דמוקרטיה מדממת

 

האם לשלול ממנו את האזרחות הישראלית? האם לשלול את אזרחות משפחתו שגדלה, חינכה והנחילה בו את ערכיהַ והאם לפגוע בקניינו ובקניינם?.

 

היה ותתנהלה חקירה מקיפה נגדו, ויתקיים הליך משפטי, אזי באים לידי ביטוי כללי הדמוקרטיה הישראלית הקלאסית, אף שהיא מורכבת, דינמית, מתפתחת ומעוררת דיון רב, הן באקדמיה והן בקרב הציבור הרחב.

 

היה ומטילים כל ו/או אחד מהעונשים הבאים: גזר דין מוות על המחבל, הריסת ביתו, או הגליית משפחתו לארץ אחרת, אזי פועלים לפי כללי הדמוקרטיה המתגוננת שאיננה זרה בעולם. משום שישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית, עומדת בפני אתגרים ביטחוניים ייחודיים.

 

וזהו למעשה חלק ממנגנון הגנה על הדמוקרטיה ועל אזרחי המדינה, במטרה להרתיע ולהתמודד עם איומים ביטחוניים ועם פעילות אנטי-דמוקרטית. מנגד, הדמוקרטיה המתגוננת מעלה שאלות קשות לגבי האיזון בין חירות ובטחון, בין זכויות הפרט וזכויות הקבוצה.

 

בעת האחרונה, עולים חשדות לעבירות ביטחוניות בזמן מלחמה, זוהי לבדה עבירה חמורה במעלה עליונה. נתפסו חוליות ריגול לטובת מדינת אויב ואירן. נשאלת השאלה כיצד לנהוג במרגלים לאחר הוכחת אשמתם? האם לפי הדמוקרטיה הישראלית הקלאסית או המתגוננת או שתתקיים נבדלות בהתייחסות, בחקירה, בסעיפי האישום ובעונשים בין החשודים היהודים לבין החשודים הערבים?

 

היה ולא יוטלו עונשים זהים במהותם על הנאשמים ובני משפחותיהם, בשל היותם יהודים, אזי הדמוקרטיה תלבש צביון של אתנו-קרטיה, מערכת שלטון בה קבוצה אתנית אחת מחזיקה ברוב עמדות הכוח הפוליטי, הכלכלי והחברתי. ומשרתת את האינטרסים של הקבוצה האתנית הדומיננטית, תוך העדפה מערכתית, הדרה של קבוצת מיעוט, וקיום חוקים ומדיניות מפלה.

 

יוצא אפוא, כי השלטון וחוקיו יכולים להשתנות לאור הנסיבות, באשר לאיומים והאתגרים, כאשר ברקע שורר מתח כמעט תמידי, בין האופי היהודי והאופי הדמוקרטי של המדינה. המתונים מחפשים את נקודות האיזון בין שני היבטים אלו והאחרים מושכים כל אחד לכיוון נטייתו ואמונתו הוא.

 

דוקטור רדואן מנצור

 

השאלות הקשות נותרות על סדר היום הציבורי, זכויות אדם, צדק ושוויון, המרוץ אחר חקיקה מגזרית ובעל עניין, וההשלכות של שחיקת הערכים המשותפים לחברה הישראלית. דבר שמציב את הדמוקרטיה הישראלית בפני צומת דרכים היסטורית.

 

הבה ונתבונן על התהליכים וההתפתחויות בדמוקרטיה הישראלית ממעוף הציפור, אולי מעוף זה יביא עלינו התפכחות מה, יְמַתֵּן וִיאַזֵּן את העמדות וההתנהגויות הקוטביות ברחוב הישראלי ומאידך גיסא, יעודד התקרבות למכנה משותף רחב מלכד ומחבר יותר.

 

הקיטוב הפוליטי והחברתי כפי שמסתמן הולך ומעמיק, מחלק את החברה הישראלית לקבוצות מנוגדות שמרחבי החפיפה ביניהן הולכים ומצטמצמים. כאשר הקבוצות ברובן מונעות על ידי תכנית בלעדית למענן.

 

נראה עוד כי בית המחוקקים הפך למגרש משחקי חקיקה, וכי סמכות החקיקה מוכוונת לכדי שרשת אינטרסים קבוצתיים.

 

התהליך החל  בתהליכי  חקיקה שמבַדלים ציבור רחב, משרתים או מקפחים אינטרסים קבוצתיים. כך למשל  חוק הלאום אשר מקבע את המובן מאיליו שישראל מדינה יהודית, אך שולל שוויון בין אזרחים ישראליים ואף מפקיע את האזרחות הישראלית ואת הזכויות האזרחיות ממי שאינו יהודי, כמו השותפים הדרוזים החשים נבגדות ויישוביהם על פי החוק מוגבלי התפתחות בשונה משכניהם היהודים.

 

כך הינו חוק קמיניץ, בררן האכיפה, המבדיל בין בנייה לא חוקית של תושבי הגדה המערבית היהודים על אדמות מדינה או אדמות של פלסטינים לבין בנייה בכפרים שתושביהם לא יהודים בשטח מדינת ישראל ובונים על אדמתם הפרטית.

 

הדיון והאכיפה של הבנייה הפרטית הלא מוסדרת ירד עם הזמן מערכאות משפטיות לידי וועדה או איש בלי אפשרות לדיון משפטי הגון.

 

מעגל החקיקה השני, הינו חקיקת חוקים המשרתים מעגלים צרים יותר כמו חוק "בן גביר" שמעניק לשר המשטרה סמכויות מרחיקות לכת לשלוט במשטרה, מהותית ומקצועית. ניסיונות לשינוי חקיקתי לאופן מינוי מבקר המדינה ופיתוח זיקה בינו לבין ראש הממשלה ומשרדו.

 

חוק הרייטינג שנותן לשר התקשורת סמכות שליטה ופוגם קשות ובאופן בלתי מידתי בזכויות הפרט והעיתונות לביטוי חופשי. כמו כן חוק הגיוס, שירד בשלב זה מסדר היום לחקיקה ועולה במקומו חוק מימון מעונות ילדי האברכים.

 

לצד האמור, החל תהליך של הפצת רעל וזיהום וורבאליים דרך הרשתות החברתיות המשמשות בעלי עניין והפכו לכלי להפצת מידע לעתים כוזב, מפיץ שנאה, ומחולל סערות פוליטיות.

 

בשורה התחתונה רשתות אלה, מהוות במה ושופר לקבוצות קיצוניות ללא שליטה או פיקוח ובהן ניתן להשמיע את קולן, להשפיע על השיח הציבורי ולהקצינו.

 

מסתמנת שותפות נציגי הציבור ונבחריו בהורדת השיח הציבורי לשפל מדרגה. באופן כללי נציגי הציבור נתפסים כדמויות לחיקוי, התבטאויותיהם והתנהגויותיהם מחלחלים אל האזרח הפשוט והופכים לנחלת ציבור בוחריהם לכל הפחות.

 

נראה לאחרונה שהדיבורים חסרי ממלכתיות ורסן, מפיצי רעל ושנאת חינם, פוגמים בדמותם ובמעמדם ופוגמים בדימויה של מדינת ישראל ברחבי העולם. מסתמן עוד תהליך מינוי מקורבים ומבצעי דברם של נבחרי ציבור למשרות ציבוריות, תוך פיתוח זיקה בין בעל משרה ביצועית לבין בעלי משרה מיניסטריאלית, דבר הפוגם באנשי הציבור עצמם, במוסדות מדינה ובאמון הציבור בהם.

 

תהליך נוסף שפוגם בדמוקרטיה הינו העמקת הפוליטיזציה במערכת המשפטית או הניסיון להשפיע על החלטות שיפוטיות או על מינוי שופטים ובעלי משרה הניחנים בנטיות פוליטיות מסוימות. חקיקת חוקים הפוגעים בזכויות אדם, חוקים המגבילים את חופש הביטוי, ביצוע מעצרים ראוותניים שלא על פי חשדות מבוססים, חופש ההתאגדות או זכויות אחרות.

 

הסכנה יכולה להיות מוחשית ובלתי מרוסנת, כאשר מחדירים פוליטיזציה לתחומי האקדמיה, חופש המחקר, הביטוי והיצירה, בכלל הסקטור הליברלי היצרני.

 

סכנות אלה ממחישות עד כמה הפרדת הרשויות, ערכ הדמוקרטיה ושומרי הסף הם אבני הבניין של הדמוקרטיה. מכאן חשיבות השמירה על עצמאותם וחיזוקם חיוניים להבטחת עתידה של הדמוקרטיה הישראלית.

 

התוצאה המסתמנת הינה פגיעה ביכולתנו להתנהל כקהילת לאום אחת, אם כי רב השונה והנבדל, מסתמנת חולשה ותחושת התפוררות חברתית הפוגמת קשות בחוסן הלאומי והקושי משליך על קושי במציאת פתרונות משותפים או מקובלים על הרוב.

 

מצב נתון זה פוגם באמון הציבורי במוסדות המדינה, ובמיוחד במערכת המשפט, בנושאי מישרה, שומרי הסף, מביא להחלשתם ולערעור הלגיטימציה אודותיהם ואודות החלטותיהם. מכאן הדרך קצרה לפגיעה ביעילותם של המוסדות הדמוקרטיים והחלשת הלכידות החברתית ומאידך גיסא, פוגע בחוסנה של המדינה. לצד פגיעה משמעותית בכלכלת המדינה שגוררת אחריה סכנה חברתית ומעמיקה את השסעים בחברה הישראלית.

 

הפתרונות טמונים בבחירה של המדינה, להיות דמוקרטית בעלת אופי יהודי, על כן חשוב לחזור למהותה של הדמוקרטיה, לערכיה, להעצימה, לשמרה, לחזק ולטפח את מגיניהַ ושומריהַ.

 

לצד המוסדות הדמוקרטיים ולחפש אחר מציאת פתרונות משותפים לאתגרים העומדים בפני החברה והדמוקרטיה הישראלית.

 

בל נשכח שדמוקרטיה הינה אוסף ערכים, כגון כבוד, מחויבות, עזרה, סובלנות, פלורליזם ושוויון, מימוש זכויות וחובות, כביטוי לשוויון ושותפות בחלוקת הנטל הכלכלי והביטחוני, ובכוח הייצור הלאומי. ביטוי לשלטון החוק, הפרדת רשויות, איזון ובלימה של הכוח ביניהם, מניעת עריצות הרוב וטיפוח זכויות אדם וחופש הביטוי.

 

מכאן חשיבות חיזוק המוסדות הדמוקרטיים כגון שלושת הרשויות: המחוקקת הכנסת, המבצעת הממשלה, והמערכת השופטת, בדמות בית הדין לצדק, ולפעול לחיזוק האמון הציבורי בהן ולא להפך.

 

כדי לממש את האמור, נכון להטמיע ולעודד את החינוך לדמוקרטיה ולסייע בידי מערכת החינוך על כל חלקיה וסוגיה, לטפח ערכים דמוקרטיים בקרב התלמידים, ולחנך לאורם. כך יוכל להיבנות קונצנזוס שישרור לאורך זמן.

 

לא פחות חשוב ואף הכרחי, לחזק את שומרי הסף של הדמוקרטיה הישראלית שהם המוסדות, הגופים והאנשים האחראים על שמירת העקרונות הבסיסיים של הדמוקרטיה. כמו מערכת משפט חזקה ועצמאית, המשמשת כבלם לשלטון מפני עריצות הכוח וכוחניות הרוב ומגנה על זכויות האדם וזכויות מיעוט. שימור בית המשפט העליון, כגוף איתן כדי להמשיך ולשמש כשומר סף מרכזי. כפוסק בסוגיות חוקתיות, מגן על זכויות האדם ומבטיח כי החקיקה והפעילות הממשלתית תואמות את חוקיות החוקים ואת האמנות הבינלאומיות.

 

מוסד היועץ המשפטי לממשלה מהווה שומר סף חשוב נוסף. בתוקף תפקידו הוא אחראי על ייעוץ משפטי לממשלה, על אכיפת החוק ועל שמירה על טוהר המידות בשירות הציבורי. לצד האמור יש הטוענים כי מוסד היועצ/ת המשפטי/ת כמו שאר שומרי הסף אינם נבחרים ולא יכולים להנות מסמכויות שמבטלות החלטות של נבחרי הציבור שהם קובעי המדיניות. כנגד טענה זו ניתן לציין כי נבחרי הציבור שהם נציגי העם.

 

הם שבוחרים את שומרי הסף ששואבים את הלגיטימציה שלהם לשמור על התנהלות חוקית, ללא שיקולים זרים, באופן עצמאי, א-פוליטי ובלתי תלוי. כזה הינו תפקידה של היועצת המשפטית המכהנת שצריכה להיות קשובה לכל התרחשות חריגה מהנורמות הדמוקרטיות והמנהל התקין ואודותיה אמורה להגיב ולהתריע.

 

עידוד קיום תקשורת חופשית ובלתי תלויה המכונה לעתים קרובות, לא מן הסתם במונח הרשות הדמוקרטית הרביעית. זהו ביטוי לחשיבות העקרונות הדמוקרטיים הבסיסיים: חופש הביטוי וחופש העיתונות. תקשורת חופשית משמשת כ"כלב שמירה" על השלטון, חושפת שחיתויות ומעלה נושאים חשובים לדיון ציבורי. מכאן חשיבות שימורה וטיפוחה. מנגד צריכה להיות חשופה לביקורת וחזקה עליה השמעת קשת הדעות השוררות בחברה באופן מאוזן.

 

נחוץ קיום אופוזיציה חזקה ופעילה שתשמש כבלם לשלטון ושתוכל להעלות חלופות למדיניות הממשלה מבלי לנסות להשתיקה. עידוד קיום חברה אזרחית פעילה, הכוללת ארגונים חברתיים, אנשי אקדמיה ומומחים בתחומים שונים, אשר יפעלו למען קידום ערכים דמוקרטיים לרבות חירות ושוויון ויהוו גורם ביקורתי ומעורב בשיח הציבורי. ובצדם ארגוני זכויות אדם הפועלים להגנה על זכויות האדם הבסיסיות של כל אדם, ומעלים את המודעות לצורך בשמירה על ערכים דמוקרטיים. וככלל לעודד, לדחוף ולאכוף קיום שיח ציבורי מכבד, המבוסס על הקשבה הדדית והכרה בזכותם של אחרים ולכבד את דעת האחר והדעה השונה.

 

הבנת התהליכים שמסכנים את הדמוקרטיה ומאידך גיסא את החוסן הלאומי והחברתי הכרחיים וחיוניים לכולנו. הערניים לאיומים על הדמוקרטיה לנוכח סכנות ביטחוניות מחייבות נקיטת צעדים  שאינם לכאורה דמוקרטים אך, נחוצים הם לקיומה בכדי להגן עליה ועל אזרחי המדינה. מנגד אל לנו לחרוג מגבולות הדמוקרטיה ולשנות את אופי השלטון לאתנו-קרטי. ויפה שעה אחת קודם לתקן את עיוותי הדמוקרטיה המשתחלים ולפעול בהתמדה לשיפורה בכדי שתשמור עלינו כיחידים, כקבוצות וכלאום.