מערכת היחסים המורכבת בין מורים והורים

 

אבחון של הורים: לכאורה טובת הילד היא משותפת להורים ולמורים, אולם מחקר שנערך בבית הספר לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב מצביע על נטייה של מורים לראות בהורים כבעיה שיש לנהל ולא כשותפים. המחקר פורסם בכתב העת Teachers and Teaching.

 

 

הורים ממלאים כיום תפקיד הולך וגובר בהיבטי חינוך שונים, החל מהשתלבות הילד בבית הספר בתחומים שונים ועד לגבי קביעת מדיניות בית הספר. קובעי מדיניות וחוקרי חינוך תומכים בשיתוף פעולה בין מורים להורים לטובת התלמיד, אולם נראה כי אידיאל זה של שיתוף פעולה ומעורבות יכול להיות קשה להשגה.

 

 

ד"ר עידית פסט, פרופ' דורית טובין ותמר שכטר-כהן, חוקרות מבית הספר לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב החליטו לבחון את נקודת המבט של מורים אודות שיתוף פעולה זה ולהאיר את תפיסתם של מורים לגבי מעורבותם הגוברת של ההורים.

 

 

לשם כך נערכו ראיונות עומק עם 16 מורים משני בתי ספר יסודיים מהחינוך הממלכתי. הראיונות ארכו כ-40-60 דקות ובמהלכם נשאלו המורים על הרקע האישי של כל אחד מהם ועל אופן הקשר עם הורי התלמידים. ראיון המשך נערך עם חמישה מורים, במטרה להעמיק בסיווג ההורים ובתובנותיהם.

 

 

החוקרות הצביעו על שלושה סגנונות הורות שזוהו על ידי המורים: משתפי פעולה, אינם מעורבים ומתערבים. הורים המשתפים פעולה מעריכים את מאמצי המורה, מנדבים מידע על התלמיד וכפועל יוצא המורים גומלים להם עם עדכונים יזומים מטעמם.

 

 

הורים שאינם מעורבים מופיעים לפגישות החובה של בית הספר, אך מעבר לכך אינם מגיבים לשיחות ולהודעות של מורים. לעתים קרובות מורים ישלחו הודעות כדי להזכיר להם שהם צריכים את שיתוף הפעולה שלהם בבית כדי לבצע את עבודתם בבית הספר. אחוז ההורים שאינם מעורבים היה הגבוה ביותר.

 

 

הורים מתערבים סווגו על פי סגנון התנהלות: מכחישים, מגוננים יתר על המידה, מודאגים, חרדים, תוקפניים, בלתי צפויים, תובעניים, מציקים, ילדותיים, מאשימים, מתלוננים, חסרי גבולות ועוינים. המורים פיתחו מערכת התמודדות עם הורים מתערבים, מערכת הנעה בין הקפדה לאמפתיה. הם 'אבחנו' את סוג ההורה והתנהלו בהתאם, כך למשל שיתפו את יועצת בית הספר, הקפידו על אופן הדיבור עם ההורים ועל הצבת גבולות.

 

 

מחקרים שנערכו בעבר הדגישו את חשיבות שיתוף הפעולה ומעורבות הורים, לצד קובעי מדיניות בתחום החינוך המעודדים שותפויות מורה-הורה. עם זאת, מהמחקר הנוכחי עולה שהמורים לא ראו בהורים כשותפים. במקרה הטוב, ההורים הבלתי מעורבים נתפסו כשותפים שקטים, אך הורים אחרים נתפסו כבעיות שיש לטפל בהן.

 

 

באופן טבעי למורים ולהורים יש לעתים נקודות מבט שונות, אם לא סותרות, לגבי עבודתם של מורים. המורים צריכים לנהל כיתה לצד הורים המודאגים לגבי טובת הילד האישי שלהם. אולם מורים חשים לעתים קרובות שהורים מערערים על סמכותם המקצועית לאור מעורבותם הגוברת בנושאי חינוך שונים, כך ששיתוף פעולה אינו עניין של מה בכך וטמון בו אתגר עבור המורים.

 

"על ידי מתן כלים מקצועיים המתאימים למורים, הם יכולים באמת להפוך הורים לשותפים", ציינה שכטר-כהן.

 

 

כיום ההורים הפכו לעניין מרכזי בעבודת המורים. בהתחשב במקום ההולך וגובר של הורים בעבודת המורים ובהתאם לממצאי המחקר, עולה צורך בשינוי בתוכניות הכשרת מורים כך שיינתן דגש בין היתר גם על התנהלות עם הורים.

 

 

"המחקר מניב שתי תובנות עיקריות", הסבירה ד"ר פסט. "ראשית, יש להכשיר מורים כך שיפתחו מיומנויות מקצועיות שיאפשרו למורים להפוך את ההורים לשותפים שווים. שנית, יש צורך להעניק למורים חדשים  ארגז כלים שיכלול ניהול הורים. זאת כמובן מעבר לתכנים המקצועיים של ניהול כיתה והעצמת תלמידים".

 

 

" תכני הכשרה והכרות עם סגנונות הורים יגבירו את המקצועיות של המורים. הכרות שכזו תביא להתנהלות נכונה יותר לטובת התלמיד ואף תהדק את הקשר של בית הספר עם הקהילה. שיתוף פעולה בין מורים להורים יעצים הן את הילד והן את הקהילה כולה ", סיכמה פרופ' טובין.

 

מחקר זה נתמך ע"י קרן משפחת ליאון.