הדרוזים ותסמונת סטוקהולם
במהלך החודשים האחרונים שקדמו ל ה7/10/2023 , היחסים בין העדה הדרוזים וממשלת ישראל והממסד הישראלי בכלל היו מתוחים ביותר . מתח שהגיע לשיא הגבוה ביותר מאז קום המדינה, באותה תקופה נשמעו לראשונה קולות בקרב בני העדה הקוראים לשקול מחדש את שירותינו הצבאי.
זאת הייתה הפעם הראשונה שנשמעו קולות כאלה, זוכרים את אירועי הטורבינות ברמת הגולן ואוהל המחאה בעוספיא, וההצהרות הלוחמניות שהושמעו, וכל זאת על רקע המשך האפליה והקיפוח של בני העדה, ובעיקר צווי ההריסה וההשלכות של חוקי קמיניץ והלאום הארורים.
ואז הגיעו אירועי אוקטובר 2023 הרצחניים, שבוצעו בידי פראי אדם, שכל קשר בינם ובין אנושיות הינו מקרי לחלוטין . אירועים אשר ראויים לגינוי בכל לשון של גנאי העדה הדרוזים וכמצופה וכמתבקש הקפיאה את כל צעדי המחאה, בזמן שהממשלה החליטה לצאת למלחמה בתגובה לרועי ה7/10. דבר שהדרוזים עושים אוטומטית מתוך הבנה שזה מה שצריך לעשות מתוקף אזרחותם, וללא קשר לממשלה זו או אחרת ועל אף קיומם של חוקים מקפחים, אלא מאי שהדרוזים הפכו להיות חוד החנית במלחמה, ונהיו קתולים הרבה יותר מהאפיפיור.
זוכרים את דגלי העדה מתנוססים על טנקים צהליים, זוכרים את ההירתמות של העדה, מטות סיוע נפתחו בכל כפרי העדה, דרוזים רבים שחררו הצהרות שבנימין זאב הרצל ספק אם היה מתבטא כך.
סמלי העדה נשזרו בסמלי המדינה, ודגל העדה כבר לא מונף אפילו מעל בתי תפילה מבלי שדגל המדינה מונף לצידו, במקביל ומבחינת המדינה עולם כמנהגו נוהג, בתי המשפט ממשיכים מדי יום לדון צעירים דרוזים ולהטיל עליהם קנסות כבדים.
צווי ההריסה לא הוקפאו, קנסות קמיניץ תקפים חוק הלאום שריר וקיים, הקורבנות היקרים של העדה הציפו את הצורך בביטול חוק הלאום למשך מס שעות על לאחר התפזרות המשתתפים בטקסי ההלוויות. והנושא נדם.
דרוזים שהעזו להעלות את עניין חוק הלאום וקמיניץ חטפו קיתונות של ביקורת מבני העדה חובבי ציון הסבורים כי זו לא העת להעלות את הנושאים האלה בזמן שהלוחמים עדיין לוחמים.
אבל המדינה מנגד לא הקפיאה את ההליכים המשפטיים כנגד צעירי העדה המשרתים בחזית . משום שבנו את בית חלומותיהם על אדמתם הפרטית, המדינה לא הקפיאה את צווי ההריסה שהוצאו נגד אותם צעירים.
אפילו מבקר המדינה התבטא בעניין ופרסם הודעה כי לא יתכן כי צעיר דרוזי יחזיק ביד אחת צו 8 ובניה צו הריסה, אבל העדה הדרוזית מתאמצת להפגין את נאמנותה באמצעים שונים, ויוצאת מגדרה להוכיח את נאמנותה למדינה שממשלתה ממשיכה להתנכר להם ולנהוג בהם כאזרחים סוג ב.
אני תוהה שאם נחליט בעתיד לצאת למאבק לשם השגת זכויותינו הלגיטימיות, האם מישהו יקח אותנו ברצינות חשבתי על התופעה ולא מצאתי הסבר מלבד תסמונת סטוקהולם שיכולה להסביר את התנהגותנו.
