עמית גבאי ז"ל פינה לזכרו בחוות אדמה שאהב

 

"עמית לא הספקנו להנות מהחברה שלך, התחלת יפה מלא מרץ וחיוך הלכת לנו מוקדם", כך ציhנו החברים שלו.

 

בסוף השבוע התקיים אירוע לזכרו של עמית גבאי בחוות אדמה, עמית היה שינשין בחווה. הוא שמח ואהב את שנת השירות והיה גאה בבחירתו ועשייתו.

 

עמית הספיק להיות בחווה פחות מחודשיים לפני הירצחו בשבת השחורה, עמית נרצח בביתו בקיבוץ רעים.

 

 

הצוות החינוכי בהנהלת מנהלת החווה הדס פרסמן והשינשים חברים של עמית ז"ל, בחרו להנציח אותו ביצירת פינה לזיכרו, פינה אותה הוא הספיק להתחיל לטפח ממש מעט בחול המועד סוכות, הצוות ושינשים בחרו לבנות את הפינה ולהקדישה לזיכרו.

 

הצוות החינוכי:"לקחנו את טיפוח הפינה למקום של הנצחה ולא כפי שהתכוונו בתחילה, בנוסף הכנו אלבום מתמונות החווה והענקנו למשפחתו, באירוע נכחו משפחתו המורחבת של עמית ז"ל, חברי המשפחה, חבריו הרבים, אנשי ציבור וראש המועצה גיל לין, מנכ"ל המועצה אברהם אזולאי, מנהלת מחלקת חינוך קרין שטרן, מנהל תיכון מגידו ערן ברסלר, מנהל רעות יואב נוימן מחנכות ומחנכים, עימם הספיק לעבוד, כמו כן הגיעו קומונות עבר של החווה. צוות החווה והורי הקומונה הנוכחית ועוד, כ-200 אורחים, עבורנו האירוע היה מאוד מרגש, עוטף, מחבק".

 

נאמרו דברים לזיכרו ע"י ראש המועצה, הדס, חברי הקומונה ואימו. כמו כן, נחנכה הפינה לזיכרו, נערך סיור להכרת החווה ופועלה והתקיים מפגש רעים מחבק.

 

דברים לזכרו-הוקראו בטקס הלוויה, נכתב ע"י זוהר חברת קיבוץ רעים: עמית, בנם הבכור של עדי ונועם, נכדם הבכור של אורי ורחלי רוזנצוייג ונכדם החמישי של ז'אק ז"ל ושמחה תיבדל לחיים ארוכים גבאי, נולד ב28.10.2005 בסורוקה. בגיל 10 חודשים עבר יחד עם ההורים לקיבוץ רעים.

 

 

עמית, ילד פעלתן, שלא בזבז זמן בזחילה וישר התחיל לרוץ. הוא התחיל לדבר בגיל מאד מוקדם וידע בדיוק מה הוא רוצה לומר.

 

בגיל שנתיים וחצי עמית הפך לאח גדול לעופרי ובהמשך גם לעומר. מגיל צעיר הצטרף לצוות ההגברה והתאורה של הקיבוץ כיד ימינו של אבא נעם. הוא התאהב בתחום וגם בביה"ס נופי הבשור התחבר לצוות ההגברה, עשה קורס DJ והעמיק את ההתמחות שלו.

 

עמית אהב מאד מוסיקה ותמיד דאג להסתובב עם רמקול ושתהיה מוסיקה ברקע. עמית תמיד היה מוקף חברים שידעו שהוא שם עבורם באש ובמים. תמיד עם חיוך על הפנים, מברך כל אחד שעובר מולו בשביל בקיבוץ ויותר משמח לתת יד ולעזור. לעמית היה ברור שלפני הצבא הוא יעשה שנת שירות והתחיל במסע החיפושים והמיונים.

 

בעזרת גל, חבר טוב מצאלים, שמע על קומונת "חוות אדמה", ומרגע שהגיע למיונים היה לו ברור שרק לשם רוצה להגיע. עמית הספיק להתקבל ולהתחיל את שנת השירות ואף קיבל את התפקיד אותו רצה, הוא הספיק להיות שם כמעט חודשיים עד לשבת הארורה בה הוא נלקח מאיתנו.

 

קשה לדמיין את רעים בלי עמית, בלי החיוך שלו ובלי הנוכחות המוארת שלו. כולנו איבדנו ילד, אח, נכד וחבר. מחבקים את משפחות גבאי, רוזנצוייג וטלקר חיבוק גדול ומבטיחים להמשיך תמיד לחבק ולחזק לטקס של עמית, מהקומונה: יכול להיות שאתם לא ממש מכירים אותנו, אבל האמת היא שאנחנו דווקא מכירים אתכם.

 

אולי לא ממש נפגשנו, אבל פגשנו אתכם בסיפורים של עמית. חיכינו ליום הזה, חיכינו לראות אתכם, להסתכל לכם בעיניים. איכשהו בתוך, מה? חודש וחצי? צברנו המון סיפורים, הכרנו את עמית, חיינו איתו, צחקנו, צעקנו, רבנו והשלמנו. כל פעם שהשם של עמית עולה ותאמינו לנו שהוא עולה אנחנו שוב נזכרים, מספרים אחד לשני, צוחקים, בוכים, הוא פה, הוא איתנו. כל פעם שהשם שלו עולה, האנרגיה שלו נכנסת לחדר, וממלאת אותנו. את כל זה רצינו לחלוק איתכם.

 

 

האמת היא שזה גם קצת מוזר לנו, ככה לעמוד מולכם, להקריא משהו שכתבנו מדף. אנחנו מדמיינים את עמית וקצת מרגישים שהוא היה צוחק עלינו. שהוא היה צוחק על כל הטקס הזה, על הרשמיות הזאת. לא הצלחנו לשכנע אותו לעשות ערבי קומונה כי הוא לא הבין למה אי אפשר להיות ביחד בספונטניות, אז טקס? פינה על שמו? אלבום תמונות?.

 

האמת היא שלפעמים זה היה אפילו מעצבן לריב על שטויות, לשטוף את הכוסות של הקפה שהוא השאיר בכיור, לשמוע בלי סוף את המוסיקה שלו, לנסות לשכנע אותו לא להרוג את העכברים שהוא מצא בקומונה לעולם לא נשכח לו את סיפור החולדה. אבל עכשיו אנחנו מתגעגעים. מתגעגעים לכל זה, לעמית. לקול האותנטי שלו, לבן אדם שלא
התבייש לומר את מה שיש לו להגיד. לעמית שהביע את הרגשות שלו בכל העוצמה שלהם.

 

הוא היה ועדיין חלק כל כך משמעותי מהשנה שלנו. כל הקומונה והחווה מלאות בדברים שמזכירים לנו אותו. פה ישבנו ביחד וראינו את השקיעה, פה בישלנו, פה תלינו שלטים על הקיר בקומונה, פה הוא קפץ מהמיטה בכל בוקר. הוא חסר כל כך, אבל בו זמנית נוכח.

 

בתוך כל הצחוקים פגשנו גם בן אדם שגילינו בו רצינות, בן אדם שמהר מאוד עבר תהליך. עמית הדריך והשפיע על ילדים, שעדיין מזכירים אותו. ברגעים כאלה אנחנו שואלים את עצמנו מה היה יכול להיות? מה היה קורה אם הוא היה מסיים כאן את השנה? ואז הוא שוב פעם חסר, ואנחנו מתגעגעים ומרגישים פספוס ענק.

 

בסוכות היה לנו שבוע עבודה ובו שמעון החליט לחדש את הפינה שתכף נראה. במהלך השבוע עמית ויועד התווכחו אם זאת תהיה זולת גידולים, או זולת תחזוקה. מן הסתם שבסוף עמית ניצח, והנה הוא שוב פעם צוחק עלינו. הוא התחיל לבנות את הפינה, ואנחנו עזרנו לו לסיים אותה.

 

בתחילת המלחמה אחד הדברים שהכי גרם לנו לרצות לחזור לקומונה היא התחושה שזה מה שעמית היה מצפה מאיתנו. המחויבות שלו לחווה יצרה גם אצלנו מחויבות והוא נתן לנו כח לחזור לפה. רצינו להיות ביחד, ולהיות בחווה כדי להיות כמה שיותר מחוברים אליו.

 

עמית, אנחנו מבטיחים לך שנמשיך להיות ביחד, לתמוך אחד בשני לצחוק לצעוק ולהתלהב, לימדת אותנו מה זו קומונה, מה זו תמיכה, ואהבה. חוות אדמה – אירוע לזכר עמית גבאי, 29/3 אז , רובכם מכירים את גבאי הצעיר מרעים, היום נכיר לכם מעט מי היה עמית מהחווה.

 

הכל התחיל ממש לפני שנה. היינו בסיום המיונים לשנת השירות וחסרו לנו בנים לקומונה. התארגנו לקיים עוד מיון אחד, גברי בלבד , וגם גל בן שלום מצאלים שהיה ש"ש הפיץ והזמין מספר בנים. הגיעו שלושה מהעוטף והתרשמנו מהם מאוד מעמית, אמיר ויועד. התלבטנו בגלל ששלושתם כמעט מאותו הכפר .

 

 

לאחר שיחות טלפוניות נוספות עם כל אחד מהם, החלטנו ללכת על זה עם מעט חששות, אבל היינו שלמים עם ההחלטה, כל אחד מהם הביא אנרגיות ואופי שונה, אבל גם הרבה דאגה ושמירה האחד על השני והשלישי ואחוות עוטף מהולה בגאוות יחידה. כל אחד השלים את השני. היינו ועדיין גאים בהם וביכולתם לתקשר, לרתום ולהירתם יחד.

ואז בחפיפה, נחשפנו לבחור מאוד כנה, טוב לב, רגיש ושמח. הוא דיבר בפתיחות, ניסה לתת את המקסימום שיכל גם כשהיה לו קשה לדוגמא לשבת וללמוד בקורס עזרה ראשונה ישיבה ארוכה ולמידה שמזכירה מסגרת בית ספר "על אמת" ודורשת להיבחן שזה כבר לא עשה אח"כ, עם תחילת השנה בהדרכות, עמית ישר סחף אחריו תלמידים והצליח לרתום גם את המאתגרים בהם ולגעת ב כל אחת ואחד לשיתופעולה, עשיה ופתיחות. הוא ממש התלהב איך שאנו עוטפים ומכילים ורואים כל ילד/ה. הוא חזר מספר פעמים על כך שככה לא היה אצלו לפני שעבר לפרויקט, הוא הרגיש שבחווה רואים אותו, מעריכים אותו ובכלל מעצימים ומאוד רגישים לכל שינשינ.ית.

 

התחושה הזו נתנה לו מההתחלה את המוטיבציה להתחיל ולעשות תהליכים פנימיים עם עצמו, לדוגמא לקחת אחריות על איכות החיים שלו. בכלל, כולנו הוקסמנו ממנו, מהאנרגיות האינסופיות, משמחת החיים והחיוביות. תמיד גם ידענו שהוא מתקרב או בסביבה כששמענו מוזיקה או שירה עוד מרחוק.

 

עמית היה גם איש של עקרונות, באחת השיחות כשגיששתי מול כל הקומונה לגבי הצעה מהתיכון לתחזק מרחב ממקום ערכי ומקיים ולהרוויח בכך עוד מעט כסף שיעזור להם עם האש"ל הז עום וייתן להם יותר רווחה, ההתייחסות של עמית הייתה "לא מקובל עלי ! באתי לתרום ולהשקיע בש"ש בחווה, ידעתי שזה אומר לחיות פשוט ובתנאים לא משהו. העבודה שמצ יעים לנו יכולה ל סחוף אותנו ותהיה על חשבון התרומה שלנו ל חווה, וזאת המטרה העיקרית שלנו !".

 

בזמן הקצר שלו בחווה, עמית עשה תהליך מאוד משמעותי וראינו נער שמתבגר במהירות אל מול עינינו והיינו נפעמים מהעוצמות שלו ! זה היה עמית דרך המשקפיים שלנו, על קצה המזלג, זה עמית מהחווה.