סיפור העלייה של שושנה דרדיק
שושנה דרדיק, בת שירות לאומי בעמותת שילה בת 20 שעלתה מקליפורניה, הגיעה לישראל עם משפחתה כנערה ותחילה התקשתה להתחבר לארץ החדשה. במשך חודשים היא אפילו לא פרקה את המזוודה, נחושה לחזור לארה"ב ברגע שתסיים תיכון.
צילום דוברות עמותת שילה
יום העלייה: סגירת מעגל בשירות הלאומי- סיפור העלייה של שושנה דרדיק, מלוות העולים החדשים בנתב"ג
אבל עם הזמן של שושנה דרדיק היא הצליחה להתאקלם, התחברה לחברים חדשים, והחלה להרגיש יותר ויותר ישראלית. היום, בשנה השנייה לשירותה הלאומי במשרד העלייה והקליטה בנתב"ג, היא מסייעת לעולים חדשים בדיוק במקום שבו נחתה לראשונה – מלווה אותם עם חיוך ודואגת לנחיתה רכה ברגעיהם הראשונים בישראל. עבור שושנה, התפקיד הוא סגירת מעגל אישית ומרגשת, במיוחד כשגל העלייה ממשיך לצמוח, גם בצל המלחמה.
שושנה דרדיק (20), בת שירות לאומי בעמותת 'שילה', עובדת יום-יום עם עולים חדשים המגיעים לארץ לראשונה. במסגרת תפקידה במשרד העלייה והקליטה בנתב"ג, היא מקבלת את פניהם ומלווה אותם בכל שלב בתהליך הקליטה הראשוני. עבור שושנה, תפקיד זה הוא לא רק עבודה – אלא סגירת מעגל מרגשת ומלאת משמעות.
שושנה נולדה וגדלה בקליפורניה, ארה"ב, שם חוותה ילדות אמריקאית טיפוסית: בית ספר, חברים וקהילה מחבקת. אולם כשהייתה בת 15, חייה התהפכו כשהוריה הודיעו על ההחלטה לעלות לישראל. עבור שושנה, שלא הייתה שותפה לרצון של משפחתה לעזוב את אמריקה, המעבר לישראל היה חוויה מטלטלת וקשה."בהתחלה פשוט לא הצלחתי להתאקלם," מספרת שושנה. "לא הבנתי את התרבות, התגעגעתי לארה"ב ולאנשים שהכרתי שם. כל כך לא רציתי להיות פה, שלא פרקתי את המזוודה שלי במשך חודשים."
ההתאקלמות שלה הייתה קשה, ובמשך זמן רב היא חשה זרה בבית החדש. מחשבות על חזרה לארה"ב ליוו אותה, והיא התכננה לעזוב את ישראל מיד עם סיום לימודיה בתיכון. אולם, בסיום שנת הלימודים האחרונה חל בה שינוי משמעותי: לאט-לאט היא הצליחה להתחבר לקבוצה חדשה של חברים, לשפר את העברית שלה ולהתאהב באורח החיים בישראל. "פתאום הבנתי שהבית שלי הוא כאן, ושיש לי זהות ישראלית שאני יכולה להיות גאה בה," היא משתפת.
עם סיום התיכון, במקום לחזור לארה"ב כפי שתכננה, החליטה שושנה להישאר ולעשות שירות לאומי בישראל. היא בחרה בתפקיד משמעותי במיוחד, המאפשר לה לתרום לחברה הישראלית ולעזור לעולים חדשים בתהליך ההשתלבות שלהם – בדיוק כפי שהיא עצמה הייתה זקוקה לעזרה כשעלתה. "כשהתחלתי לחפש תפקיד לשירות לאומי, ידעתי שאני רוצה לעזור לעולים," אומרת שושנה. "בתור מישהי שעברה את כל התהליך הזה, אני יודעת כמה זה חשוב לקבל פנים מחייכות וליווי אישי ברגעים הראשונים בארץ."
בתפקידה שושנה מלווה את העולים מיד עם יציאתם מהמטוס, דרך הוצאת תעודת הזהות ועד שהם עוזבים ליעדם הראשון בארץ. השהות שלה בשירות הפכה כה משמעותית עבורה, עד שהיא החליטה להמשיך לשנה שנייה באותו התפקיד בנתב"ג.
"כל פעם שאני מקבלת עולה חדש, אני רואה בעיניים שלהם את כל החששות והתקוות שהיו לי," היא מספרת. "זה ממלא אותי גאווה לדעת שאני יכולה לעזור לאנשים בתחילת דרכם, במיוחד בזמן כזה, כשמספר העולים רק הולך וגדל למרות המצב בארץ. אני מרגישה שיש לי הזדמנות להעניק להם נחיתה רכה ולתת להם את הביטחון שהם בבית, ממש כפי שאני הייתי רוצה כשעליתי."
סיפור העלייה של שושנה דרדיק הוא לא רק סיפור של קליטה והשתלבות – הוא מסע של התבגרות, גילוי עצמי ובחירה להישאר ולתרום לחברה הישראלית.
יעל פלקובסקי, סמנכ"לית עמותת שילה: "אנו גאים בשושנה ובפועלה, שושנה היא אחת מתוך 2,200 מתנדבי עמותת ש"ל שילה שלוקחים חלק יומיומי בעשיה ובחיזוק העורף. אנו שמחים לקחת חלק משמעותי וללוות עולים חדשים ברגעם הראשונים של העליה כבר בנתב"ג, אין ספק שלהיות בנתבג לראות ולעזור לעולים ברגע הראשון זה שליחות ובנית החוסן והעתיד של עם שלנו."