"הבת שלי הייתה היום בחיים אם מערכת החינוך לא הייתה מתנערת ממנה"

 

יצוין כי על אף  הפרסומים בתקשורת הכוללים זהות הנערה, החוק אוסר על פרסום פרטים מזהים של קטין שהתאבד.
צ', שקמה מהשבעה, פנתה לחברי הוועדה ואמרה: "אני מוציאה ממני את הקול של הבת שלי.  הבת שלי כבר לא בחיים, בואו ננסה להציל את הילדים שעדיין בחיים.

יש חוק שאפשר ליישם אותו, שתהיה יועצת בכל בית ספר, שיסתובבו בהפסקות, שיראו מה קורה. אם המורות בהפסקה יסתכלו על הילד הבודד אנחנו נציל נשמות. להציל את הבת שלי אני כבר לא יכולה, זו ילדה שבאה אחרי 15 שנה, אין לי עוד ילדים. השליחות שלי זה שלא יקרה דבר כזה לילדים אחרים. מחר ישכחו את הזה, אני לא רוצה שישכחו, בשביל זה אני נלחמת. כשהיא הייתה בחיים, היא אמרה לי שהיא רוצה לספר את הסיפור שלה בשביל ששום ילד לא יסבול כמו כמותה.

לקחתי אותה לחינוך ביתי, התחלתי לחשוד, עשיתי אבחון שלצערי הרב הגיע ביום שהיא נפטרה ויצא שהיא על הרצף. אני לא יודעת מה זה, רק אחרי שהתחלתי לחקור התחלתי להבין את המשמעות, ילד על הרצף שלא מאובחן כל השנים, לא מוצא את עצמו. בכל אבחון פסיכולוגי שעשיתי  בעבר כתוב בסוף לעשות אבחון תקשורת בקהילה. יש לי מסמכים שיעידו, לאחר אבחון פסיכיאטרי, שאין לה שום בעיה פסיכיאטרית. למה למורה יש זכות בלי להכיר אותי להגיד שהיא פסיכיאטרית?

יש עדויות של ילדים מהבית ספר שכל יום היו מציקים לה, מרביצים לה, היא הייתה הולכת לישון בלילה עם סיוטים. צריך לתקן את החוק כדי שילדים אחרים ינצלו. אתמול ניגש אלי אבא, וסיפר שהילדה שלו עוברת חרם בבית ספר ושניסו לאנוס אותה, ושכל רגע הוא מפחד שהבת שלו תעשה מה הילדה שלי עשתה. אני מכירה ילד בעכו שתפסו אותו רגע לפני שהוא קופץ מקומה חמישית

הבת שלי הייתה היום בחיים אם מערכת החינוך הייתה מתנהגת אחרת, לא מתנערת ממנה ולא רואה אותי כאדם שקוף."

 

יו"ר הוועדה, ח"כ אלי דלל: "התכנסנו לדיון חירום, יש לנו אחריות כבדה. קיימנו בשנתיים האחרונות דיונים בנושא מניעת אובדות בקרב ילדים ובני נוער. הפקנו לקחים, מסקנות, המלצות ולצערי אנחנו כנראה לא מספיק מודעים ולא מספק ערים.

אנו מתכנסים היום בצל הטרגדיה שאירעה בעכו. אני כיו"ר הוועדה חש אחריות רבה ועמוקה למנוע מקרים דומים בעתיד. עלינו לוודא שמערכת החינוך מספקת סביבה בטוחה, שהסביבה תהיה ערה לסימני המצוקה. אנחנו צריכים לנתח ולנתר את הסימנים ולפעול במהירות ונחישות כאשר מתגלים הסימנים האלה. אנו כחברה לא יכולים להרשות לעצמנו מקרים כאלה, חייבים לטפח ערכים של סובלנות, קבלת השונה ושכל ילד וילדה ירגישו שייכים, בטוחים ואהובים."

 

ח"כ פנינה תמנו שטה: "לא יכול להיות מצב שעשרות אם לא מאות ילדים שמים קץ לחייהם ואנחנו בכלל לא יודעים מה מספר הילדים שמנסים להתאבד. זו לא גזירת גורל, אנחנו חייבים להיות שם. אין שום הצדקה לאירוע שבו ילד וילדה שצים קץ לחייהם רק כי לא הייתה כתובת אחת שיכולה לתת להם מענה ותקווה."

 

ח"כ דבי ביטון: "כששמעתי על המקרה לא האמנתי. אנחנו רצים שיהיו פרוטוקולים לטיפול חירום. אנחנו צריכים לבחון סנקציות כלפי מתעללים, צריכים להיות שיעורי חברה שעוסקים בזה, תזמינו תלמידים לשיחות אישיות, תערבו פסיכולוגים. זה מוות שיכולנו למנוע אותו."

 

 מנהלת אגף תכניות סיוע ומניעה במשרד החינוך: "אנחנו מקדמים מדיניות ברורה לקידום מוגנות, שר החינוך השיק תכנית בינואר להתמודדות עם חרמות, יש לה מספר רכיבים -  בהם מוקד ייעודי שמאפשר לילדים, הורים וצוותים חינוכיים לפנות אליו. רכיב נוסף זה שיעורים ייעודים בפיתוח מיומנויות חברתיות, לכידות חברתית והתמודדות עם התופעה. יש גם הכשרות ייעודיות לצוותים חינוכיים, מה הפעולות שיש לעשות. יש גם הרצאות להורים בנושא. היה קמפיין תקשורתי שתיווך את המענה הטלפוני החדש."  

 

עידו דון יחיא ממשרד מבקר המדינה:  "המבקר פנה לשר החינוך וביקש להקים ועדת בדיקה על המקרה. מעבר לדוחות מבקר בנושא,  אנחנו קוראים לילדים לפנות אלינו, יש לנו צוותים שהוכשרו לכך ונשתדל לעזור בבעיות פרטניות במקרים דחופים."

 

ישראל בולטון, אביו של מנדי ז"ל שנפטר בעקבות חרם חברתי: "הבעיה הכי גדולה בחרם זה הרגשת הלבד. הילד מרגיש לבד, ההורים מרגישים לבד וגם המורים מריגישם לבד. אין להם שום כלים וידע איך לעצור את זה. יש אסופה של אנשים שעוסקים בנושא, אל תנסו לפתור את זה לבד. הבן שלי היה בן 12, הוא סבל והוא לא היה צריך. אל תתנו לעוד ילד לסבול."

 

מאיה שניידר, עמותת כנפי דרור: "הבת שלי עברה חרם מאוד קשה, זה הגיע למצב מאוד קיצוני. יש ואקום, הילדים שלנו חייבים להיות מוגנים. אני נחשפת כל יום לעוד מקרה ועוד מקרה, זה בידיים שלנו, בואו נציל את הילדים האלה"
 

 

יו"ר הוועדה, אלי דלל: "שמענו פה עדות קשה של אמא שהרגישה בודדה מול מערכת שלמה. יש פה לא מעט מערכות שכל אחת יכלה לתת משהו אבל כנראה שזה עובד לידנו בלי הקשבה, הבנה והתייחסות למה שקורה. זה לא מאפיין את העם היהודי ובכלל אנשים כאנשים. אנחנו צריכים להכות על חטא כל אחד במקום שלו."