יום העיון נערך במעמד כבוד השופטת גלית ויגוצקי מור, הנשיאה (בדימוס) והשופטת הממונה על וועדות השחרורים, השופט ניר זנו, יו"ר ועדות נוער במחוז מרכז, והשופטת טל ויסמן בן שחר, יו"ר ועדות נוער במחוז צפון.

 

במסגרת מושב הפתיחה
 

נשיאת בית המשפט לנוער (בדימוס) והשופטת הממונה על ועדות השחרורים השופטת גלית ויגוצקי מור, פתחה בדברי תודה למארגני יום העיון וסיפרה על חשיבות הפיילוט והצלחתו. עוד ציינה כי היא רואה חשיבות בניהול ועדות השחרורים לקטינים על ידי שופטי נוער, בעלי הכשרה ייעודית ומקצועית בתחום. דגש נוסף הושם על הרצף הטיפולי בקטינים השפוטים, מבתי המשפט לנוער ועד לדיונים בוועדות השחרורים. 
 

 

ד"ר אלקנה לייסט, הסנגור הציבורי המחוזי בתל אביב, הודה למארגני יום העיון ודיבר על חשיבות הפרויקט אשר מציב את נושא שיקום הקטינים במרכז. עוד ציין כי בעיניו יש בכך תרומה רבה לקטינים ובעקבות כך אף הוקם בסנגוריה הציבורית מערך שיקום למבוגרים עוברי חוק. הוא הוסיף כי שיתוף הפעולה בין כלל הגורמים הרלוונטיים קריטי להצלחת הפיילוט. 
 

 

עו"ד מיכל גולד, המתאמת הממשלתית לזכויות ילדים ונוער במשרד המשפטים, סיפרה על חשיבות הפיילוט והסנכרון שהוא מאפשר בין הגורמים השונים וכן סיפרה על הקשיים בדרך, זאת לצד ההצלחות הרבות של הפיילוט . 
עו"ד עפרה בן מאיר, ממכון חרוב, סיפרה על המכון ותפקידיו. ציינה כי מטרתו לטפל בילדים וילדות שעברו התעללות. הוסיפה כי מרבית הילדים העוברי חוק סבלו מהתעללות במהלך חייהם וציינה את חשיבות שיתוף הפעולה בן הגורמים הרלוונטיים.

 

הרצאה: "מה אסור ומה מותר?" – התפתחות מוסרית של נערים עוברי חוק
 

מרצה: ד"ר סיגל קני פז, סגנית ראש מנהל הרווחה ומנהלת המרכז לשלום המשפחה בנתניה, עמיתת הוראה בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, מטפלת ומדריכה. 
 

החלה את הרצאתה בהצגה עצמית וסיפרה כי היא בתפקידה מטפלת בילדים שעברו התעללות והזנחה, ילדים בסיכון וילדים נפגעי עבירה. 
 

 

ד"ר קני פז ציינה כי פגיעה טראומטית בילדים מוגדרת כפגיעה פיזית, רגשית, מינית, אלימות בינזוגית (אלימות של ההורים כלפי בן או בת הזוג) והזנחה. 
 

 

עוד הסבירה שאין היבט התפתחותי של ילדים שלא נפגע בעקבות טראומה שחוו. ההתפתחות הקוגניטיבית, הנפשית והמוסרית נפגעות. כך למשל אצל תינוקות ופעוטות, נפגעי טראומה, יהיה קושי בוויסות רגשי וגופני, יהיו הפרעות שינה ואכילה, התנהגות תוקפנית וחרדה, ותלות או הימנעות מדמות התקשרות. 
ככל שהילד גדל, הסימפטומים הופכים להיות חמורים יותר ומתחילים להתקבע באישיותו.
 

 

ילדי בית הספר יפגינו התנהגות אלימה כלפי אחרים, יהיו להם תסמינים של דיכאון, של לחץ פוסט טראומטי, יתלוננו על כאבים גופניים, יהיו להם הישגים נמוכים בלימודים, רמות גבוהות של כעס, חרדה, תוקפנות, אימפולסיביות, כישורים חברתיים ירודים, ייחוס עצמי שלילי והאשמה עצמית על האלימות כלפיהם. אצל מתבגרים, ניתן יהיה לראות דפוסי אלימות ביחסים בינזוגיים טריים. נטייה להתנהגויות אנטי סוציאליות ועברייניות, שימוש באלכוהול וסמים, מעורבות עם מערכת אכיפת החוק והמשפט ואלימות בתוך המשפחה. ילדים נפגעי אלימות והזנחה יתגלו במערכת החינוך בשל קשיי התנהגות, בעיות משמעת, היעדרות מהלימודים. מערכת הרווחה תכיר ילדים כאלה כאשר ידווחו על קשיים במשפחה, ויהיו דיווחים על פגיעה בהם. כשהילדים הללו יהפכו לבני נוער הם ינשרו מבית הספר ויהיה להם מפגש עם מערכת אכיפת החוק. קרוב ל- 100% מבני הנוער העברייני נחשפו לאלימות, חוו אלימות או הזנחה. 
כאשר הנערים יהפכו לבוגרים הם יפתחו התמכרויות שונות ויתחיל ממשק שלהם עם מערכת המשפט. אם הבעיות אינן מוחצנות ו"מפריעות" למערכת, לא נשמע עליהן כלל.
 

 

עוד דיברה  ד"ר קני פז על הדינאמיקה של אלימות והזנחה אצל הילדים הנפגעים.  לאלו יהיה קושי לבטוח במבוגרים, הם יחשבו שהעולם הוא מקום מסוכן, הם ילמדו כי לא ניתן למצוא מקור של נחמה בזרועות אחרים ( ויכנסו למערכות יחסים מנצלות). הם יחוו אשמה וזו יכולה להתבטא מצדם כלפי אחרים או כלפי עצמם. אשמה כלפי אחרים תגרום להפעלת אלימות או ניצול כלפי כאלה שנתפסים כחלשים. אשמה כלפי עצמם תוביל לפגיעה עצמית כמו צריכת סמים ואלכוהול, התאבדויות. 
 

 

ילדים נפגעי טראומה לא ידעו מה מותר ומה אסור ויתקשו לפתח דפוסי מוסר תקינים. התפתחות מוסרית מושפעת מדפוס ההתקשרות בין הילד להורה, גורמי לחץ ודחק, אירועים טראומטיים המשפיעים על הילד וההורה, יכולת של ההורים להכוונה אמפטית של הילדים, ההיסטוריה של ההורה, מאפייני הילד (מזג), יכולת ויסות רגשי, יכולת לאמפטיה, יכולת חשיבה על האחר וההפנמות והייצוגים של הילד את הערכים של הוריו המועברות כמסר ודרך התנהגותם. 
 

 

ילדים נפגעי טראומה יתקשו בהתפתחות מוסרית תקינה. היכולות ההתפתחותיות של הילד נפגעות בגין חרדה ורגשות עוצמתיים שמציאות החיים האלימה מעוררת אצלם. בנוסף, ההתקשרות הלא בטוחה והתנהגותם של ההורים מייצגת ערכים הסותרים את אמות המידה המוסריות. יכולות הוריות במצב כזה, להכוונה של הילד, מאותגרות והאמון של ההורים במערכות חברתיות של מוסר וצדק מעורערות. ההשפעות ההדדיות של הגורמים יש בהן כדי להסיט את הילד מהנתיב להתפתחות מוסר תקינה. 
 

 

בהקשר לתפקידו של המטפל בליווי התפתחות מוסרית תקינה בטיפול הורה ילד, ציינה כי על המטפל לתווך לילד מציאות מורכבת בה ההורה שיכול להיות מיטיב ( כי הוא ההורה) הוא גם פוגעני (אם פגע בילד). על המטפל לנקוט עמדה ברורה ביחס למעשה אסור, לא חוקי ולא מוסרי של ההורה וזה לא עומד בסתירה לעמדה המאפשרת לילד להביע רגשות מורכבים כלפי הוריו . 
 

 

לדבריה יש לנקוט עמדה ביקורתית כלפי ההורה באשר לפגיעה בילד ולתת תוקף למציאות כפי שהילד חווה אותה ולתקן את העיוות אליו נחשף הילד. הוסיפה כי יש לומר לילד שכך מבוגרים לא אמורים להתנהג ושילדים אמורים לגדול בסביבה מגנה, בטוחה ומטפחת. 

 

הרצאה: "תוקבנות" בקרב קטינים – הרצף שבין קורבן לתוקפן
 

מרצה: גיא עינת, קרימינולוג, משורר, מומחה לטיפול בנפגעי תקיפה מינית וגילוי עריות, בפוגעים והתמכרות למין. מדריך צוותים ומכשיר אנשי מקצוע בתחום.
 

 

בפתח ההרצאה סיפר שעוסק עשרים שנה בטיפול בנוער בסיכון וכי בהרצאה ידבר על הרצף בין קורבן לתוקפן. 
התחיל בתיאור ה"מודל האקולוגי", תרשים המציג את הגורמים המשפיעים על התפתחות הילד: מאפיינים אישיים, משפחה והתנאים הסביבתיים בהם הוא גדל. לדבריו מאפיינים אישיים מתייחסים: להתפתחות השכלית של הילד, להפרעות תקשורת, מבנה ההגנות שלו, הערך העצמי, רמת ההיקשרות, היכולות להתמודד עם קשיים, המראה שלו, מחלות פיזיות ומוקדי תמיכה סביבתיים. 
 

 

במשפחה ההתייחסות:  למודל ההורות, חוויות של אובדן וטראומות בתוך המשפחה, מצבים של הורות לא מתפקדת והעברה בין דורית. מבחינת מאפיינים סביבתיים ההסתכלות: על איפה הילד גדל, באיזה בית ספר לומד, איזה חברים יש לו, עם מי ואיפה משחק. גם המגזר, המדינה, המצב הביטחוני, חשיפה למדיה תקשורתית  כל אלה מאפיינים סביבתיים רלוונטיים.
 

 

לאחר מכן הציג את מודל הטראומה והגורמים המובילים לעבריינות. התייחס בתחילה לגורמי תמך וסיכון סביבתיים ומשפחתיים או גורמים אישיותיים של הנער.
 

 

בנוסף, התייחס לסוג הטראומה שחווה הילד, בין אם היא מובחנת, ממוקדת וגלויה או סמויה מהעין, ממושכת ועיקשת. ציין שרוב הנערים העוברי חוק מגיעים עם טראומות סמויות וממושכות, טראומות שקשורות לשלב הראשוני של ההתפתחות, כאשר הקרקע עליה גדל הילד היא פגועה. 
 

 

התוצאות של שני השלבים הראשונים יביאו להשלכות גופניות, רגשיות וקוגניטיביות. ציין כי ההשפעות של הטראומה מתקיימות במגוון אספקטים: מחלות למיניהן, ירידה בערך העצמי, הפרעות בוויסות הרגשי, אימפולסיביות, חוסר יכולת לסמוך על אחרים, חוסר היכולת לצפות דברים מראש. ולבסוף על מנת שתקרה עבירה יתקיים טריגר: חיצוני, גלוי, ממוקד או פנימי, סמוי ומתמשך.
 

 

לאחר הטראומה, ציין שיש בחירה ( או לא תמיד בחירה) לגבי אופן ההתנהלות: מעגל החלמה, מעגל הרס עצמי או מעגל פגיעה. לצורך החלמה יש חשיבות בלקיחת אחריות והבנה שמה שעשיתי, אם פגעתי, הוא לא בסדר ורק כך אחרי ההבנה אפשר להתחיל להתנהג אחרת.

 

הרצאה: התעללות, הזנחה וטראומה של יחסים וההשפעה על התנהגות של נוער עובר חוק 
 

ד"ר איילת נועם רוזנטל, מרצה בחוג למדעי ההתנהגות ובתוכנית המוסמך להתפתחות הילד במכללה האקדמית הדסה. 
 

ד"ר נועם רוזנטל היא חוקרת טראומה בגיל הרך. בהרצאתה דיברה על המשגה של טראומה בילדות, השפעות של טראומה על התפתחות הילד והקשר שבין התעללות בילדות וטראומה מורכבת לבין התנהגות סיכונית ועבריינית. 
תחילה הסבירה - מהי טראומה? ישנו רצף של דחק שעליו שמים את האירוע הלא טוב שקרה לילד. הרצף מתחיל מאירוע שגרם ל"דחק התפתחותי" שלא מהווה טראומה כי זה חלק מהחיים, לאחר מכן "דחק שעולה ביוקר" שגם אינו טראומה (גירושין) ועד "דחק טראומטי" שמסמן את הטראומה. 
 

 

ההגדרה של דחק טראומטי היא תחושה של ילד שהוא חווה דבר שמסכן את חייו או את המטפלים בו. 
גם בחוויית הטראומה יש מדרג כאשר הטראומה הקשה ביותר נקראת "טראומה התפתחותית מורכבת". מצב זה יקרה כאשר החשיפה לטראומה קרתה בשלב התפתחותי קריטי בחייו של הילד, כאשר החשיפה היא מתמשכת והטראומה בינאישית. 
 

 

דוגמאות למצבים טראומטיים בילדות: חשיפה לאלימות, התעללות בילדים, אלימות במשפחה, אלימות חברתית, טרור, מלחמה, מוות של אדם קרוב, תאונת דרכים, טביעה, תקיפה של בעל חיים, כוויות. 
 

 

טראומה פוגעת בכל המשימות הקריטיות להתפתחות התינוק: חקירה ולמידה, התקשרות וויסות. לטראומה השלכות מבניות על המוח, היא פוגעת באזורים במוח הקשורים לעיבוד מידע וחשיבה וגם פוגעת באזורים האחראיים על עיבוד רגשות ועיבוד מידע. מנגנון "הילחם/ברח/קפא" החשוב להישרדות לא פועל אחרי טראומה. 
ד"ר נועם רוזנטל התייחסה לשינויים ביחסי הורה ילד בעקבות האירוע הטראומטי: ניפוץ " המגן השומר", היעדר מודל לוויסות ונוצר קשר עם ההיקשרות להורה ולטראומה. 
 

 

היא תיארה מהו קושי בוויסות רגשי, שזה למעשה היכולת לנהל את עוצמת החוויה והביטוי שלה באופן מותאם ומקובל. היכולת הזו היא פונקציה משמעותית בעלת השפעה על הרווחה הפסיכולוגית, החברתית ותפקוד האדם. פגיעה בוויסות הרגשי בעקבות טראומה, גורמת להצפה של רגשות קשים בעיקר פחד ואימה. 
באמצעות מחקר שבו בדקו קבוצת ילדים שחוו טראומה וקבוצת ילדים שלא חוו טראומה, הראתה איך ילדים שחוו טראומה יהיו שלילים יותר בלחזות את העתיד ואלימים יותר בייחס לסיטואציות שונות. 
 

 

במחקרם של בסל ואן דר קולק ונינה פיש מורי, שחקרו את ההשפעות של התעללות שעברו ילדים בילדותם, הם מצאו כי בקרב אותם ילדים ברובם התגלו אבחנות של ADHA, הפרעות התנהגות או הפרעה דו קוטבית. מצאו כי גם שקיבלו הילדים טיפול תרופתי הסימפטומים עדיין לא נרגעו. מצאו כי ישנו קושי בקרב הילדים לדבר על הטראומה עצמה בשיחות שניהלו עימם. 
 

 

כיצד ניתן להסביר את ממצאי המחקר? נמצא שמופעים של טראומה אצל ילדים הם מופעים התפתחותיים והתנהגותיים שלא אחת מקבלים אבחנה מהשדה הפסיכיאטרי והנוירו- התפתחותי ובפרט: ADHD והפרעות התנהגות. 
 

 

תזכורות טראומטיות קורות לאור גירוי בהווה, הדומה במאפיינים לגירויים חושיים אליהם נחשף הילד שנחשף לאירוע הטראומטי. המפגש בהווה עם גירוי זה מעורר את תחושת האימה. 
חשיפה בגיל מוקדם לאירועים מציפים ומפחידים עלולה לגרום לעיוותים בתפישה של סכנה וביטחון. ילדים שחוו התעללות, הזנחה וטראומה התפתחותית, גדלים עם תחושה שהעולם והאנשים בו מסוכנים. 
הרבה פעמים כשרואים התנהגות בעייתית של ילדים שעברו טראומה, החברה תתפוס את ההתנהגות כמשהו בעייתי בילד. השאלה שהמרצה הציעה לשאול היא מה בעייתי קרה לילד? 

 

 

שיקום הוליסטי וטיפול מודע טראומה בפיילוט שחרור קטינים ממעצר ומאסר 
 

מעגל שיח של שותפי הפיילוט
 

לאחר ההרצאות המגוונות, התנהל מעגל שיח בין כלל השותפים לפיילוט. עו"ד מיכל גולד ועו"ד לירון אשל, מארגנות יום העיון, ביקשו להבין מהמשתתפים את ההתרשמות שלהם מהיום. 
 

המשתתפים סיפרו שלאחר יום העיון הם מרגישים שהם מבינים יותר מהי טראומה והתייחסו גם לטראומה נוספת בחיי קטינים עוברי חוק שהיא טראומת הכלא. אחרים סיפרו שכאשר מבינים מה עומד מאחורי הילד העבריין, וכששמים את הטראומה "על השולחן" ניתן לטפל יותר טוב בכל מקרה ומקרה. 
 

השופטת בדימוס ויגוצקי מור ציינה שתמיד צריך לזכור שיש צורך להיות יותר מדויקים ומכוונים בטיפול בנערים עוברי חוק. ככל שנהיה יותר מדויקים במענים כלפי הקטינים כך נהיה יותר משמעותיים בעבורם. עוד הוסיפה כי צריך להבין ולהכיר בכך שיחד עם כל הרצון הטוב וההתכווננות לא תמיד אפשר לטפל בהכל. אבל גם אם נעשתה התערבות ספציפית עם נער או נערה מסוימים ברגע מסוים והתוצאות לא הובילו למה שרצינו, עדיין ישנה תקווה שההתערבות תעזור להמשך הדרך. זאת, יחד עם התערבות במעגלים נוספים בחייהם של הנערים והנערות יש סיכוי לשינוי גדול יותר.