אוכלוסייה בחרדות בין החזית לשגרה

המלחמה שהחלה מזה שנה ממשיכה להשפיע קשות על כלל אזרחי המדינה, ובעיקר על המגויסים למלחמה, שמתמודדים בין החזית לבין השגרה האזרחית, ד"ר כרים סלאמה, רופא מגויס: "המלחמה גובה מחירים בריאותיים ונפשיים, אך יש לנו את הכלים לעזור לאלו שנפגעו וללוות אותם בתהליך השיקום".

07.09.2024 מאת: פורטל הכרמל והצפון
אוכלוסייה בחרדות בין החזית לשגרה

צילום דוברות מאוחדת

 

ד"ר כרים סלאמה, רופא משפחה במאוחדת מחוז צפון, חווה על בשרו את ההשפעות המורכבות של המלחמה, החל מגיוסו למילואים ועד השיבה הביתה, שם מתאר התמודדות עם שתי מציאויות מורכבות בין זאת של להיות בחזית לבין השגרה האזרחית. לצד זאת מספר גם על המלחמה על חייו, כשגילו בילדותו כי חלה בלימפומה גרורתית עם סיכויי החלמה נמוכים.

 

 

ב-7 באוקטובר, כשפרצה המלחמה גויס ד"ר כרים סלאמה, רופא משפחה במאוחדת מחוז צפון, לשירות מילואים בגזרה הצפונית בהר דב. במסגרת המילואים שימש כרופא האחראי על פינוי הפצועים מהשטח, תוך שהוא יוצא למשימות פיקוד קדמיות עם לוחמים על גבול הגדר. עם שובו הביתה, הוא נאלץ לגשר בין שתי מציאויות מנוגדות, זו של להיות בחזית המלחמה, וזו של השגרה האזרחית, ובמקביל מספר כי האסון שאירע במג'דל שמס נגע בו באופן אישי.

 

 

לחזור ממילואים לשגרה ולגלות שאנשים חיים במציאות אחרת

 

"עם תחילת המלחמה, גויסתי למילואים במשך שלושה וחצי חודשים ברציפות. באותה תקופה יצאתי הביתה אחת לשבועיים, פגשתי את המשפחה לזמן קצר, וחזרתי לפעילות המבצעית", מספר ד"ר סלאמה. "המעבר החד בין המציאות של לחימה באזורי סיכון לבין המציאות שבה חיים המשפחה והחברים שנשארו בבית, הוא מעבר של 180 מעלות. במובן מסוים הייתה לי הרגשה שהאנשים בבית חיים במציאות הפוכה משלי, הרגשתי שהם ממש מנותקים. זה תפס אותי חזק, באתי הביתה עם מחשבות אחרות, רגשות אחרים, וכשנפגשתי עם אנשים בקהילה ועם רופאים, קולגות שלא היו במילואים, זיהיתי אצלם את הניתוק וגם את הראייה השונה שלהם כלפי המציאות", הוא מוסיף.

 

 

כיצד סימנים של חרדה וטראומה בעקבות המלחמה באים לידי ביטוי?

 

"מאז שפרצה המלחמה, אני פוגש לצערי הרבה אנשים עם חרדות. המלחמה השפיעה עליהם גם באופן ישיר וגם בעקיפין. חלקם איבדו קרובים, חלקם איבדו את הפרנסה, לחלקם יש חרדה שמשפיעה על צורת ההתנהגות שלהם", מתאר ד"ר סלאמה. לדבריו, "חלק מהסימנים של החרדה באים לידי ביטוי בזעם, התפרצויות, לחץ וחששות לגבי העתיד. יש לכך גם ביטוי באכילה רגשית ובהתנהגות לא הולמת במצבים מסוימים. אך כמי שבא מהמערך המלחמתי, אני מוצא את עצמי יותר פרקטי ורגיש לבעיות האלה. והיות שאני מכיר גם את המערך הציבורי וגם את הצבאי – אני משתמש בידע שיש לי כדי להתאים את הכלים הנכונים ביותר לטיפול על פי מצבו של המטופל".

 

 

מה אפשר לענות לילדה קטנה ששואלת "מתי המלחמה תיגמר?" 

 

"לאורך המלחמה הבנות שלי התחילו לפתח סימנים של חרדה מהמלחמה וחרדת נטישה. שאלתי ערב אחד את בתי הבכורה 'מה החלום שלך?' והיא ענתה 'שתיגמר המלחמה'. זה עולה אצלן בשיח יותר ויותר למרות שאנחנו מנסים לא לחשוף אותן לחדשות, הן שואלות: 'מי הטוב? מי הרע? על מי אתה שומר? מתי תיגמר המלחמה?'. בתקופת המילואים הן נאלצו להיפרד ממני הרבה פעמים וזה השפיע עליהן, ועכשיו צריך להחזיר להן את הביטחון למרות שהמלחמה עדיין נמשכת", הוא אומר.

 

 

האסון במג'דל שמס – כיצד אפשר לצמוח מהטרגדיה?

 

"האסון במג'דל שמס נגע בי באופן אישי", מספר ד"ר סלאמה. "במילואים שירתי בגזרת הר דוב. גויסנו לגזרה כדי שנוכל להעניק לתושבים גם טיפול שוטף וגם טיפול בכל תרחיש של הסלמה. במשך השהות שלי בכפר הכרתי את התושבים, פיתחתי איתם קשרים אישיים ואני מכיר חלק מההורים שאיבדו את הילדים שלהם באסון. הכאב קשה מנשוא. הבטחתי לעצמי שאבקר את המשפחות באופן אישי, אחרי שהדברים יירגעו ואחזק את ידיהן.

 

קשה לתאר את האסון בהיבט הרגשי במיוחד עבור אוכלוסייה שלא חוותה מעולם אירוע בסדר גודל כמו זה, הם משפחה אחת גדולה, כולם מכירים אחד את השני האבל הוא של כולם.

 

אחרי האירוע, הצוותים הרפואיים של מאוחדת תוגברו על ידי עובדים סוציאליים והם נותנים לתושבים כלים להתמודד עם האסון. נכון להיום, רוב ההתמחויות הן בפוסט טראומה, אבל מאז המלחמה הובן הצורך בהכשרת מומחים בטראומה עכשווית, ואכן במערך הבריאות הארצי הכשירו אלפי מטפלים נוספים מאז המלחמה. הטיפול בטראומה עכשווית הוא קריטי, אם נפחית את הטראומה העכשווית נוכל להקטין את השלכות הפוסט טראומה בטווח הארוך. המלחמה גובה מחירים בריאותיים ונפשיים אך יש לנו את הכלים לעזור לאלו שנפגעו וללוות אותם בתהליך השיקום".

 

 

למה בחרתי להיות רופא?

 

ד"ר סלאמה נולד וגדל בכפר עין אל אסד, והוא חי בכפר עם אשתו ובנותיו. בגיל שלוש גילו אצלו לימפומה גרורתית בדרגה 4, עם סיכויי החלמה נמוכים. "ההורים נלחמו על חיי, ולאחר שקיבלתי טיפול אינטנסיבי במשך ארבע שנים, החלמתי לגמרי. מאז ועד היום אני מגיע לביקורת שנתית ולמעקב. אני מאמין שההתמודדות שלי כילד עם המחלה והניצחון שלי, כשהבראתי, השפיעו בצורה כלשהי על הבחירה שלי בהמשך להיות רופא.

 

אחרי שסיימתי את השירות הסדיר בפרקליטות הצבאית, כמתורגמן בבתי המשפט הצבאיים, טסתי לאיטליה והתחלתי ללמוד שם רפואה. כשסיימתי את הלימודים, נשארתי כשנתיים באיטליה ועבדתי בתור רופא, כשחזרתי לארץ עשיתי את ההתמחות ברפואה פנימית בתל השומר. והיום אני רופא פנימית ומשפחה במרפאות מאוחדת בעין אל אסד ובירכא", הוא מסכם.

 

תגובות

מומלצים