מסרון מפרשת ניצבים וילך
בדרֶךְ כְּלָל קוֹרְאִים אֶת פָּרָשׁוֹת נִצָּבִים וַיֵּלֶךְ בְּיַחַד, בשנים שבהן ראש השנה חל ביום חמישי או בשבת קוראים ביחד איתה את פרשת וילך. כְשֶׁקּוֹרֶה שֶׁפָּרָשַׁת וַיֵּלֶךְ נִקְרֵאת בִּפְנֵי עַצְמָהּ ,בְּנִפְרָד מִנִּצָּבִים, לְעוֹלָם הִיא נִקְרֵאת בְּשַׁבָּת שׁוּבָה, הִיא הַשַּׁבָּת שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, הִיא הַשַּׁבָּת שֶׁל עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה.
הַשַּׁבָּת שֶׁבָּהּ פּוֹתַחַת הַהַפְטָרָה בַּמִּלִּים: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל", וּמַזְמִינָה אֶת עַם יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב בַּתְּשׁוּבָה.
בפרשת ניצבים
-הפרשה נפתחת בשלושת הפסוקים (פרק כט ט-יא) :" אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוהיכם ראשיכם שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל. טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך: מחוטב עציך עד שואב מימיך; לעבדך בברית ה' אלוהיך ובאלתו : אשר ה' אלהיך כרת עמך...."
ובהמשך הפרשה נאמר (ב: כט ,ט עד ל,כ): - שהברית עם הקב"ה ,כוללת גם את כל הדורות העתידים לקום לעם ישראל.
משה אומר כי אף אם נראה שמצוות התורה קשות לביצוע הן קרובות לטבע האדם, בידו של האדם לשמרן.הוא מדגיש את עקרון הבחירה החופשית:, את האפשרות לבחור בין הטוב והרע, בין המוות והחיים. אך בחירה זו מלווה בהמלצה – "ובחרת בחיים".
בפרשת וילך הגיע העת של משה לשאת את דברי הפרידה שלו מהעם, לפני כניסתם לארץ: הוא מחזק אותם שלא ייראו במלחמה על הארץ כי ה' עמם, ומחזק במיוחד את יהושע בן-נון – שמונה כממשיך דרכו, והוא אשר ייכנס עמם לארץ.
משה מעלה על הכתב את כל הדברים אשר אמר לעם בעל פה: כל המצוות האזהרות והחיזוקים, וציווה שפעם בשבע שנים, בחג הסוכות יתקהלו כל העם אל מקום המקדש ודברים אלו יקראו באוזניהם, זוהי מצוות הקהל.
יצוין, אינני מייצג את הפרשנות המסורתית, מאידך אנוכי מכבדה ומשתמש בה.
הריני מזמין( מדי פעם),להבין ולהתייחס להווה , דרך 'משקפי' העבר .
פרשתנו פרשת נצבים נקראת בסמיכות לראש השנה. שהם ימי רחמים , סליחה ותשובה . הפרשה נקראת גם פרשת התשובה . בפרק ל ' שבפרשה נמצאים פסוקים רבים שבהם מופיע הפועל 'לשוב' בצורות שונות ; 'כמו לדוגמא, לגבי הגאולה שבאה אחרי התשובה ; בפסוק ג' :"ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוהיך שמה ,,,". -.
בשלושת הפסוקים הראשונים שבפרשה מוצגת לפנינו ההיררכיה בעם ישראל באותה התקופה. בהתחלה מוצג המעמד הגבוהה שכולם גברים וביניהם " ראשיכם שבטיכם, זקניכם ושוטריכם".בהמשך, המעמד היותר נמוך- הנשים והילדים: "טפכם נשיכם" והאחרונים הנמוכים ביותר: " וגרך אשר בקרב מחניך: מחוטב עציך עד שואב מימיך"
יצוין שעם לידת הדמוקרטיות הליברליות נוצרו המושגים זכויות אדם, חופש פרט, חופש בחירה ושוויון. מאידך גם היום אין שוויון מלא בין גברים ונשים ויש עוד הרבה פערים; אבל כיום מתבצע מאבק מתמשך שאמור לשפר את מעמד הנשים.
מוצג בפרשתנו (כט- יג)-"ולא אתכם לבדכם אנוכי כורת את הברית הזאת........."המשמעות היא שאין ה' כורת ברית עם כל איש באופן נפרד ,אלא עם כל העם. כגוף אחד כמובהר דלהלן: בכל הפרשה מוזכר 'עם ישראל' בלשון רבים כמו למשל בפסוק הפותח של הפרשה: "אתם נצבים היום כולכם", למעט בפסוקים לגבי הברית בין האלוהים לישראל המדובר בלשון יחיד –"לעבדך בברית"( ולא "לעבדכם");כלומר- הברית עם הקב"ה מחייבת אחדות מושלמת מלאה בעם ישראל , ולכן עלינו להתייחס לעם כולו: "כל ישראל הם כגוף אחד"; כך גם לדוגמא בברכה ' שים שלום' ,בבקשה להשכנת שלום, נאמר ברכנו אבינו כולנו כאחד ..
(מהברכה האחרונה בתפילת עמידה)
בנאמר "ולא אתכם לבדכם אנוכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת, כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלוקינו, ואת אשר איננו פה עמנו היום,(דברים ,כט יד) " ; כך שלמעשה, הברית כוללת גם את כל הדורות העתידים לקום לעם ישראל. הברית שנכרתה עם הקב"ה היא עם כל עם ישראל לדורותיו.
בפרשתנו משהו חדש מתחיל-צורת התייחסות לנושא מרכזי בפרשה ובכלל – החלפת המנהיגות.
משה היה מנהיג יחיד, ולא היה יכול להיות מחובר לדברים נוספים במציאות. משה היה רוחני, ולא היה יכול להתחבר אל המציאות החומרית. זוהי הנהגה המתאימאה לדור המדבר, דור רוחני, שמקבל את מזונו וכל צרכיו מהשמים. גם משה רבנו הגיע לדור זה מהשמים, כביכול, ללא חיבור אל החומר.
הנהגת יהושע צריכה להתחבר אל המציאות. חז"ל מתארים את הדרכתו של משה ליהושע ספרי, נצבים, ש"ה):
"ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ", אמר לו: עם זה שאני מוסר לך עדין גדיים הם ........."
