המתח בין מצרים לישראל

 

המתח בין מצרים לישראל : חששות ביטחוניים או עיצוב מחדש של התפקיד האזורי?

 

אנו עדים למתחים גוברים בין ישראל למצרים, הקשורים לחששות ביטחוניים ואינטרסים אזוריים. 

 

הסיבות למתח זה כוללות:

האשמות ישראליות כלפי מצרים על כישלונה למנוע הברחת נשק לעזה.

דאגה ישראלית מהנוכחות הצבאית המצרית המוגברת בסיני.

הצהרות מצריות על מוכנות צבאית שישראל ראתה בהן איום.

 

כתוצאה ממתחים אלה, תיק המשא ומתן עם חמאס עבר ממצרים לקטאר בשל:

ירידה באמון ישראל בתפקיד המצרי.

לחצים אמריקאים לחיזוק תפקידה של קטאר.

יחסיה החזקים של קטאר עם חמאס.

 

חקירות חשפו כי חלק מיועציו של נתניהו היו מעורבים בקבלת כספים מקטאר, מה שהשפיע על העדפת קטאר כמתווכת במקום מצרים, למרות ששינוי זה עלול להשפיע לרעה על מעמדה האזורי של מצרים.

 

למרות המתחים הגוברים, הסכם השלום בין שתי המדינות נותר בעל חשיבות רבה לשני הצדדים לאחר יותר מארבעים שנה.

 

 

 

בצל היחסים המורכבים בין מצרים לישראל, המצב האזורי עדים למתחים גוברים לאחרונה, הקשורים בעיקר לחששות ביטחוניים ואתגרים פוליטיים. מתחים אלה חורגים מחילופי הצהרות מסורתיים, ומגיעים לשינוי בניהול תיק המשא ומתן עם תנועת חמאס, כאשר קטאר הופיעה כשחקן מרכזי בתיק זה לאחר מחלוקות גוברות בין קהיר לתל אביב. מהן הסיבות מאחורי הסלמה זו, והאם החששות הישראליים מוצדקים?

 

סיבות למתח בין מצרים לישראל

היחסים בין מצרים לישראל תמיד אופיינו בזהירות, אך לאחרונה הם עדים להסלמה בנושאים ביטחוניים, המשפיעים באופן משמעותי על רמת האמון בין שני הצדדים. 

 

בין הנושאים הבולטים שתרמו למתח זה:

ההצהרות הישראליות בנוגע להברחות דרך הגבול המצרי: ישראל האשימה את מצרים באי נקיטת מאמצים מספקים למניעת הברחת נשק לעזה, וראתה בפעולות אלה איום על ביטחונה הלאומי. הצהרות אלה עוררו כעס בקהיר, שהדגישה את מחויבותה להסכמי השלום עם ישראל ואת מאמציה הביטחוניים בסיני.

הנוכחות הצבאית המצרית בסיני: ישראל הביעה דאגה מההתרחבות בנוכחות הצבאית המצרית בסיני, בטענה שהיא חורגת מהמוסכם בהסכם השלום משנת 1979. אך מצרים מצדיקה מהלכים אלה במטרה להילחם בקבוצות טרור ולהבטיח את ביטחונה הלאומי.

ההצהרות המצריות בנוגע למוכנות צבאית: גורמים רשמיים מצריים הכריזו על מוכנותם להתמודד עם כל איומים חיצוניים, שישראל ראתה בהם איום ישיר, למרות שמצרים טוענת שהיא רק שואפת לחזק את יכולות ההגנה שלה.

 

העברת המשא ומתן עם חמאס לקטאר:

לאור מתחים אלה, תיק המשא ומתן עם חמאס החל לעבור בהדרגה ממצרים לקטאר. שינוי זה משקף את רצונה של ישראל לשנות את המתווך, בשל ירידה באמונה בתפקיד המצרי והימנעות מחזרה על משברים קודמים. מספר סיבות עומדות מאחורי שינוי זה:

ירידה באמון הישראלי בתפקיד המצרי: כתוצאה מחילוקי דעות ביטחוניים ופוליטיים, נוצרה תחושה שמצרים אינה עוד המתווך האפקטיבי הדרוש, מה שהוביל את ישראל לפנות לקטאר.

לחצים אמריקאים: ארצות הברית ממלאת תפקיד מרכזי בעידוד קטאר למלא תפקיד גדול יותר באזור, בהתחשב ביחסיה החזקים עם חמאס וביכולתה להשפיע עליה ישירות.

יכולתה של קטאר להשפיע על חמאס: בשל יחסיה החזקים עם התנועה, במיוחד אירוח הנהגתה הפוליטית, קטאר יכולה לתרום להתקדמות משמעותית במשא ומתן.

 

תפקיד יועצי נתניהו בהעדפת קטאר על פני מצרים:

בפיתוח שנוי במחלוקת, התברר שחלק מיועציו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, המכהנים בתפקידים בכירים במשרד ראש הממשלה, נחקרו לאחר שנתגלה מעורבותם בקבלת כספים מקטאר. החקירות חשפו את השפעת יועצים אלה על מדיניות ממשלת ישראל בבחירת המתווך במשא ומתן עם חמאס, כאשר דחפו להעדפת קטאר על פני מצרים, למרות שקטאר נחשבת למדינה עוינת לישראל.

אחד הגילויים המפתיעים בחקירות הוא שיועצים אלה השפיעו באופן ניכר על שינוי מגמות פוליטיות לטובת קטאר, למרות היחסים הלא ידידותיים בין תל אביב לדוחה. נראה שקטאר הצליחה להשתמש בהשפעתה הכלכלית והפוליטית כדי לשכנע את הבכירים הללו להעדיף אותה כמתווך ראשי במשא ומתן על חשבון מצרים, שעד לאחרונה נחשבה לשותפה מרכזית של ישראל בעניין הפלסטיני.

שינוי מגמות זה משקף תמורה גדולה במדיניות הישראלית, ומעורר שאלות רבות לגבי מידת השפעת הכסף והפוליטיקה על קבלת החלטות רגישות במדינות גדולות. חקירות אלה גם מחזקות את החשדות לגבי טוהר ההחלטות הפוליטיות בישראל והשפעות כוחות חיצוניים על המדיניות הפנימית, במיוחד בהקשר של היחסים הישראלים-פלסטיניים.

 

ההשלכות על מעמדה האזורי של מצרים:

העברת תיק המשא ומתן לקטאר עלולה להשפיע לרעה על מעמדה של מצרים כמתווך מרכזי בתיק הפלסטיני. למרות שמצרים נותרה שחקנית אזורית משפיעת, שינוי זה עלול לצמצם את תפקידה בנושאים פלסטיניים ולחזק את מעמדה של קטאר כמתווכת דיפלומטית מרכזית באזור.

למרות זאת, מצרים נותרה כוח אזורי מרכזי, במיוחד בשל מיקומה הגיאוגרפי ויחסיה עם גורמים שונים. אך העברת התיווך לקטאר עשויה לשקף את ניסיונותיה של ישראל לשנות את הדינמיקה האזורית לטובתה בזמן שאתגרים ביטחוניים גוברים.

 

האם החששות הישראליים מוצדקים?

החששות הישראליים, למרות שהם מבוססים על גורמים ביטחוניים אמיתיים, זכו לתגובה מצרית שוללת, המדגישה את מחויבותה של מצרים להסכמים עם ישראל ואת הגנת גבולותיה. במקביל, המשך מתחים אלה משקף את מורכבות המצב האזורי והיחסים הרב-צדדיים, כאשר נושאים של ביטחון אזורי משתלבים עם שינויים במדיניות חמאס והיחסים עם מעצמות כמו ארצות הברית.

 

לסיכום:

היחסים בין מצרים לישראל עדיין שומרים על רגישות גבוהה, והם מושפעים מההתפתחויות בעזה והסכסוך הישראלי-פלסטיני. עם הסלמת המתחים, השאלה המרכזית נותרת: האם התיווך הקטארי יכול לתרום להשגת הסדר, או ששינוי זה בדינמיקה יחמיר את המצב האזורי?

אני מאמין שלמרות התערבות גורמים קיצוניים ליצירת מתחים בין מצרים לישראל, הסכם השלום בין שתי המדינות נותר בעל חשיבות רבה לשני הצדדים, והוכיח את ערכו במשך יותר מארבעים שנה.