6000 שנה של ירכא
להפליג לעבר הכפר הדרוזי ירכא, שהיה מיושב ברצף, מתקופת הברונזה א' כנענית א' על פי ממצאים קרמיים, פרופסור עלי זגייר מציג תיעוד ואישורים, ממצאים שמוצגים לראשונה, הם מרתקים ושופכים אור היסטורית וארכיאולוגית על ההתיישבות באזור הגליל.
האיש שאסף ועבד קשה לאסוף מסמכים המנציחים מקום, פרופ' עלי זגייר, מרצה בכיר במכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל חיפה ומדירך סיורים משולבים, בעל תואר B.Sc בגיאולוגיה, גיאוגרפיה, קלימטולוגיה ולימודים משלימים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, בעל תואר M.Sc בהתמחות מורפודינמיקה של מדרונות טאלוס בליתולוגיה קריסטאלינית בסובב צחיח קיצוני, מזרח סיני בהצטיינות ובעל תואר שלישי מאוניברסיטת חיפה.
פרופ' עלי זגייר, חושף בפנינו עדות חשובה על הכפר הדרוזי ירכא בגליל המערבי ועל הכפרים השכנים, על השמות שלהם בזמן הצלבנים ועל הגיאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל, מן השנים 1099 עד 1291. זה הוא פרק ראשון, בהמשך נפרסם פרק שני.
פרופ' עלי מציג את הממצאים שאסף, שהכפר ירכא היה קיים במשך 4000 שנה, מה שמחדד שהכפר ירכא היה קיים לפני כניסת בני ישראל לארץ ישראל, ירכא הייתה מיושבת לאורך כל התקופות.
לפי פרופ' זגייר, "הדרוזים בירכא נמצאים מאז שנולדה הדת הדרוזית לפני 1000 שנה, מי שנמצא בירכא היום הם לא אותם הדרוזים שחיו בכפר בזמן הפצת הדת הדרוזית, התושבים של ירכא של היום נמצאים בכפר מזה 400 שנה".
פרופ' עלי זגייר מסתמך בדבריו על מה שכתבו היסטוריונים אודות התקופות השונות שעברו על הארץ, היסטוריון כמו ריינהולד רריכט שפרסם עבודות על תולדות הצלבנים ועל הגאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל, הוא הזכיר את הכפר ירכא בתקופה הצלבנית, ריינהולד פרסם אוסף של תקצירי תעודות רשמיות ומכתבים של ממלכת ירושלים הצלבנית מן השנים 1099 עד 1291, מהם שנכתבו בארץ ישראל ומהם שנשלחו מאירופה, בשפה הלטינית, שמהם לומדים על הכפרים שהיו בגליל בתקופת השלטון הצלבני ואפילו החורבות שהיו באזור.
פרופ' עלי זגייר
גם ההיסטוריון הגרמני ארנסטו שטרילקי שפרסם ספר בלטינית אודות התקופה הצלבנית בארץ ישראל, מהתעודות לומדים שכפרים שלמים בגליל היו נמכרים מצלבני אחד לאחר, כמו למשל כפר ירכא.
הדרוזים נשארו בישראל אחרי חוק הטאבו, פרופ' עלי מציג מסמכים מזמן השלטון התורכי משנת 1882 שביקשו מתושבי ירכא לרשום אדמותיהם בטאבו, רבים מהתושבים לא עשו זאת, כי הם פחדו מתשלום המיסים וזה היה מחייב אותם בגיוס לצבא העותמאני, בגלל זה הם רשמו אדמות על שמות של אחרים, בעיקר אנשים עשירים בעכו, בבענה ובכפרים נוספים.
במסמך אחר מתקופת הסולטאן עבד אלחמיד השני משנת 1884, רשומים שמות של תושבים מירכא וליד כל שם כמה הוא חייב מיסים לשלטון העותמאני.
במסמכים אחרים רשומים תושבים מירכא שנשלחו להילחם באירופה, בתימן ובמפרץ הפרסי, וחלקם הגדול לא חזר לכפר.
מסמך אחר מעיד על תושבים מירכא שלוו כספים מאדם עישר מעכו בשם אברהים ח'מאר, על מנת לשלם את המיסים לאימפריה העות'מאנית, כדי להחזיר את הכספים שלוו התושבים, אותו אברהים ערך ספירה כללית של כל החיות שיש בישוב, זה מעיד שהתושבים לא נכנעו ללחצים שהופעלו עליהם ונשארו בכפרם, מצד שני הם היו חייבים להתגייס לצבא העות'מאני.
פרופ' זגייר: "תושבים היו צריכים לשלם 50 לירות זהב, כדי שהבן שלהם לא יגוייס לצבא, לרבים מהתושבים לא היה זהב לשלם. העות'מאנים היו מסודרים ורשמו את הכל, יש מסמכים שתיעדו מה שהיה באותה תקופה".
"חלק מהצעירים של ירכא ששירתו דאז בתימן נלחמו נגד הזיידים שמהם יצאו הח'ותים של היום, אותם חיילים מירכא נהרגו בקרבות בתימן ונקברו בתימן, בודדים הצליחו לברוח ולהגיע לירכא אחרי מסע קשה ומפרך של הרבה חודשים. אני מכיר סיפור של תושב ירכא שברח מתימן וחזר לכפר, עד היום הכינוי של המשפחה הזו "אלימן" התימני".
"הטורקים שלטו בארץ 400 שנה ולא פתחו בית ספר אחד ולא השקיעו בחינוך, בודדים מהאוכלוסייה שהצליחו ללמוד בסוריה או בלבנון, גם בתקופת הצלבנים כמאתיים שנה לא היו בתי ספר, בתקופת הממלוכים גם כן לא השקיעו בחינוך".
פרופ' עלי זגייר
