בת 12 מצאה קמע מצרי בן כ-3,500 שנה

"חיפשתי באדמה קוצי דורבן וחלוקי נחל", דפנה מספרת. "ופתאום הרמתי אבן מעניינת. הראיתי אותה לאמא שלי והיא אמרה שזו סתם אבן או חרוז, אבל אני ראיתי עיטור והתעקשתי, אז בדקנו באינטרנט. שם, זיהינו עוד תמונות של אבנים הדומות למה שמצאנו, הבנו שמדובר במשהו מיוחד והתקשרנו מייד לרשות העתיקות".

המשפחה פנתה למור ויזל, ארכיאולוגית רשות העתיקות, שהודתה לילדה ולמשפחה, העניקה להם תעודת הצטיינות על האזרחות הטובה, והעבירה את החרפושית לאוצרות המדינה, בקריה הלאומית לארכיאולוגיה של א"י ע"ש ג'יי וג'יני שוטנשטיין.

הממצא נבחן ע"י ד"ר יצחק פז, מומחה לתקופת הברונזה ברשות העתיקות. הוא מתוארך לתקופת הממלכה החדשה במצרים, לפני כ- 3,500 שנה ומופיעים עליו שני עקרבים, הניצבים ראש-לזנב. לדברי ד"ר פז, "סמל העקרב היה סמלה של האלה המצרית סרקת, האחראית, בין היתר, על הגנה על יולדות.

כמו כן, עיטור נוסף המופיע על הקמיע הוא סמל הנפר (nefer) שמשמעותו במצרית היא "טוב" או "מובחר." כמו כן, מופיע סמל נוסף, המזכיר מטה שלטון".

חרפושית היא קמיע שעוצב בצורת חיפושית זבל. חיפושית זו, אשר נחשבה לקדושה בעיני המצרים הקדמונים, היוותה סמל לחיים חדשים, בגלל כדור הזבל שיצרה והטילה בו את ביציה, וממנו בקעו חיים חדשים. השם במצרית, נגזר מהפועל "להיווצר", או- "להיברא", וזאת, משום שהמצרים ראו בחרפושית סמל להתגלמות האל הבורא.

קמעות החרפושית שנמצאו בארץ - ולעיתים שימשו כחותם, הם עדות לשלטון המצרי באזורנו לפני כ-3,500 שנה, ולהשפעתו התרבותית על האזור. "החרפושית היא אמנם מאפיין מצרי מובהק, אך התפוצה הרחבה של ממצאים אלה הגיעה גם אל מחוץ לגבולות מצרים. יתכן שהיא נשמטה מידי דמות חשובה ובעלת סמכות אשר עברה באזור, או שאולי היא הוטמנה במכוון. מאחר שהממצא התגלה על פני השטח, קשה לדעת את הקשרו המדויק", אומר ד"ר פז.

צילום: אמיל אלג'ם, רשות העתיקות