"באה לכריתת רחם ויצאה בלי חלק ממערכת השתן"

 

תביעת רשלנות נגד בי"ח הדסה, הצוות הרפואי כרת את צינור השופכה במהלך ניתוח לכריתת רחם
 

האישה, שהגיעה לניתוח שנקבע מראש בבית החולים הדסה עין כרם, הופתעה לגלות, לאחר שהתעוררה ממנו, כי הרופאים כרתו לה בטעות גם את צינור השופכה השמאלי, וגרמו לה לנכות קשה – כך נטען בתביעה, אותה הגישו בשמה לאחרונה עורכי הדין רפאל אלמוג ורן שפירא. 

 

על פי הנטען, במהלך ניתוח לכריתת הרחם, התרשלו הרופאים, ולא הבחינו בסמיכות האורטר השמאלי (שופכן) וכתוצאה מכך, כרתו אותו לחלוטין. מיד כשהתגלה הדבר, הובהלה האישה לניתוח דחוף נוסף, במהלכו נפתחה בטנה והושתל בה קטטר. בהמשך, אושפזה האישה מספר פעמים לצורך השתלת שופכן מלאכותי, והחלה סובלת מכאבים מתמשכים, דלקות וזיהומים חוזרים.

 

"במקום פעולה כירורגית פשוטה וקצרה שתשפר את איכות חייה, נאלצה התובעת לבצע השתלה מחדש של השופכן לשלפוחית" טוענים עורכי הדין אלמוג ושפירא בתביעתם. לדבריהם, ביצוע פתיחת הבטן וההשתלה, גרמו לאשפוזה הממושך של התובעת, והיא אף נאלצה לעבור ניתוח נוסף. 

 

כתוצאה מהניתוחים אותם עברה, סובלת האישה מצלקת גדולה, בולטת ומכוערת על בטנה, ועוברת ביקורות תכופות בבתי חולים. הטיפול בה היה כרוך בסבל רב. היא נאלצה להרכיב קטטר במשך שישה שבועות, לעבור הוצאת סטנט מהשופכן דרך השופכה, ומאז הניתוח הכושל ועד היום היא ממשיכה לסבול מכאבים ומדלקות חוזרות.

 

לתביעה צורפה חוות דעתו של ד"ר שמואל לוין, מומחה לגינקולוגיה ומיילדות.

 

לדבריו, מערכת השתן ומערכת הרבייה סמוכות זו לזו מבחינה אנטומית, ועל כן הכרת האנטומיה משחקת תפקיד חשוב במניעת פגיעות במערכת השתן במהלך ניתוחים גינקולוגיים. 

 

לדבריו, פגיעה באורטר (שופכן) היא הסיבוך הקשה ביותר בכריתת רחם. רוב הפגיעות ניתנות, לדבריו, למניעה. פגיעה בשופכן מעלה את הסיכון לסיבוכים בתר-ניתוחיים חמורים, והאפקט משמעותי יותר כאשר הפגיעה לא מזוהה. 

 

לדברי ד"ר לוין, התובעת עברה ניתוח כריתת רחם בגישה בטנית בשל מאפיינים גופניים ייחודיים. ניתוח זה הינו ניתוח שכיח אשר מבוצע לעיתים קרובות יחסית. 

לדבריו, ידוע ומקובל אצל הכירורגים, כי לא מבצעים אף צעד במהלך הניתוח מבלי לוודא זיהוי של האורטר טרם ביצוע חיתוך או כריתה או אף שימוש בחיתוך תרמי עם דיאתרמיה.

 

"בניתוח התובעת, נעשה חיתוך מלא של האורטר אשר דרש רה-אימפלנטציה! (השתלה מחדש) ברור, כי המנתחים, בניגוד לסטנדרט הרפואי המקובל, לא ביצעו את הצעדים הנחוצים על מנת להימנע מסיבוך זה" קובע ד"ר לוין בחוות דעתו.

 

"למעשה מניתוח שגרתי ופשוט, שמטרתו לשפר את איכות חייה, ולמנוע את המנורגיות מהן סבלה התובעת, היא נותרה עם סטנט, צורך בפעולות נוספות בדמות ציסטוגרם והוצאת הסטנט, צורך במעקבים רפואיים נוספים, אשפוזים ופניות נוספות לשירותי רפואה בשל דלקות חוזרות במערכת השתן, ופגיעה משמעותית באיכות חייה בשל הפגיעה במערכת השתן - פגיעה אשר משפיעה ותמשיך להשפיע עליה פיזית וכמובן נפשית" קובע ד"ר לוין.

 

לדבריו, פגיעה זו הינה מיותרת והייתה צריכה להימנע מראש על ידי ביצוע ניתוח ברמה גבוהה יותר וביקורת טובה יותר במהלכו. לדבריו, הצוות הרפואי אף הגדיל לעשות ובמכתב השחרור מהמחלקה ציינו הרופאים כי הניתוח עבר "במהלך תקין".  "מדובר בהתעלמות מוחלטת מהרשלנות שבוצעה וחוסר הכרה בטעות" מזדעק ד"ר לוין בחוות דעתו ומוסיף, "שכן ניתוח שבו בוצעה פגיעה כה קשה באורטר, ללא זיהוי שלה, אינו ניתוח 'במהלך תקין' אלא ניתוח שבוצע בחוסר זהירות וגרם לנזקים קשים".

 

לדברי ד"ר לוין למרות הזמן הרב שחלף מאז הניתוח, התובעת העידה בפניו כי היא עדיין סובלת מכאבים עזים ואינה מסוגלת להתאפק. היא מאבדת שתן באופן בלתי רצוני, עם כל שיעול ועיטוש דבר המפריע לתפקודה חיום יומי ואף מביך אותה מאד. כמו כן הכאבים והצלקת מפריעים בקיום יחסי אישות.

 

המומחה ציין עוד כי השקת שופכן מחדש לשלפוחית, כמו במקרה של התובעת, עלולה לגרום לסיבוכים קשים בעתיד, כמו להיצרות של השופכן וכתוצאה לנזק כלייתי (הידרונפרוזיס) וכן תופעות של רפלוקס (זרימת שתן בכיוון הפוך) ועוד. "כל אלו, כמובן היו נמנעים אילו לא הייתה הפגיעה בשופכן השמאלי". 

 

בסיום חוות דעתו, קובע ד"ר לוין כי האישה סובלת מנכות בשיעור 30% בשל דלקות חוזרות וכאבים, ומנכות בשיעור של 10% נוספים כתוצאה מצלקת הניתוח. 

 

בתביעה אותה הגישו עורכי הדין אלמוג ושפירא בשמה של האישה, הם מבקשים מביהמ"ש השלום בתל אביב, לחייב את בית החולים הדסה עין כרם, לפצות את האישה על פי נזקיה הקשים, וזאת עד גבול סמכותו של בית המשפט (2.5 מיליון שקלים). עדיין לא הוגש כתב הגנה. 

 

עו"ד רפאל אלמוג קישור מתמחה בביטוח, נזיקין ורשלנות רפואית.