החוקה החדשה של סוריה מדינה מודרנית או סלַפִית במסווה דמוקרטי?
לאחר שנים של סכסוך ושינויים פוליטיים סוערים, הנשיא הסורי אחמד א-שרע חתם על טיוטת החוקה החדשה, שאמורה לעצב את דמותה של סוריה העתידית. אך לנוכח הפער הגדול בין התומכים והמתנגדים, עולה השאלה החשובה ביותר: האם חוקה זו מהווה צעד לעבר דמוקרטיה ויציבות, או שמא מדובר רק בניסוח מחודש של שליטה פוליטית במסווה חדש?
קווי המתאר של החוקה החדשה: בין שינוי להמשכיות
החוקה החדשה מאמצת משטר נשיאותי המעניק לנשיא סמכויות ביצועיות נרחבות, ללא תפקיד של ראש ממשלה, תוך שמירת סמכויות חקיקה מסוימות בידי הפרלמנט. עם זאת, הנשיא עדיין מחזיק בזכות למנות שליש מחבריו. כמו כן, החוקה קובעת כי ההלכה האסלאמית היא המקור העיקרי לחקיקה, תוך הבטחת חופש הדת וכיבוד הדתות השמימיות, אך היא אינה מציינת באופן ברור הבטחת שוויון מלא בין דתות ועדות בכל תחומי החיים הפוליטיים והחברתיים.
בעוד שהחוקה מקדשת חירויות יסוד, כמו חופש הביטוי והעיתונות, היא בו-בזמן מעניקה לנשיא סמכויות העלולות לפגוע בעצמאות הרשות השופטת, כגון מינוי שופטי בית המשפט החוקתי העליון, דבר שעלול לעורר חששות מפני ניצול מערכת המשפט ככלי פוליטי.
היתרונות: חוקה שעונה על ציפיות מסוימות
יציבות מוסדית:
החוקה מספקת מסגרת משפטית שעשויה לסייע בסיום הכאוס הפוליטי ולהבטיח את המשך פעילות מוסדות המדינה.
העצמת נשים:
החוקה מדגישה את תפקידן החשוב של הנשים בחברה ומבטיחה את זכויותיהן בתחום העבודה וההשתתפות הפוליטית.
הבטחת חירויות אזרחיות מסוימות:
כגון חופש הביטוי והתקשורת, אם כי יישומן בפועל עדיין עומד למבחן.
החסרונות: חשש מחזרה לשליטה ריכוזית
סמכות ביצועית מוחלטת:
ריכוז רוב הסמכויות בידי הנשיא עלול לפגוע בכל מעבר אמיתי לדמוקרטיה, מה שמעורר שאלות בנוגע לעתיד חילופי השלטון בדרכי שלום.
הדרה של מיעוטים:
הדרישה שהנשיא יהיה מוסלמי, והסתמכות על ההלכה האסלאמית כמקור עיקרי לחקיקה, עלולים לפגוע בזכויות של מיעוטים דתיים ואתניים, כמו הדרוזים, הכורדים והנוצרים.
אי-הכרה ברב-תרבותיות ורב-לשוניות:
דחיקת שפות שאינן ערבית, כמו כורדית וסוריאנית, עלולה להחריף מתחים חברתיים.
האם סוריה תהפוך למדינה סלַפִית?
למרות שהחוקה החדשה מציעה רפורמות מסוימות, יש חשש כי היא מהווה צעד נוסף לקראת הקמת מדינה סלַפִית, שבה החוקים נגזרים בעיקר מן ההלכה האסלאמית, תוך מתן חירויות מסוימות לכאורה, אך כאלה שאולי לא ייושמו בפועל. בעוד שהחוקה מבטיחה זכויות נשים וחופש ביטוי, ייתכן כי יישומן יהיה סלקטיבי, במיוחד לנוכח חוקים המבוססים על ההלכה האסלאמית, אשר עלולים להגביל חירויות אלה, כמו דיני המעמד האישי וזכויות לא-מוסלמים לכהן בתפקידים בכירים.
סתירות בסעיפי החירות והשוויון
נראה כי סעיפים מסוימים בחוקה נכתבו במיוחד כדי לרצות את מדינות המערב, כמו ההתייחסות לחירותן של נשים ולתפקידן בחיים הציבוריים, אך ייתכן כי אלה יישארו רק סיסמאות שלא ימומשו בפועל. בעוד שהחוקה מדגישה את תפקידה המרכזי של השריעה האסלאמית, היא מציגה גם סעיפים הנראים כמודרניים, אך אלה עלולים להתנגש עם חוקים דתיים שיונהגו בתחומים כמו ירושה, זכויות נשים וחופש הדת. הסתירה הזו עלולה להפוך את החוקה.
