ללקק את הפצעים ולהילחם

אך מהר מאוד כשהתפקחו והבינו שיעד התקיפה נחשב בראייתם לשטח כבוש שתושביו נחשבים בעיניהם סורים, התחלפה המנגינה והוסיפו חט על פשע כאשר לא עסקו באבל ובכאב שגרם הטבח, אלא החלו להתפתל ולהתכחש לעצם קיום האירוע, והאשימו את ישראל בקנוניה להצדקת פתיחה במלחמה כוללת.

הזירה של הטבח עדיין מדממת ושאריות מחלקי גופות עדיין נאספים, אך העובדות לא מונעות רצף השקרים להציף את התקשורת הערבית, ולהתכחש לעובדה הברורה שטיל "פלק-1" מתוצרת איראנית המכיל מעל 50 קילו חומר נפץ, התפוצץ לתוך קבוצת ילדים ששיחקו בכדור והביא להריגתם של 12 מלאכים ופציעתם של עשרות נוספים, אלה העובדות שלגביהם יש הוכחות פורנזיות שאי אפשר להכחיש, אבל בעולם של בורות המסתך על שמיעה ולא על קריאה ומחקר קל להפיץ שקר כאש בשדה קוצים, מה עוד שדמויי אדם המנהיג את העדר הזה קובע שהשקר הוא האמת ומזריק אותו לפיהם שיתפזר מהר במרחב הבורות בו הם חיים.

השבת השחורה של ה 07 אוקטובר הכתה אותנו בהלם כך גם השבת השחורה במג'דל שמס של ה 27 ביולי הגדילה את המהלומה, והעם הזה זועק לא עוד ודורש פעולה של אמיצים שתשמיד את הטרור הרובץ על גבולותינו, ההחלטות קשות והלחץ הבינלאומי לא מקל עלינו, אך הקיום שלנו כעם וכמדינה נשען על היכולת שלנו לקבל החלטות אמיצות, ולהתעלם מהלחצים החיצוניים שאין בהם שום חמלה לדם הנשפך ומשקה את ארצנו, והיום יותר מתמיד התזה שלי מוכיחה את צדקתה, "אי אפשר להילחם בטרור בכלים דמוקרטיות" ואוסיף לכך שאי אפשר להילחם בהם באותם כללים כמו שנלחמים מדינה מול מדינה, התעלמות מהלחץ הבינלאומי או דחיית ההתייחסות אליו תסייע לנו מאוד בקביעת עובדות התוצאה המתבקשת, בעיקר שברור לנו שהאינטרסים של מדינות הלחץ הוא שונה בתכלית מהאינטרס הקיומי הישראלי, והשגת המטרות החיוניות לקיום שלנו שווה את אי שביעות הרצון והצקצוקים של המערב מההתעלמות שלנו ללחציו, כי צריכים לזכור שאנחנו לא מדינה נתינה אלא מדינה עצמאית.

הצלחת נתניהו לגרוף אהדה עצומה בעיקר בעולם הערבי העממי לאחר נאומו בקונגרס, אולי תקל עלינו מהעוינות הערבית שהתרגלנו אליה במלחמות קודמות, ולא רק זאת אלא שאני עד לנכונות של קבוצות רבות של ערבים מלבנון סוריה ועיראק, שנכונות להילחם לצידנו נגד חיזבאללה ואיראן ברגע שתיפתח מלחמה בגבולנו הצפוני, וזו לא רק אמירה אלא מוכנות מעשית וכוננות אמת לשעת האפס.

אין בידי ישראל שום דרך להחזיר את עליונותה הצבאית שתרתיע אויביה, מבלי להוכיח זאת במלחמה עצימה ומוחצת נגד הזרוע המרכזית של איראן באזור ובכלל, כל היסוס מצד ישראל בכניסה משמעותית והרסנית ללבנון, משמעה ויתור על הקיום של עם ישראל בארצו, כי אז הכניעה וההיסוס יפתחו את התיאבון, בפני קבוצות טרור קיקיוניות חדשות להתפתח ולהתבסס על גבולותינו, לאיים על ביטחוננו ולהטריד את אזרחינו עד שלא יהיה אפשרי לחיות פה, ובזמן שאין לנו סבלנות למשוך זמן מלחמה מעבר לשישה ימים, לאויבנו יש אורך נשימה ויכולת לרבוץ מאחורי הגבעה עד שיראה את השאננות משתלטת עלינו, והנה לך עוד 7 לאוקטובר אופייני שיקרע את ליבנו שוב ונחפש אשם מזדמן שיפלג אותנו מחדש, אך אם חפצי חיים אנו ורצוננו להתקיים בארצנו חובתנו להפריד בין הרגש לשכל, לחזור לנהוג כמנהג היהודים שתמיד החשיבה הממוקדת והראש הצלול, יחדה את היהודי משאר העמים, ולמרות שאנו חיים במזרח ומסביבנו ערבים, מותר לאכול ממאכליהם ולרקוד על שיריהם אך בוודאי לא לחשוב מהרגש כמוהם, כי זה מה שהחליש אותם והפיל את האימפריות שלהם.

כניסה עוצמתית ללבנון במרחק ימים בודדים תוכיח שדרכנו לעבר ההגנה על הקיום סלולה, והצלחה משמעותית שתפרק את חיזבאללה מיכולותיו הצבאיות, ותפרק את ההשתלטות שלו על קבלת ההחלטות בלבנון, תפתח בפני ישראל ערוצים חדשים לשלום עם המדינות שעדיין מתביישות לבוא איתנו בברית השלום והיציבות, השלום שלאחר המלחמה הוא היחיד שיבטיח שנים של שקט ויציבות באזור.