ליית אבו סאלח להתמודד יום יום עם האבדן של פג'ר

ליית שמתקשה לדבר על האסון והמראות שהוא ראה במגרש ב 27 ביולי 2024 אומר:"אנחנו המשפחות שאיבדו את ילדיהם באסון שורדים אבל לא מתמודדים, איבדנו ארבעה ילדים ממשפחת אבו סאלח, בני פג'ר ואחייני ושני ילדים שאבותיהם הם בני דודים שלי, הילדים היו חברים מילדות, הם גדלו ביחד, למדו ושיחקו ביחד, ומתו ביחד, עם האובדן הזה קשה מאד לשרוד, אנחנו לא שוכחים את הילדים כי האירוע בלתי נשכח".

ליית: "פג'ר היה אצלי בעסק לפני הנפילה בחצי שעה ואמר לי שהוא הולך למגרש, כשהטיל נפל כולנו שמענו את זה, ידעתי שפ'גר וחבריו נמצאים שם, ישר רצתי למגרש, הגעתי בין הראשונים למגרש וראיתי דברים קשים שקשה לתאר, פגר היה עדיין בחיים במצב אנוש, לא יכולתי לעשות שום דבר, רק התקשרתי והזעקתי צוותים רפואיים, צריך להבין כשהילד אומר אני הולך למגרש כדורגל, אז זה מקום בטוח שמשחקים בו הילדים, האמנו שבמקום הזה לא יהיה רע".

"אנחנו ההורים של 12 הילדים תומכים אחד בשני, אנחנו מרגישים משפחה אחת ונפגשים על בסיס יומי וזה מה שמקל עלינו, וכל האוכלוסייה בכפר מחבקים ועוזרים, אנחנו גם בקשר עם ההורים של הילדים שנפצעו, הם חלק בלתי נפרד מאיתנו".

ליית: "כשנפתח החרמון למבקרים, אנחנו חילקנו שקי תפוחים למבקרים בהר החרמון, רצינו להחזיר תודה לעם שחיבק אותנו מכל הארץ ממגדל שמס ועד אילת, ב50 הימים הראשונים אחרי האסון, הגיעו מדי יום אנשים מכל הארץ, אנחנו חילקנו להם תפוחים בשם הילדים כדי להנציח אותם ולהחזיר תודה לעם היפה".

ליית: "אנחנו מאמינים שזה הגורל של הילדים, יש חלק מהילדים שתיעדו דברים לפני שמתו, למשל בני פג'ר יומיים לפני האסון הגיע לחנות שלי ורשם לי את כל הסיסמאות של העבודה בנייר ושם לי בארנק, השאיר לי מזכרת. יש לי עוד בן ובת, אשתי כל הזמן בבית ולא יכולה לצאת לשום מקום, רק מגיעה לבניין העמותה שלנו, או לחברים שאיבדו ילדים באסון, כל החיים שלנו סביב זה, עד עכשיו תקצבנו את המקום באופן עצמאי ואנשים תורמים גם, קבוצת צעירים ממגדל שמס תרמה פסל להנצחת הילדים בככר בישוב".

ליית: "כל הכפר עדיין חי את האסון, יש הרבה צעירים וילדים שלא מאמינים שזה קרה, כל הכפר מטופל בפסיכולוגים ופסיכיאטרים, כולנו נפגענו באיזה שהיא צורה".

ליית: "אנחנו תמיד שוחרי שלום, כפר של שלום ותיירות שמקבל אורחים מכל האזורים, אנחנו נמשיך להנציח את הילדים בספורט בחינוך ובבתי ספר".