שבין אדם לבין זולתו. מעשה הגורם לחשד, מקלקל קשר.
במקרה דנן לגבי משה, מפני ששמע את ליצני הדור שהיו משיחין אחריו: אדם שנתמנה על מלאכת המשכן על כיכרי כסף ועל כיכרי זהב, שאין להם חקר, לא משקל ולא מניין, האם אתה רוצה שאדם זה לא יהיה עשיר? כששמע כן, אמר: "חייכם, משנגמרה מלאכת המשכן, אני נותן להם חשבון; כיוון שנגמרה, אמר להם (שמות ל"ח, כ"א): "אלה פקודי המשכן.
דהיינו, הגשת דוח מפורט זוהי הדרך למנוע לזות שפתיים רינונים ולקיים את הוראת התורה "והייתם נקיים מה' וישראל" הדוח הכספי שמסר משה לישראל לא היה רק לנדיבים הגדולים, אשר השקיעו ממון רב ומסרו את כספם וזהבם, אלא גם ל'מתקמצנים' (שנתנו נחושת ולא זהב), שרצו כי יוגש דוח כנראה, לכאורה, כאמתלא להשתמטות. לדוגמה גם כיום על גזבר בתים משותפים לואפשר לבעל דירה בכל עת סבירה לעיין בפנקס ההכנסות וההוצאות בחשבונות בקבלות ובמסמכים הנוגעים להם ובדין וחשבון הכספי.
בפרשה מסופר שהייתה התגייסות התנדבות כללית להשגת כל החומרים והכסף הדרושים למשכן, בהשלכה בזעיר אנפין לימינו, בימים טרופים אלה של מלחמה, אנו ממשיכים לזכור שרוח של התנדבות ונתינה היא חלק מתכונות היהדות, שלפי גישת חז"ל מאפיינים את עם ישראל.
כיום ההתנדבות האנושית היהודית מתבצעת ובנימה אישית למהססים, זיכרו את הנאמר "האחיכם יבואו במלחמה ואתם תשבו פה" המשרת בצבא מקיים את מצוות ה' לבוא לעזרת ישראל מיד צר, ועומד בעיקרון המוסרי העליון המופיע בתורה עצמה, של אי הסכמה לשלוח את אחיו למלחמה והוא ישב במקום אחר.
זו הזכות הגדולה שלו, ומכוח שיח זה הוא צריך לבוא ולקרוא לכולם להיות נכון להילחם בעת פקודה על חיי האומה שלו, בארצו שלו, מי יתן ונעבור מצרות לנחמו.
