מסרון בתייחסות לפרשת וארא

 

הם משתמשים באות שנתן להם ה' המטֶה שלהם הופך לתנין ובולע את מטוֹת החרטומים הפכו גם הם לתנינים.

 

פרעה ממשיך בסירובו, לשחרר את בני ישראל ואז באות על מצרַים עשר המכות. בפרשת וָאֵרָא מוזכרות שבע מתוכן: דם, צפרדע, כינים, ערוֹב (בעלי חיים מזיקים), דֶבר, שְחין (מחלת עור) וברד. אך אחרי כל מכה ומכה פרעה חוזר בו.

 

ההתגלות האלוהית למשה בפתיחת הפרשה, מספרת כי הטעם לגאולת ישראל ממצרים הוא: ההבטחה האלוהית. בלא הדגש יתר של כאב וסבל של בני ישראל, אלא כתכלית מדויקת ויעד ברור. בפרשה אין מאורע בולט, ויחיד, יש בה רצף מאורעות שהובילו בהמשך ליציאת מצרים..

 

נקודות התייחסותי מהפרשה; יצוין שאינני מייצג את הפרשנות המסורתית, מאידך  אנוכי מכבדה ומשתמש בה.

 

המכשול העיקרי שעמד בפני התאמתו של משה רבנו לתפקידו, להוציא את בני ישראל ממצרים, עוד קודם למימוש המשימה עצמה, הייתה העובדה שהיה לו לכאורה חיסרון גדול ביכולת הדיבור. משה

 

רבנו תיאר את הבעיה, בעודו מנסה להתחמק מהשליחות בטענה:"ויאמר משה לפני ד': הן אני ערל שפתים, ואיך ישמע אלי פרעה?" (ו, ל).

 

כיצד אפשר להבין את העובדה שדווקא "כבד פה" או "ערל שפתיים" נבחר למשימה הגדולה הזו, הכוללת בין השאר משא ומתן פוליטי, הרי מצוקה בתחום היכולת הוורבלית ממש עלולה לפגוע במשימה.

 

יש האומרים ומפרשים כי לעיתים דווקא כבדות הפה וערלות הלשון נושאות בחובן מסר מאוד עמוק כלפי השומעים. הם משתכנעים כי לא מציגים מצג שווא מולם, אלא התוכן מדבר בעד עצמו שיוצר דווקא אמינות גדולה; יותר מפני שהוא מלמד על ביטחון עצמי שהדובר מביא עימו, וביטחון זה מחלחל גם לשומעיו, לעיתים דווקא העיסוק בצורת הפרזנטציה, באסתטיקה של ההופעה, ביכולת הדיבור וכדו' מחפות על בעיות קשות בתחום התוכן ובתחום המנהיגות.

 

עדיף שלא יפי הלשון ומשחקי המליצה יעמדו במוקד, אלא הכנות והיושרה, והדבקות במטרה. וזאת דווקא בזמננו, בעיקר בפוליטיקה  הממלכתית הלאומית כשמתברר שיש מאמץ גדול של השקעה בצורה ולא תמיד במהות, החשובה ביותר היא 'האמת'.

 

בפרשתנו נאמר".....וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי" (שמות ח, ד). פרעה מבקש ממשה ואהרון.

 

דשיתפללו ויתחננו אל ה'. עתירה בתנ"ך מופנית תמיד לאלוהים. בפרשנות הקדומה מופיע קישור בין המילה עתירה לשורש עתר  (עשר) בארמית,  וכך המילה עתירה קשורה לריבוי דברים. פרשנים חדשים סבורים שזהו שורש עצמאי. בעברית החדשה מופיע שימוש במילה עתר.

 

דברים אלו יש בהם כדי ללמד על יחסי הייעוץ הפקידותי אל מול נושא התפקיד הציבורי פנייה לגורם גבוה, אך הגבוה בדרך כלל הוא בג"ץ  כל זאת  במקביל לכך שנתמלאה הגישה שכל החלטה מדינית תכיל בתוכה את כל היבטים, ההסדרים, וזאת כדי להגיע להחלטה שלמה בעיקרון ניתן לראות את 'המכות' למעט מכת בכורות (החל מ'הדם' ועד החושך), כנשק לא קטלני אך כמסע שכנוע על ידי מכות), בראש פרעה, כנגד כל מצרים.

 

אך עדיין היה "כבד לב פרעה". (שמות ז,יד ) (המפרשים את המשמעות של 'כבד לב פרעה', טוענים שליבו של פרעה נהפך לכבד, כשם שהכבד אין בו בינה להבין ולהשכיל, כך לא הייתה בינה בלבבו להבין ולהשכיל, על כן 'נכבד לבו' והמשיך בסירובו.

 

בפרשתנו משה מאיים על פרעה ב"מכות" כשהמטרה היא שפרעה ישחרר ישלח את העם , ומשה מתפלל מיוזמתו לה', להסיר את המכה/ ות "וי"צא משה ואהרן מעם פרעה ויצעק משה אל ה' על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה"( פרק ח' פסוק ח), ואולי פרעה ישחרר את העם. לעומת זאת  ה' רוצה לממש את האיומים. זאת בדומה למלחמה דהיום שלנו.

 

לפי הגישה של נקמה כצדק " כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפתי אל לבך ובעבדיך בעבור תדע כי כמוני בכל הארץ"(שמות פרק ט ,יד) כמו בשעת כתיבת שורות אלה בהתייחסות לגבי רוצחי ה-7 באוקטובר שהעולם ידע ויכבד את כוחנו.