גינה לזכרה של רות פרץ ז"ל שנרצחה במסיבת הנובה

שנה בדיוק לאירועי 7.10.23, נחנכה בבית הספר של אקים חיפה גינה לזכרה של רות פרץ ז"ל, שנרצחה עם אביה אריק ז"ל במסיבת הנובה.

הבוקר (יום שני, 7.10.24), נחנכה לזכרה גינת זיכרון בשערי בית הספר. חבריה לכיתה של רות ז"ל, השקו את הצמחים שנשתלו לאחרונה וערכו טקס קצר עם מורותיה.

"אריק ורות רק רצו לרקוד ולהנות, ונרצחו באכזריות בעודם מחובקים. הקשר שלהם היה כל כך מיוחד ואריק לא הסכים שהמוגבלות תמנע מרותי לחיות את החיים במלואם. היא הייתה עבורו כל העולם, השמש, הירח והכוכבים, והוא היה עבורה המקום הבטוח, האיש שהיא סומכת עליו. בשנה האחרונה הזכרנו וסיפרנו על רות בשיעורים בכיתות, באימוני הבריכה שכה אהבה ובפעילויות הפנאי הרבות. רות תהיה איתנו לעד", אומרת רנין חוראני, מנהלת בית ספר "גן אור" של אקים חיפה.

בית הספר לחינוך מיוחד ומרכז היום לבוגרים של עמותת אקים חיפה נחשבים למתחם החינוך והשיקום העדכני ביותר באזור הצפון, ומאכלסים כ-100 נשים וגברים עם מוגבלויות שונות. במתחם החדש, שהוקם בסיוע משרד החינוך, ביטוח לאומי וקרן שלם, האפוטרופוס הכללי והקדש דסקל ובשיתוף פעולה מלא עם מועצה אזורית זבולון, ישנם שלושה אגפים וחצר, אשר פועלים כיחידות נפרדות אך מקושרים ביניהם ליצירת רצף טיפולי. 

איציק פרי ורוני צביק, חברי הוועד המנהל של עמותת אקים חיפה, לקחו על עצמו את פרויקט הקמת גינת ההנצחה. "כאבא לבת עם מוגבלות המתגוררת בדיור בקהילה, אני יכול להעיד על החיבור הייחודי שיש לנו, ההורים לילדים המיוחדים, עם ילדנו המיוחדים. עבורי, הקמת גינת הזיכרון לרות ז"ל היא אירוע מרגש במיוחד. אינני יכול לתאר מה עבר על אריק ורות מרגע תחילת הטבח הלא-אנושי ובטוח שגם כעת, הם מחובקים ושומרים אחד על השני", אומר צביק.

רננה טויטו, המחנכת לשעבר של רות בבית הספר "גן אור" של אקים חיפה, כתבה לה, "רות היקרה, זכיתי ללמד אותך בכיתתנו שנתיים ובכלל להכירך ולראות אותך גדלה כ-10 שנים. נערה נבונה, יודעת מה היא אוהבת ורוצה, עטופה באהבה אין סופית של אבא אריק. הגעתי לבקר אותך גם בביתך, היה ניכר כמה את אהובה. הנדנדה, הטלוויזיה, הבובות שלך, הכול על מנת שתהיי מוקפת בדברים שעושים לך טוב. נזכרת ברצון שלך לקבל חיבוק כשאת חוששת מקול חזק, אני מתארת לעצמי כמה בטח פחדת ברגעי האימה האחרונים.  ולא היה מי שייתן חיבוק. היה ברור לכולם הקשר המיוחד שיש רק לאבא אריק ולך. רות ידעה מה היא רוצה - ידעה לבקש לשתות, לישון, להתכסות, ידעה לבקש לצאת לטיול, ידעה להגיד לא ולעמוד על שלה. אני נזכרת ביד הקטנה של רותי תופסת את אצבעותיי ומתרגשת, ילדה קטנה שרק ביקשה שיאהבו אותה. מאחלים לימית, יערית ולאמא אלינור, כוחות וחיזוקים לעבור את התקופה הכול כך קשה הזו. נתגעגע אליך רות".