היום שאחרי נסראללה

 

מנסה בעקביות לצייר את לבנון בצבעים שונים המצבעים האוטנטיים שלו, אותם צבעים בהם בחרו מקימי מדינת לבנון, נוכחות חיזבאללה על אדמת לבנון יצרה לו לימים דומיננטיות, אימה ושליטה ברחוב הלבנוני, תוך התעלמות ממוסדות המדינה הלבנונית הלגיטימיים והרשמיים.

 

כך פני הדברים בשאר הזרועות האיראנית בדומת החות'ים בתימן, ההתנגדות האסלאמית השיעית בעיראק והנוכחות האיראנית בחסותה ובחסות חיזבאללה בסוריה לצד תנועת חמאס בעזה למרות הדוקטרינה השונה שלה, היא מתכנסת עם האידיאולוגיה האיראנית.

 

זרועות אלה ראשם ומקור ממונם הינו באיראן, מטרתן לתמוך בישות האיראנית במקרה של סכנה או התקפה צבאית עליה. לצד הרחבת ההגמוניה השיעית ככוח מתחרה באסכולה הסונית נגד המדינות המוסלמיות המתונות במזרח התיכון ובמפרץ הערבי. לעתים באמצעות מלחמה קרה ולעתים דרך מאבק חם ומזויין כאשר ברקע עוינות היסטורית ארוכת טווח.

 

פן נוסף המסביר את נוכחות איראנית במחוזות המזרח התיכון, הוא המתח הקיים בין התרבויות המערבית והמזרחית בין המזרח למערב, שביניהם מתנהלת מלחמה דתית בלתי מוצהרת בהובלת איראן אשר מעת לעת מבעירה את להבותיה ומנצלת כל הזדמנות אפשרית מבחינתה. לעתים היא מופיעה בצורה עוינת קיצונית כנגד מדינת ישראל וארצות הברית, לא די בכך איראן אף חברה לציר עוין ברמה העולמית בשל קיום מכנה משותף המתבסס על אינטרסים משותפים כמו אינטרסים כלכליים, הגמוניים או אחרים, ציר זה חוצה את העולם ומחלקו לשניים ונמנים על שורותיו, סין, רוסיה, איראן, סוריה והזרועות האיראניות.

 

 

ניסיון ההגמוניה האיראנית מתגלם בתמיכתו בחיזבאללה בלבנון תוך העצמתו על חשבון מדינת לבנון ומוסדותיה השלטוניים. הנוכחות האיראנית על אדמת לבנון בדמות חיזבאללה הגיעה לפוזיציה של הטלת אימה ושליטה במתרחש ברחוב הלבנוני במעין הקמת מדינה שיעית בתוך מדינת לבנון וצביעתה בצבע אחר מאשר צבעיה העדתיים הטבעיים לה. מצב זה לא נתקבל בנחת על ידי מדינות המזרח התיכון השכנות ללבנון במיוחד, ישראל ירדן מצרים והמדינות המתונות במפרץ.

 

מצב זה נראה כאיום עליהן ואף בחלק מהמדינות נראה כי הסתמן חשש שחיזבאללה יוכל להוות מודל לחיקוי ודוגמה לגופים אופוזיציוניים לשלטון המרכזי בתוכן. המעצמות הגדולות קיוו שלבנון תהיה מדינה מערבית בנוף המזרח תיכוני או אפילו מדינה נוצרית מזרח תיכונית. אמנם לא נחה דעתן מהשתלטות חיזבאללה, אך לא נאבקו ביעילות כנגד ההגמוניה האיראנית בדמות חיזבאללה בלבנון. אם כי עמדו מהצד והמתינו להתפתחויות.

 

יחד עם זאת, הדאגה של המעצמות מהדרדרות למלחמה כמעט גלובלית גרמה להן להיערך להדיפת ראש התמנון איראן אם תיכנס למלחמה במזרח התיכון באופן ישיר ועם החימוש שברשותה לרבות כנגד מדינת ישראל, לצד חיזוק היחסים ושיתופי הפעולה בין מדינות ברית נאט"ו בראשות ארצות הברית של אמריקה.

 

מדינת ישראל מנגד כן התעמתה וטלטלה את חיזבאללה, פגעה קשות בסמליו, הנהגתו  ומפקדיו ופגעה במתקניו, בתשתיות שלו וביכולותיו. כיום עם היעדרותו של חסן נסראללה מהזירה הלבנונית והפגיעה בזרועות התמנון האיראני בתימן, בסוריה ובעיראק, נוצר פער בקרב ההנהגה המדינית והמיליטנטית בחיזבאללה ונראה כי הוא מחשב מחדש את מסלולו כמו שכן איראן ומנהיגיה אשר זרועות המגן שלה סופגות מכה אחר מכה ואבדות רבות.

 

תקיפת איראן את ישראל ככל הנראה באה ממניעי נקמה בגין ההתנקשויות המיוחסות אליה, ממניעי יוקרה וכבוד וכן בגין הרושם שרצתה להנחיל בקרב זרועותיה שאין היא מותירה אותם נלחמות לבד ובאה לעזרתן. אולם, תקיפה זו לא מותירה ברירה למדינת ישראל אשר לא תוכל להכילה ולהבליג עליה ללא מתקפה מכאיבה בשטח איראן.

 

אם התגובה תהא כואבת לאיראן בקני מידה גדול לרבות בתחום האנרגיה או הגרעין האיראני המתהווה, אזי תהא תגובה שתגרור תגובה מנגד ומי יודע מתי נצא ממעגל התגובה והתגובה מנגד, די בלזכור את מלחמת איראן עיראק העקובה מדם אשר נמשכה שמונה שנים, בין השנים 1980-1988, כאשר ברקע שלה הקמת רפובליקה אסלאמית באיראן, מאבק אידיאולוגי, הגמוני וכלכלי בין שתי המדינות.

 

בהיעדרו של חסן נסראללה מלבנון החלו שוב חישובים מחדש במאזן הכוחות הלבנוניים. חיזבאללה שהיה הכוח הדומיננטי בלבנון איבד מיוקרתו, שליטתו, כוחו, והרתעתו הצבאית והפוליטית. התמיכה העממית השיעית ברמה הכפרית והמקומית בחיזבאללה, הפכה כיום למוטלת בספק.

 

תושבי הכפרים השיעים אשר הוו בסיס עממי תומך עבורו ונתנו לו לגיטימציה רחבת היקף, הפכו ברובם לפליטים חסרי כול בארצם וכל אשר מעניין אותם הוא ההישרדות וכיצד להתקיים ולקיים את משפחותיהם, כאשר הם חסרי כול, יוצא כי, התמיכה העממית בחיזבאללה גם היא בדעיכה משמעותית.

 

על רקע זה עולה השאלה אודות תפקידה של ממשלת לבנון ושל השלטון המרכזי שם. האם יש מנהיגות שיכולה להכיל את המצב, לנתבו ולשרטט מפה פוליטית חדשה שתעצים את מעמד השלטון המרכזי, תאחד את השורות הלבנוניות ותכלול את שארית צבא חיזבאללה בצבא לבנון.

 

האם רואה במצב הנתון כיום הזדמנות שאין לה תחליף או שמא המנהיגות והאומץ הפוליטי אינם בנמצא בלבנון.

 

ציינתי אומץ משום שבמהלך ההיסטוריה של לבנון ההנהגה הלבנונית לא עשתה דבר כדי לשנות את המציאות הפנימית המרה שלה ובמקום זאת היא חיכתה להתערבות חיצונית כדי להציל אותה מהמשברים הפנימיים שלה. ומה בדבר הכוחות הפוליטיים בזירה הלבנונית? ככל הנראה לא ישבו בחובקי ידיים וצפויים לנצל את המצב הקיים ובמיוחד הכוחות המתחרים בחיזבאללה כדי לשפר את מעמדם ולהתחזק מבחינה פוליטית וחברתית. אם נתבונן במפה הפוליטית הלבנונית ובבית הנבחרים הלבנוני המונה 128 חברים ונבחן כיום את המפלגות הבולטות בו, נראה את מפלגת אמל  עם 15 נבחרים כשעומד בראשם הינו, נביה ברי שיעי השרוי בקואליציה פוליטית עם חיזבאללה.

 

וככזה מפלגה זו עשויה להגביר במידה מסוימת את מעמדה לאור הדעיכה של חיזבאללה. מפלגת הזרם הלאומי החופשי לרשותה 18 חברים בבית הנבחרים, מפלגה נוצרית מארונית בראשות ג'ובראן באסיל,  אשר שתף פעולה והיה בעל ברית עם חיזבאללה, מפלגה זו עשויה לשנות את דרכה ולחשבה מחדש.

 

מפלגת הכוחות הלבנוניים המונה 19 נבחרי צבור הם גם מפלגה נוצרית מארונית בראשות סמיר ג'עג'ע ומייצגת תנועה לאומנית לבנונית. זוהי הזדמנות עבור המרונים להתאחד או להתגבש בוורסיה כלשהי לכדי מפלגה מארונית ואולי, יחד עם מפלגות נוצריות אחרות, וכולן יחד אולי יפעלו לעודד גולים נוצרים לחזור ללבנון במיוחד אלה האמידים כלכלית מבניהם ובכך ישפרו את כוחם האלקטוראלי ואת מעמדם הפוליטי בלבנון ובכך יאזנו מחדש את המאזן הדמוגרפי הנוצרי בלבנון.

 

תנועת העתיד המונה 6 מנדטים, מפלגה סונית שבראשה עומד היום סעד אל-חרירי מייצגת תנועה ליברלית בעלת אוריינטציה מערבית כשהשינוי היום מהווה עבורה הזדמנות כפולה, מחד לשקם ולהחזיר את מעמדה הפוליטי בלבנון ומנגד לפעול להוצאת לבנון ממצוקתה הכלכלית בה היא שרויה. שכן מדינות המפרץ ובמיוחד ערב הסעודית תומכות במפלגה זו ויש לה נטייה לתמוך בה ובשיקום לבנון. המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית המונה 9 מנדטים, היא מפלגה דרוזית בראשות ואליד ג'ונבלאט ומייצגת זרם מתון יחסית.

 

אולם בבחינת התנהגות העומד בראשה לאורך שנים, יוצא כי מדיניותו רבת צבעים בהתאם לנסיבות ולתנאים לרבות בקרב הבולטים והחזקים בזירה הפוליטית. המצב הנתון כיום בקרב הדרוזים בלבנון מצריך הגברת אחדות השורות הדרוזי ובניית בריתות בין הפלגים המתחרים ברחוב הפנים דרוזי בכדי להגביר את מעמדם ולשפרו בתוך המפה הדתית מפלגתית הקיימת בלבנון.

 

כוחות המהפכה מונים 15 מנדטים, קבוצה של מפלגות ותנועות אזרחיות הדורשות רפורמות פוליטיות וכלכליות עמוקות, כוחות אלו קוראים להקמת מדינה אזרחית בעלת אוריינטציה דמוקרטית בלתי תלויה בחוקה הדתית הלבנונית.

 

מפלגת עצמאיים המונה 13 מנדטים, היא קבוצה של נציגים עצמאיים שאינם שייכים למפלגות מסורתיות ומבקשים לייצג ישירות את האינטרסים של הבוחרים שלהם. שתי המפלגות האחרונות הביאו עמן שינוי קונצפטואלי לאופן השלטון בלבנון. לציין עוד כי מספר הנציגים של חיזבאללה ללא בעלי הברית שלהם עומד כיום על 13 נציגים.

 

במישור הבין אזורי נראה כי למהלומות שספג חיזבאללה יש השלכה על השפעתו והתערבותו בזירה הסורית, דבר שפוגם עוד יותר ביציבות הכמעט בלתי קיימת בסוריה, בעיקר בשלטונו ובשליטתו של בשאר אל אסד, ובמיוחד לאחר היעדר תשומת לבה ותמיכתה של רוסיה עקב עיסוקה המתמשך במלחמתה באוקראינה.

 

יוצא כי, היעדרותו של חסן נסראללה מהזירה הלבנונית היא הזדמנות שאין לה תחליף לחשיבה מחודשת וליצירת סדר מחודש במפה הפוליטית, החברתית והכלכלית הפנימית בלבנון.

 

זוהי הזדמנות כנראה בלעדית לשלטון המרכזי הלבנוני להחזיר לעצמו את השליטה המרכזית ללא כוחות מתחרים עמו ומכתבים לו, זוהי הזדמנות לפירוק הנשק של חיזבאללה, ללחום בשחיתות, לחיזוק מעמדו ואת השליטה המרכזית שלו ברחוב הלבנוני. זוהי גם הזדמנות לבטא את היכולות הפונקציונליות הקיימות בלבנון בצורה בונה בתוך לבנון שתניב עידוד השקעות זרות בלבנון ובניית קשרים ואווירה תומכת עם המדינות הסובבות ובמישור הבינלאומי, המזרח התיכון ובכלל.