מסרון בהתייחסות לפרשת השבוע ויחי

 

מבקש ומשביע אותו שלא יקברהו במצרים. יעקב רוצה להיקבר במערת מכפלה לצידה של לאה, בסמוך לאבותיו -אברהם ושרה, יצחק ורבקה.

 

 

יעקב מבקש לברך את שני נכדיו מנשה ואפרים בני יוסף ויוסף מגיש אותם אליו כשמנשה הבכור לימין יעקב ואפרים הצעיר לשמאלו. יעקב משכל את ידיו, ומניח את ימינו על ראש אפרים ואת שמאלו על ראש מנשה ומברך אותם. יוסף חושב כי הדבר נובע מראייתו הלקויה של הסב הזקן והוא ממהר לתקן את הנראה כטעות.

 

 

אך יעקב מסרב ומבהיר כי ידוע לו שמנשה הבכור והוא ראוי לברכה, אך אפרים, אומר יעקב ליוסף, יגדל ממנו ולכן ראוי להתברך בימין( מח'כח לא) בהמשך יעקב מכנס את בניו להשמיע דברים ולברך אותם.

 

 

למעשה-מדובר ב:" כָּל־אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר  וְזֹאת אשר דבר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם(מט, א- כו).   

 

לראובן נאמר פחז כמים אל תותר..." [מ"ט; ד]  ולשמעון וללוי נאמר  בסֹדם אל תבֹא נפשי בקהלם אל תֵחַד כבֹדי, כי באפם הרגו איש וברצֹנם עקרו שור" [שם; ו-ז] . יוסף ויהודה, לעומת הנ"ל, זוכים לברכות שגשוג ושלטון,  שאר השבטים מקבלים ברכות שאינן מבטיחות כאלו של יוסף ויהודה אך גם אינן שליליות כאלו של שמעון ולוי.

 

במותו של  יעקב מוכרזים במצרים שבעים ימי אבל כאות אהבה והערצה ליעקב.

 

לאחר בקשת אישור מיוחד מפרעה, יוצא יוסף בראש אחיו ובראש שיירת לוויה ענקית ומכובדת לקבור את יעקב בארץ כנען, במערת המכפלה שבחברון. תושבי ארץ כנען התרשמו משיירת הענק העולה ממצרים והצטרפו אף הם למסע ההלוויה.

 

לאחר מות יעקב" וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ" (נ', טו) .ויאמר אלהם יוסף אל תיראו כי התחת אלוהים אני. ואתם חשבתם עלי רעה אלוהים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב. ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על לבם" (נ, טו־כא)

 

נקודות  התייחסות מהפרשה,, יצוין שאינני מייצג את הפרשנות המסורתית.  מאידך  אנוכי  מכבדה ומשתמש בה.

 

נושאו של חומש בראשית. לא בריאת העולם, שרק פרק אחד מוקדש לה, אלא ניהול סכסוכים משפחתיים.משהצליחו צאצאי אברהם להקים להם משפחות חזקות, יכלו לעבור מבראשית לשמות – ולהיוולד כאומה. אני מאמין שהמשפחהה היא ערש החופש. כשאנו דואגים לבני משפחתנו, אנו גםלומדים לדאוג לטוב המשותף של כולם

 

טרם מותו יעקב קורא לבניו :"האספו והגידה לכם את אשר יקרא אותכם באחרית הימים" נשאלת השאלה? מדוע יעקב רוצה שכולם יתכנסו בכדי לברך אותם, למה זה כל כך חשוב לו? ובפרט שכל אחד מבניו מקבל ברכה שונה לחלוטין? יש המסבירים זאת על בסיס חיובי טוענים שדברי יעקב הם הוראה לעמנו לכל הדורות, רק לאחר ש"מתאספים", כוחם יהיה באחדותם, כשהם כולם עם אחד.

 

כשיהודה יהיה המנהיג, גד יהיה הלוחם, יששכר ילמד תורה, זבולון יעסוק במסחר וכן הלאה, ויחד כל עם ישראל יזכה לברכה שלימה. אין מנוס מלהכיר באמת הפשוטה כוחנו  באחדותנו!

 

חז"ל רואים בהקדמה לברכות יעקב לבניו כפי שנאמר "הקבצו ושמעו בני יעקב"(מט,ב). "הקבצו" ו "שמעו", את הבסיס  לכך שעם ישראל יהיו מאוחדים תמיד, בזמני שמחה ובזמני פורענות. בצוואתו של של יעקב נאמר: "ושכבתי, עם אבותי, ונשאתני ממצרים, וקברני  בקברתם".

 

יש פה הימנעות מן המילה "מת" דהיינו  קונוטציה  'שלילית' ועד היום משתמשים  בתחליפים כגון הלך בדרך כל בשר, החזיר ציוד, שכב עם אבותיו, נאסף אל עמיו.

 

ביקורת  ככלי אפקטיבי בפרשתנו יעקב אבינו סולל לנו דרך אחרת. במקום להיפרד מכל בניו במילים חמות ומלטפות, הוא מוצא לנכון גם לגעור ולהוכיח במי שחרגו מן הנורמות המוסריות והערכיות של בית ישראל. בכך יעקב מלמד אותנו שהנאמנות המשפחתית (ואולי גם החברתית, הדתית והפוליטית) אינה חשובה יותר מערכי הטוב והיושר, המוסר והצדק. איזה מסר נצחי! ובנימה אישית, לפעמים מנהיגים ואנשים נלחצים מאוד מביקורת. הדבר לא נעים, אבל אם הביקורת מועברת בסגנון מכבד זו ברכה.

 

 

יותר מכך, רבים נחרדים כאשר חנופה הופכת להיות ארגז כלים הכרחי לקידום ואני עצוב כאשר כל ביקורת גם הוגנת ובונה הופכת להיות "חוסר נאמנות". כדאי לכולנו ללמוד מעט מיעקב אבינו, שאהב את בניו וידע גם "להיכנס" בחלק מהם.

 

 

בסיומו של חומש בראשית ניתחנו כמה חשובה איכות, כמה חשוב לבחור אנשים ומנהיגים איכותיים, כמה תזמון הביקורת לזמן האירוע הכרחי, כמה נחוץ להעיר גם לילדינו האהובים ואפילו למנהיגנו כשהם טועים, וכמה עוצמה יש בקבלת האחר.

 

 

בברכת יעקב את בניו  אמר יעקב ליששכר "וירא  מנוחה כי טוב..ויט שכמו  לסבול" (בראשית מט ,טו) יש פה חיבור בין מנוחה  לסבל כלומר מסוגלות להכיל ולקבל- לפי הגישה כשנקבל הכל באהבה, הסבל יעבור ונדע שמחה ואושר. וכנאמר הַזֹּרְעִ֥ים בְּדִמְעָ֗ה בְּרִנָּ֥ה יִקְצֹֽרוּ׃ הָ֘ל֤וֹךְ יֵלֵ֨ךְ ׀ וּבָכֹה֮ נֹשֵׂ֪א משך הזרע בֹּֽ֬א־יָב֥וֹא בְרִנָּ֑ה נֹ֝שֵׂ֗א אֲלֻמֹּתָֽיו׃(תהלים קכ).