סיפורי הגבורה של אנשי כוחות הביטחון

אנשי כוחות הביטחון וההצלה השתתפו היום (חמישי) בטקס הדלקת נר שמיני של חנוכה עם יושב ראש הכנסת ח"כ אמיר אוחנה, השר לביטחון לאומי ח"כ איתמר בן גביר וחברי כנסת, וסיפרו את סיפורם האישי בימי המלחמה.
 

יו"ר הכנסת, יחד עם הקצין יונתן בן חמו ובני משפחת תעסה, בירכו יחד על הנרות. הקהל הריע ממושכות לבן חמו, קצין בהנדסה קרבית אשר איבד את רגלו בלחימה, כשהבטיח על הבמה לשוב לצבא לקורס מ"פ, למרות הפציעה. "חנוכה הוא חג הניסים ולי קרו שניים כאלה. הראשון הוא שהאר פי ג'י שירו לכיוון ה-D9 שעליו הייתי בעזה פגע ברגל ולא בפלג הגוף העליון, ואפילו לא בארגז הרימונים שהיה מתחת לרגליי. הנס השני – שהספקתי לקפוץ החוצה בזמן, לפני שהקבינה עלתה באש", סיפר הקצין.
 

 

סבין תעסה שכלה ב-7 באוקטובר את בעלה גיל ז"ל, שקפץ על רימון שנזרק לעבר משפחתו כדי להציל אותם ואת בנה אור ז"ל שיצא עם חבריו לחוף זיקים. לאחר הדלקת הנרות, אמרה לצד שני ילדיה הצעירים: "אנחנו נחזור הביתה לעוטף עזה ונמשיך להנציח ולהילחם. תבטיחו לי שנתיב העשרה יחזור להיות המושב המהמם על הגבעה בחולות זיקים. תבטיחו לי שלעולם לא עוד." סבין ביקשה להנציח את לוחמי האש ולהכיר בהם ובאנשי זק"א כאנשי כוחות הביטחון: "תנו לאנשים היקרים האלה את הכבוד המגיע להם."
 

 

היו"ר אוחנה אמר: "נמצאים עמנו הערב נציגים מכוחות הביטחון וההצלה, המכבים בני זמננו, הגיבורות והגיבורים, המגיעים ראשונים למקומות המשוועים להצלה ובחירוף נפש מול האויב ומצילים חיי אדם רבים. ניצחונכם יהיה לא בכוח בלבד, כי אם ברוח המפעמת בישראל, אותה הרוח שביקשו להשמיד הן ב-7.10 והן במאורעות שהולידו את חג החנוכה שאנו מציינים היום, אלפיים שנה קודם. וכמו בימים ההם גם בזמן הזה, הרוח היא אותה הרוח. רוח הלוחמים הרצים לשדה הקרב תוך סיכון חייהם, כדי להגן על הבית ועל תושביו ולהבטיח לעם ישראל עתיד טוב יותר. הרוח השורה עכשיו בשדה הקרב – בקרב חיילים מיהודה ושומרון, לצד חברי הקיבוצים, תל אביבים ובאר שבעים, דתיים ולא דתיים, דרוזים, מוסלמים, נוצרים, יהודים, אחים, לוחמים – צריכה להיות גם נחלתם של יושבי הבית הזה והעם כולו. זה שיעור החזית. זה שיעור השבעה באוקטובר. ולא רק בזמן מלחמה. כתף לצד כתף – עם מחלוקות, לעיתים – אך ללא שנאה. הימים האלה, שירשמו בדברי הימים של העם היהודי לדורי דורות, יכולים להיות שעת רצון, שעה של התעלות גדולה – ואם נרצה – אין זו אגדה. את הנר האחרון של חנוכה נדליק בתפילה לשובם הביתה, בריאים ושלמים, של כל חטופינו וכל חיילינו ואנשי כוחות הביטחון הנמצאים בעזה ובגזרות השונות."
 

 

השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר: "לפני למעלה מ-2000 שנה קיומנו ועתידנו בארצנו היו בסכנה. גם בזמן הזה קם אויב אכזרי להשמיד אותנו. היה מי ששבוי בקונספציה שאויבנו רוצים שלום ושלווה, שאולי לא צריך כיתות כוננות, שלא צריך לחמש אוכלוסייה ושרק אם ניתן לאויבים שלנו פרנסה או איכות חיים, תהיה כאן מציאות חדשה. המציאות שוב מלמדת אותנו שרק אם נהיה חזקים וניקח את גורלנו בידנו, רק אז ה' עוז לעמו ייתן. חוזה המדינה אמר שהמכבים יקומו לתחייה. כשאני מסתכל עליכם, אני רואה שאכן המכבים קמו לתחייה. שתזכו לנצח, להשמיד את האויבים שלנו וגם את עוזרי החמאס, אלה שמחלקים סוכריות ושמחים שיהודים נרצחים. בעזרת השם שתקבלו את ההוראות הנכונה והמדיניות הברורה והחד משמעית גם בדרום וגם בצפון ובכל מקום שהאויבים קמים עלינו לכלותינו."
 

 

הסיפורים האישיים שסופרו מפי גיבורי כוחות הביטחון וההצלה:
 

שניאור גול מזק"א תל אביב שיתף עם הנוכחים סיפור אחד מתוך רבים על עבודת הקודש בזיהוי הנרצחים: "למחנה שורה נכנסו משאיות בזאת אחר זאת. האחת מלאה בעשרות גופות של ילדים ואחריה משאית עם גופות מבוגרים וכולם נרצחו רק כי היו יהודים. באחת השקיות שפתחתי גיליתי חלקי גופות והדמעות זלגו ללא הפוגה. ניסיתי לאסוף את עצמי ולהתכונן לשקית הבאה שאפתח. המחבלים המרצחים ערפו ראשים ושם אותם עם הגוף הלא הנכון" סיפר בזעזוע והוסיף לספר על מקרה אחר: "התחלתי לטפל בגופה שבאחד הכיסים היה חפץ בולט. ראיתי את זה קודם אצל ילדים שהיה להם אקדח או חרב צעצוע כדי לנסות להרוג מישהו, אבל זה לא הצליח להם. ואז שמעתי צעקה 'עצור!' כי מדובר ברימון חי בכיס של מחבל. שאלתי למה הם רוצים להרוג אותנו כל הזמן? ראיתי את מלאך המוות מול העיניים. הבנתי שמלאך המוות נמצא מטר ממני. אני ניצלתי בזכות תושייה של אותו קצין." דבריו של שניאור זכו לתשואות מהקהל.

 

דובר זק"א ירושלים מוטי בוקצ'ין : "כשנכנסנו לאחד הבתים, בנס עצר אותנו אחד הלוחמים כי גילה שדלת הממ"ד ממולכדת. מול עינינו ראינו משפחה שלמה, אבא, אימא, חיילת שהיתה בחופשה, שני ילדים שהיו ירויים מטווח אפס. הראש משדר לנו ללכת ולטפל אבל הגוף כבר לא היה יכול לשאת הזה. עמדנו רגעים ארוכים ובכינו".
 

 

רפ"ק בר מנשורי קצינת אג"מ בתחנת שדרות, ניהלה קרב בתושייה רבה מול עשרות מחבלים: "במשך ארבע שעות נמשכה הלחימה האישית שלי בתוך התחנה.  בארבע השעות האלו היו יריות, רימונים ומטענים, תוך כדי שאנו מנסים למשוך את המחבלים אלינו כדי שלא יעלו לגג. בשלב מסוים נפצענו ממטען חבלה שנזרק עלינו. ההנחה הראשונה שלנו היתה שיש בתחנה 2-3 מחבלים ולבסוף הובן שיש 26 מחבלים! מאז ועד היום, העיסוק המרכזי שלי, שלנו המפקדים, זה שיקום התחנה והשוטרים, טיפול בפצועים ובעיקר לנסות להכניס אור בתוך החושך לזכר הנופלים".
 

 

מפקד היחידה הטקטית של מג"ב נצ"מ ירון דהן סיפר כיצד הוא ואנשיו נלחמו בעוז, והצילו את תושבי קיבוץ ניר עם. הוא הוסיף: "כוחות החטיבה נתקלו ב-20 זירות, חילצו כ-30 חיילים ואזרחים, חיסלו כ-95 מחבלים וביצעו מעצר של 8 מחבלים ו-123 עזתים. לנוכח ההיתקלויות היו לחטיבה הרוג אחד ו-24 פצועים, אשר רובם חזרו ללחימה"
 

 

ראש סניף איחוד הצלה בשדרות ושער הנגב נהוראי דרשן סיפר: "נתקלתי באזרח שנפצע מירי והענקתי לו טיפול רפואי ראשוני ותוך כדי שחבריי ואני מטפלים בו, הגיע רכב ובו מחבלי החמאס הארורים ופתחו עלינו באש כבדה . אלו היו רגעים שלא אשכח לעולם. בנס גדול ניצלנו והמשכנו להציל חיי אדם תחת אש. מבחינתי ה-7.10 לא נגמר, זהו יום אחד ארוך."
 

 

נהג האמבולנס של מד"א חננאל ג'רפי: "סמוך לשעה 07:00 מוקד מד"א הזניק אותי ואת השכן שלי, אליאסף בר-חיים, לקריאה על נפגעים בכניסה לעיר. בזמן שנסענו באמבולנס, הבחנו בחמושים על שני טנדרים לבנים שנוסעים בנתיב הנגדי. בשבריר שניה אליאסף צועק לי "הם לא משלנו, תן גז!"  ובאותה השנייה המחבלים פותחים עלינו אש תופת.  לפתע אני מרגיש כאב חד בגב ומבין שנפצעתי. הדבר הראשון שעובר לי בראש הוא רעייתי והילדים, הקלטתי להם הודעת פרידה וביקשתי שישמרו על עצמם.  אליאסף פינה אותי באמבולנס לביתו של אביב, פראמדיק מד"א שהעניק לי טיפול רפואי מציל חיים. כמי ששרד פיגוע בעבר, ובזכות חברי למד"א שראיתי שנלחמים על חיי- החלטתי שאני אעשה הכל להיאחז בחיים. 3 מהגיבורים של מד"א נפלו בעת שהצילו חיים. השם ייקום דמם".
 

 

לוחם האש, רס"מ יואל דמרִי, לקח חלק בלחימה בתחנת המשטרה בשדרות, תוך סיוע ללוחמי הימ"מ: "כבר בדרך לתחנת המשטרה בשדרות, חלפתי על פני מראות קשים לתיאור - גופות רבות ששכבו לצד הדרך, ומכוניות רבות שעלו באש. כאשר הגעתי לזירה ראיתי במו עיניי את עוצמת האירוע הקשה שכלל בני ערובה והרוגים רבים. במשך שעות ארוכות, תחת אש חיה, הפעלתי מנוף כדי לאפשר גישה לגג המבנה עבור לוחמי הימ"מ, מה שלמעשה התגלה כמהלך מבריק. ידעתי שפעולותיי קריטיות על מנת שהכוחות יוכלו להשתלט על המקום ולמנוע אבדות נוספות בנפש."
 

 

רבש"צ חבל שלום לוטם נגר התעורר בבוקר של אותה שבת, לקול האזעקות, ונקרא לסייע בלחימה במושב "פריגן". יחד עם לוחם ימ"ס שנפצע ורפ"ק אבי צידון ז"ל חתרו למגע ונתקלו במחבלים ובאש עזה. הם קיבלו סיוע גם מכיתות הכוננות של הישוב שלומית: בלחימה נהרגו 4 לוחמים, נפצעו ארבעה נוספים, אך אף תושב לא נפגע. "ללא גבורתם של המשטרה, מג"ב, הרבש"צים וכיתות הכוננות, התוצאה היתה אחרת לגמרי" אמר נגר בהתרגשות.
 

 

לוחם ביחידת מצדה של שב"ס רס"ר ד': "כשהגענו לקיבוץ עלומים, התקבל מידע שכניסת הקיבוץ הפכה לשטח השמדה ונשלטת על ידי עשרות מחבלים. עם כניסתנו לקיבוץ נתקלנו במספר רב של מחבלים שביצעו ירי בלתי פוסק לכיווננו, זרקו רימונים וירו טילים. החלטנו לאגף את המחבלים ולאחר קרב ארוך והיתקלויות מטווח אפס הצלחנו לנטרל אותם. ספגנו פציעות, אבל המשכנו להילחם ובסיוע כוחות נוספים עצרנו את מסע ההרג והמשכנו עד לטיהור הקיבוץ".
 

 

במהלך הטקס, ביצע הזמר יגל אושרי יחד עם שליו מרציאנו, בנו של לוחם האש רס"מ אריק יהודה מרציאנו ז"ל, את השיר "ילד השדה".
 

הטקס הסתיים בשירת התקווה; על הבמה עמדו יו"ר הכנסת, השר לביטחון לאומי והגיבורים שסיפרו את סיפורם בערב המרגש.​

 

ביום רביעי במפגש שהתקיים בכנסת אמר יו"ר הכנסת אמיר אוחנה: "סיפורי גבורה אדירים ומעוררי השתאות רבים לא יסופרו לעולם, כי נטמנו יחד עם גיבוריהם"

במפגש עדויות וסיפורי גבורה של אנשי כוחות הביטחון שהתקיים בכנסת ביוזמת יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, סיפרה בהצטנעות טייסת הינשופים רס"ן ל מטייסת 123 שמאז פרוץ הלחימה מחלצת פצועים מעזה: "אני לא מרגישה גיבורה. אנחנו עושים את עבודתנו, זה מה שהכשירו אותנו לעשות."

 

רס"ן ל' חשפה בפני הנוכחים אירוע פינוי אחד: "בטייסת אצלנו מוכנים תמיד 24-7 , יחד עם צוות שלם במסוק ומחוצה לו, לרגע שבו יזניקו אותנו למשימת פינוי פצועים. לפני 3 שבועות הוזנקתי לפינוי מתוך רצועת עזה. זאת היתה הפעם ראשונה ש"חוצים קו" וזה מכניס לדריכות. הכל מתקתק די מהר: נמצאים מעט מאד זמן על הקרקע ומפנים פצועים לבתי החולים. זאת היתה הפעם הראשונה שהבנתי שיש פה שרשרת ענקית של אנשים להצלת חיים של חיילים – לא אני הצלתי לבד חיים. כולם לוקחים חלק במשימה וכך נמשיך לעשות מתי שיידרש."
 

 

בנוסף לחשיפה של טייסת מ' נשמעו גם עדויות מצמררות ומרגשות מפיהם של לוחמים ושוטרים, מהעורף ומחזית הלחימה מאז השבעה באוקטובר. לאחר דקת דומייה, הושמעו העדויות הללו במפגש יוצא דופן שהתקיים היום (ד') בכנסת, בו חלקו אנשי כוחות הביטחון את סיפורי הגבורה שלהם, בסימן חנוכה.
 

 

לצד יו"ר הכנסת, הובילו את המפגש הייחודי שלושה יושבי ראש ועדות בכנסת: יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, ח"כ פנינה תמנו, יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ח"כ יולי אדלשטיין ויו"ר הוועדה לביטחון לאומי, ח"כ צביקה פוגל שהביעו את הערכתם העמוקה לכל הגיבורות והגיבורים שחירפו נפשם במלחמת חרבות ברזל. המפגש החל בדקת דומייה לזכר הנופלים. יו"ר הכנסת הצדיע לגיבורות ולגיבורים ויחד הדליקו כולם נר שביעי של חנוכה.
 

יו"ר הכנסת, ח"כ אמיר אוחנה ביקש להודות לאנשי כוחות הביטחון ואמר: "כולנו זוכרים, בטח ביום הקשה הזה שסיפורי גבורה אדירים ומעוררי השתאות רבים לא יסופרו לעולם, כי נטמנו יחד עם גיבוריהם. חשבתי שזה יהיה הולם שבחג הגבורה, מקצת מסיפורי הגבורה הללו יסופרו גם כאן בכנסת. גם ברגע הזה עלינו לזכור שהמלאכה לא תמה: ארגון הטרור חמאס הוכה קשות, אבל טרם חוסל. רבים מהחטופים והחטופות חזרו לבתיהם, אבל לא כולם. השקט והביטחון טרם שבו לארץ ומאות אלפי ישראלים אינם נמצאים בבתיהם, בין אם משום שהם במילואים ובין אם משום שפונו מהיישובים. אך גם אם המלאכה טרם הושלמה, מותר לעצור לרגע ולומר לכן ולכם – נשים וגברים – הגיבורות והגיבורים שהצילו חיים – תודה."
 

 

יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, ח"כ פנינה תמנו: "חג החנוכה שבליבו סיפור גבורת עם ישראל מול היוונים בימי מלכות בית חשמונאי, מקבל בימים אלו משמעות גדולה מהרגיל. כמו אז גם היום, הרוח היא זו המנצחת ושתנצח בשדה הקרב את  ההרס וניסיונות ההשמדה,  כמו אז גם היום כל סיפור גבורה הוא אור גדול המגרש את החושך מחיינו, ובעבור כולנו. וכל שנותר לנו זה להצדיע, להתגאות, להכיר ולהוקיר את בנותיה הלוחמות של האומה היקרה שלנו כמו גם את בנינו."
 

 

יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ח"כ יולי אדלשטיין: "גיבור הוא מישהו שכשהחיים מנסים אותו בצורה הכי מאתגרת שיש, הוא לא בורח, אלא מוצא את הכוח לעשות מעל מה שצריך. כל אחד מכם מצא את הכוח הנדרש ועשה מעל ומעבר באותו יום. לכן המספרים היום הם אסטרונומיים פחות ממה שעלול היה להיות. אתם השראה."
 

 

יו"ר הוועדה לביטחון לאומי, ח"כ צביקה פוגל: "בכל יום נכתב סיפור נוסף של גבורה. אשרי העם שיש לו גיבורים כמוכם. אשרי המדינה שאמיצים כמוכם מגינים עליה. אתם האור הזוהר שמגרש את הרוע החמאסי נאצי דאעשי."
עיקרי עדויות הגיבורות והגיבורים:
 

 

טייסת הינשופים רס"ן ל מטייסת 123 שמאז פרוץ הלחימה מחלצת פצועים מעזה: "אני לא מרגישה גיבורה. אנחנו עושים את עבודתנו, זה מה שהכשירו אותנו לעשות." רס"ן ל' תיארה אירוע פינוי אחד: "בטייסת אצלנו מוכנים תמיד 24-7 , יחד עם צוות שלם במסוק ומחוצה לו, לרגע שבו יזניקו אותנו למשימת פינוי פצועים. לפני 3 שבועות הוזנקתי לפינוי מתוך רצועת עזה. זאת היתה הפעם ראשונה ש"חוצים קו" וזה מכניס לדריכות. הכל מתקתק די מהר. נמצאים מעט מאד זמן על הקרקע ומפנים פצועים לבתי החולים. זאת היתה הפעם הראשונה שהבנתי שיש פה שרשרשת ענקית של אנשים להצלת חיים של חיילים – לא אני הצלתי לבד חיים. כולם לוקחים חלק במשימה וכך נמשיך לעשות מתי שיידרש.
 

 

"אין לי סיפור גבורה" אמרה בהצטנעות גם טייסת יסעור רס״ן מ', מטייסת 118, שהשיבה במטוסה חלק מהחטופים שחזרו ארצה: "סבתא שלי נרצחה בבארי בשבת השחורה. יש לי התמודדות בשני עולמות – לחימה בטייסת, לצד חוויה אישית משפחתית קשה. הפעילות המבצעית היא כמו נקודת אור שעוזרת לי להמשיך ולהסתכל קדימה. אחרי 7.10 פיניתי כוחות מבארי וזה היה מוזר לראות הכל מלמעלה, כמו שטח אויב. גם השתתפתי בפעימה הראשונה של השבת החטופים – זה הרגיש כמו חלום שהתגשם."
 

 

שני קצינים מיחידת המו"מ של צה"ל שיתפו את הנוכחים על פעילותם לחילוץ פצועים וחיסול מחבלים בשבעה באוקטובר. רס"ן י' סיפר: "ניסינו לנהל מו"מ מול המחבלים בבארי. קיבלנו הרבה אש. יצא אלינו מחבל עם אחת מבנות הערובה. בתשאול הראשוני היא אמרה שיש בפנים 40 מחבלים. לא האמנו. הבנו שהיא צודקת." סמ"ר במיל' א' סיפר על שעות הלחימה שעברו עליו ועל השותף שלו לצוות בהיתקלויות מול מחבלים, בטיהור החמ"ל בבסיס הצבאי וגם במסיבה ברעים: "תוך כדי היתקלויות וירי הגענו למסיבה ברעים. מראה אפוקליפטי – עשרות ומאות אנשים על הרצפה."
 

 

בדמעות סיפר סגן אלוף במיל' ארן מסס על הנסיונות שלו למצוא ניצולים באזור המסיבה ברעים. ארן ביקש לפנות לאלוהים: "שלחת אותי ב-7.10 לעזור לחבורת מלאכים למצוא את דרכם הביתה. לא מצאתי אף אחד. כולם היו מתים. אני מצטער שנכשלתי. מי שהגיע לפני היו אנשי החושך והרוע. הם פגעו במלאכים שלנו. הם שחטו אותנו ולא הותירו לנו סיכוי. פחדתי שינסו לחטוף גופות אז התחלתי לאסוף אותן על עגלה שמצאתי וריכזתי במקום אחד. הם היו המון . אני יודע ששמרת עלי באותו יום כי 3 בני עוולה ניסו להרוג גם אותי. אני מלא גאווה ונפש מצולקת. תודה שאני פה לספר ותודה שעוד יש מי ששומע."
 

 

בני המשפחה עוז ורמי דוידיאן הצליחו להציל רבים מהצעירים שנמלטו מהמסיבה ברעים וסייעו גם בטיפול בפצועים. רמי סיפר על חילוצים אינסופיים שביצע באותה השבת: "כשקיבלתי את הטלפון הראשון יצאתי מהבית ובכניסה לישוב שלי פטיש, ראיתי 3 אצבעות ליד אופניים זרוקים על הכביש. אספתי אותן. המשכתי לנ"צ הבא. שם ראיתי רכב עולה באש עם אנשים ירויים בתוכו. שמעתי יריות. התקשרתי למשטרה ללא מענה. המשכתי לנ"צ הבא – נסעתי עוד 2 קמ וראיתי אלפי ילדים מדהימים צועקים הצילו לכל עבר. עליתי לאוטו וצעקתי להם שיבואו אלי. במהירות הם הגיעו אלי ואז התקשרתי לחברים מהמושב שיפתחו מקלטים. היו עוד ועוד נ"צ שהגעתי אליהם לחלץ ניצולים. אחת מהן היתה
עמית שהוחזקה ע"י 6 מחבלים. הסתכלתי לשמים ואמרתי להם בערבית שאני מרהט, והם שחררו לי אותה. עוד נ"צ נתנה לי אימא של אליה שביקשה שאעזור לה. הגעתי אליו והוא גסס לי בין הידיים. עצמתי את עיניו וקראתי שמע ישראל כשאימא שלו בטלפון איתי. אח"כ קיבלתי טלפון מעיתונאית אדווה דדון על עוד ילד שצריך לחילוץ בוואדי בארי. הגעתי אליו אחרי שאיבד הרבה דם. לא יכולתי להשאיר גופה במקום אז פיניתי אותו. התחלתי לאסוף הרבה גופות מהוואדי. גם בן דוד שלי אסף אמר שיורים בבסיס של הבת שלו. הוא אמר 'את כולם הצלת אבל לא את הבת שלי'. נשברתי אבל הרמתי מבט לשמים וקיבלתי עוד כוחות לעוד חילוצים."
 

 

עוז דוידיאן: "רבים אומרים לי שאני גיבור ושהצלתי 120 נערות ונערים. לא ביקשתי להיות גיבור. הגיבורים הם אלה שנלחמו על חייהם ורצו והתחבאו. אני הייתי הכלי שהקב"ה שלח לעזור להם להגיע הביתה. יש בי עצב על אלה שלא הספקתי להגיע אליהם, כל אלה שנקטפו. הכאב שלי על חבריי מזרועות הביטחון שלחמו בקווים הראשונים והגנו על כולנו."
 

 

עילם מאור, חבר כיתת הכוננות של קיבוץ בארי, שספג אבידות קשות מאד בטבח: "מאות מחבלים רצחו, חטפו וזרעו הרס רב בבארי. הקהילה איבדה 93 מחבריה ו- 30 חטופים שחלקם טרם שבו. זה עשרה אחוז מאנשי הקיבוץ. הקיבוץ נמצא במרחק של 4 ק"מ. התרעה היתה מאפשרת לנו היערכות. והיתה מונעת פגיעה ומוות של חלקנו. בארי ניצבה כמעט לבדה מול עדר של מאות מרצחים, מלווה באספסוף בוזזים. כמעט 8 שעות היינו לבדנו, כשקול מסוק אחד לא נשמע באוויר. תמיד חיינו בתחושת אמון בצה"ל ופתאום הוא איננו. אנו מאמינים ביכולתנו לקום ולצמוח אולם לא נוכל לעשות זאת בלי שנדע שהביטחון אמיתי. לא נגדל ילדים בסמוך למרצחים. יש לתחקר את שאירע. זוהי עת משבר עבור בארי ועבור המדינה כולה."
 

 

רפ"ק מורן טדגי ממשטרת ערוער הצילה חיים תחת אש בזמן שפיקדה באומץ על הקרבות נגד המחבלים באופקים: "עליתי על שכפ״ץ, הוספתי איתי עוד שוטר ומצאתי את עצמי מפקדת על כל זירות קשות עם בני ערובה, לחימה מאוד קשה ועיקשת, עם מה שהמחבלים הגיעו אנחנו היינו קטנים מולם, אבל אנחנו ידענו דבר אחד - משם הם לא יוצאים. כולם יצאו ונלחמו, ועצם זה שלא מינו מעליי מפקד בכיר יותר ונתנו לי להמשיך זה גם משהו שבסופו של דבר נתן את הכוח."
 

 

סרן קרני גז, מפקדת פלוגת הטנקיסטיות מגדוד ברדלס, הגיעה כשהיא מלווה בצוות הלוחמות שלה וסיפרה: "בבוקר הגיעו בעיקר ידיעות מוזרות מרשתות חברתיות ותמונת המצב לא היתה ברורה. הגענו לזירה מול 40-50 מחבלים. ניהלנו שם קרבות בהתחלה בשטחים הפתוחים ולאחר מכן זלגנו לתוך הקיבוצים שכוחות צהל טרם הגיעו אליהם, בקיבוץ חולית וסופה. היו 3 טנקים בלחימה. אם היו לי יותר טנקים היינו מצליחים להיפרס חזק יותר. שמחה שהיינו שם ליצור חוצץ בין האזרחים למחבלים."
 

 

מפקד מחוז דרום במשטרה ניצב אמיר כהן פעל בשטח והוביל את כוחות המשטרה בגזרה במהלך השבת השחורה: "דחפנו עשרות לוחמים לעומק השטח שבו לחם צה"ל בגבורה, עם סיפורים שהדעת לא תופסת, כשהתחמושת נגמרת. השוטרים שלנו, שחלקם יצאו בלבוש אזרחי וחלקם אפילו בלבוש חג, היו עם אקדח ביד מול אר פי ג'י, אם 16 מול מטענים ורימונים של המחבלים. אנחנו עדיין במלחמה ומבינים את גודל האחריות על הכתפיים. אני גאה בלוחמים, בשוטרות ובמפקדות. המדינה תצא מזה. יש לנו עם חזק וצבא חזק שיכריע את האויב."
 

 

פקד נבו בן דיין מהחטיבה הטקטית של מג"ב, היה מראשוני המוקפצים של מג"ב, והתמודד מול מחבלים רבים בכמה גזרות: "באחד הנ"צ שהגענו לחלץ, ראינו יד שמוטה מתחת לטנק. שכב שם אדם מטושטש ופיניתי אותו לטיפול רפואי. המשכנו להגן בצירים הסמוכים. כשנרגע האירוע קיבלתי הודעה שבן הדוד שלי נרצח בתחנה. היה מאתגר רגשית בין השבעה לבין החזרה למשמרות. אנחנו מוכנים תמיד להגן על המדינה בכל מחיר אשר יהיה".
 

 

מפקדת יחידת הסיירות במג"ב דרום רפ״ק שפרה בוכריס, שיחד עם שלושה לוחמים שלה, יצאו עצמאית ופינו ניצולים מהמסיבה ברעים במשך 12 שעות הלוך ושוב, תוך סיכון עצום לחייהם: "כמויות החברים שאיבדנו הן פסיכיות. עצם זה שכולנו פה היום, במדים עם כל הצבעים, מכל החברה הישראלית -  חשוב שנזכור את זה גם אח"כ – שלא תתפספס לנו הרעות הזאת. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. צריכים לזכור שעלינו להיות אחד למען השני – כי אין לנו ברירה ואין לנו דרך אחרת לנצח."
 

 

סמל יהונתן אוחנה מפקד כיתה חטיבת גבעתי, שכל חייליו נהרגו ברצועת עזה בתחילת התמרון הקרקעי, סיפר גם על הפציעה שלו: "בפעילות ברצועת עזה מחבל הוציא אר פי גי, אחד אחרי השני וכשבפעם השלישית - שישה מאיתנו, כולל אותי נפצענו ופינו אותי לניתוח בביה"ס עם רסיסים בצלעות וביד." אוחנה הזכיר את שמות כל חבריו שנהרגו באסון הנמ"ר ברצועת עזה: "יש לי 11נשמות ששומרות עלי מלמעלה. כרגע אני עסוק בהנצחת החברים שלי שכולם יידעו מי הם היו."
 

 

לוחם האש רב רשף רפי שטרית, ניהל את המשמרת של תחנת הכבאות בנתיבות עם פרוץ מתקפת חמאס: "אנחנו לוחמי אש. לא נלחמים בנשק. המטח הראשון כתושב שדרות גרם לי להבין שאנחנו באירוע אחר. מהר מאד הפעלנו פקודת גיוס חירום ולמעלה מ-90% מהם הגיעו. טיפלנו בריבוי מטורף של ארועים כשהיו לנו 3 כבאים נצורים בתחנה באשכול עם חשש מטורף לחייהם. יש לנו 5 לוחמי אש שנרצחו ואנחנו לא מכירים בהם כחללים." היו"ר אוחנה התייחס לדברים: "נציבות כיבוי והצלה איננה גוף ביטחוני והיא צריכה להיות כזאת."
 

 

מפקד מג"ב דרום במשמר הגבול נצ"מ תומר אלדר: "ב-7.10 התחלתי לנוע רגלית לכיוון תחנת משטרת שדרות ושם התחלנו להילחם במחבלים שהתבצרו במקום. הסתערנו לתוך תחנת המשטרה תוך כדי שאנחנו חוטפים אש. ניהלנו קרבות של חילופי אש במשך שעתיים. כל פעם שיצאנו להסתערות חטפנו יריות ורימונים, אבל כל הזמן הזה ידענו שהמחבלים ימותו לפנינו. לאחר שעתיים צוות של ימ"מ הגיע והחליף אותו בניהול הקרב. בסופו של דבר הוחלט להרוס את תחנת המשטרה על 25 המחבלים שהיו בתוכה. המחבלים שרצו בכל מקום במרחב האזרחי, נלחמנו ונשאבנו ללחימה בתוך שטח של כוחותינו. רוב המפקדים תחתיי נפצעו במהלך הקרבות וניהול הקרבות עבר לשוטרים הזוטרים יותר.