התייחסות לפרשת השבוע שמות

 

המצרים ראו בהיתרבות עם ישראל גורם שמסכן אותם והחליטו לדכאו במספר דרכים: שעבוד פיזי ובניית "ערי מסכנות"פיתום ורעמסס,"ובהמשך ציווי על המתת כל הזכרים הנולדים.

 

על המיילדות שפרה ופועה הוטל לבצע את המטלה, אך הן לא צייתו  לציווי זה ומצילות את הילדים. בעקבות מעשי המיילדות, פרעה מרחיב את הציווי ומורה אותו לכל המצרים: "כל בן היילוד היאורה תשליכוהו". על רקע הציווי הנ"ל, מספרת הפרשה על זוג עבריים משבט לוי  - עמרם ויוכבד הנישאים ומביאים לעולם בן זכר. אם הילד שחוששת להשאירו בביתה, בונה לו תיבת גומא ומניחה אותו בתוך התיבה ביאור. בתיה בת פרעה מוצאת את התיבה ביאור בה הונח הילד, קוראת לו "משה", לוקחת אותו לביתה ומגדלת אותו בארמון פרעה. כשמשה גדל הוא יוצא לפגוש את בני עמו המשועבדים לפרעה.

 

נקודות  התייחסותי מהפרשה, מלכתחילה אציין, אינני מייצג בהכרח את הפרשנות  המסורתית, מאידך  אנוכי  מכבדה ומשתמש בה.

 

בימינו בפרסומי התקשורת על המיילדות   המובאים לציבור, לא מקפידים לציין את שמות המיילדות-אלו המביאות בידיהן  לצידי הרופאים המעולים ,חיים לעולם.

 

פרשתנו שבספר שמות, שונה, בפרשה מוצגות שמות המיילדות שפרה ופועה שהצילו את עם ישראל כנאמר:"וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן, עַל-הָאָבְנָיִם: אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה. וַתִּירֶאןָ  הַמְיַלְּדֹת, אֶת-הָאֱלֹהִים, וְלֹא עָשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים."

 

מן  האמור, יש לתת את הדעת על כך שהתורה מראה לנו כי בתוך ים של רשע ועריצות, כיצד יכול הפרט לעמוד נגד הרשעות; לא לציית, להתקומם לפקודה/ות לא מוסרית ולא  אנושית.

 

על צעדיו הראשונים של משה מסופר: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (ב,יא) משה רבנו פעל ולא עשה חשבונות אישיים מה הן ההשלכות שעלולות להיגרם לו . הוא גם לא היה אדיש לעוול שנעשה לבנות יתרו: "וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם". דהיינו, מש גילה רגישות חברתית והיכולת להקריב למען החברה.

 

בסוף הפרשה משה נשלח על ידי הקב"ה להגיד לפרעה: "כֹּה אָמַר ה', בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ" (ד,כב-כג).

 

משה מתגלה כמנהיג אמיץ  לעשות את הדבר הנכון, לעמוד נגד פרעה.

 

אציין, בנימה אישית , את שליחותו ופועלו שלמשה בהשוואה לפעולות בימים אלה לשחרור חטופי האסון ב-7 באוקטובר.

 

בכל זקני ישראל ושוטריו לא היה אחד שיכול היה להיות מושיעם של ישראל, חוץ ממשה וכיום כאשר אדם שבא מבחוץ מנהיג נשיאי/יםאמריקאים מבחוץ משוחררים מהקונספציה הישנה ופועלים ומצליחים להביא ל"עיסקה" לשחרור חטופינו.