כשלים בפינוי פסולת ברשויות המקומיות והטמנתה

 

מבקר המדינה אנגלמן מבקר את פינוי הפסולת ברשויות המקומיות והטמנתה.

 

משקל הפסולת הממוצע לנפש בישראל בשנת 2019 עומד על 680 ק"ג. משקל זה רב ממשקל הפסולת הממוצע לנפש במדינות ה- OECD העומד על 538 ק"ג לנפש. השיעור הממוצע של הטמנת פסולת בישראל (83%) גבוה מאוד ביחס לשיעור הממוצע במדינות ה-OECD (42%), בארה"ב (53%) וב-OECD אירופה (35%).

 

68% מהפסולת המיוצרת בישראל מוטמנת בדרום הארץ. בשנת 2020 הוטמנו בדרום בארץ 3.15 מיליון טונות אשפה מתוך 4.66 מיליון טונות שנאספו מכל הארץ.

 

עלה בביקורת כי אף שבחלק מהרשויות שנבדקו הגישו כמה קבלני פינוי הצעות במכרזים לפינוי פסולת, במשך שנים הייתה התקשרות בינן ובין קבלן פינוי אחד  (בית שמש - במשך 14 ו-10 שנים, הוד השרון - במשך 8 שנים, יבנה - במשך 15 שנים וזמר - במשך 8.5 שנים).

 

עוד עלה כי במכרזים שביצעה עיריית בית שמש לא התקיימה בפועל תחרות בין קבלני הפינוי, בין משום שניגש למכרז קבלן אחד בלבד, ובין משום שניגש קבלן נוסף והצעתו נפסלה כי לא עמדה בדרישות המכרז. עוד עלה כי בעקבות ביצועו של כל מכרז התייקר מחיר השירות ברשויות שנבדקו בשיעורים של 12% - 30%. בין הסיבות לעליית המחירים: היעדר תחרות מספקת בין קבלני הפינוי ובעלות של קבלנים על מטמנות ותחנות מעבר.

 

בשנת 2020 קיזזה עיריית הוד השרון מהתשלום לקבלני הפינוי בתחום שיפוטה קנסות בהיקף של 43,743 ש"ח מסך עלות פינוי הפסולת (כ-24.86 מיליון ש"ח) ועיריית יבנה קיזזה קנסות בהיקף של 428,560 ש"ח מסך עלות פינוי הפסולת (כ-24.41 מיליון ש"ח). עיריות בית שמש ורהט לא חייבו את הקבלן בקנסות בשנים שנבדקו, ובמ"מ זמר לא הייתה פעילות אכיפה.

 

שלוש החלטות הממשלה שהתקבלו בשנים האחרונות במטרה לסייע לרשויות הלא-יהודיות לקדם את מערך הטיפול בפסולת וכן ההקצאות התקציביות הגדולות שהוקצו לשיפור והסדרת הטיפול בפסולת מהמשרד להגנ"ס וממשרד הפנים - לא יושמו במלואן.

 

הרשויות המקומיות מימשו את ההקצאות התקציביות בשיעורים שהם 43% מההקצאות המקוריות ו-49% מהתמיכות שאושרו. מתוך כ-886 מיליון ש"ח שהוקצו לשלוש ההחלטות, אישרו המשרדים תמיכות בסכום של כ-792 מיליון ש"ח (89%) והרשויות ניצלו כ-385 מיליון ש"ח מהן.

 

עוד עלה כי שום רשות מחמש הרשויות שנבדקו (עיריות בית שמש, הוד השרון, יבנה ורהט ומ"מ זמר) לא קיימה סקר שביעות רצון בקרב התושבים שלה בתחום פינוי פסולת. בנוסף, ב- 100 מ-257 הרשויות בישראל לא פועל מוקד עירוני, כמחציתן מועצות מקומיות לא-יהודיות.

 

בשנת 2020 הוטמנו בכלל המטמנות בישראל 4.66 מיליוני טונות של פסולת ויתרת נפח ההטמנה בסוף שנת 2020 הסתכמה ב-14.41 מילוני קוב/טונות. בשנת 2022 עתידות להיסגר חמש מטמנות, ובעוד שלוש עד ארבע שנים לא יהיו עוד בארץ שטחים מאושרים להטמנת פסולת. 

 

הפערים בין דמי הכניסה לאתרי ההטמנה השונים עשויים להגיע לכ-300%. כמו כן דמי הכניסה שגובות המטמנות מלקוחות שונים - ובהם הרשויות המקומיות - אינם אחידים והפערים בין דמי הכניסה שנגבים מהלקוחות עשויים להגיע לכ-100%.

 

בשנת 2020 הוטמנה 68% מהפסולת המיוצרת בישראל בדרום הארץ. בבחינת מסלולי שינוע הפסולת עלה כי בקרב הרשויות שנבדקו יש הבדלים משמעותיים במרחקי הנסיעה ובתוואי מסלול הנסיעה של הפסולת.

 

עיריות יבנה ורהט משנעות את הפסולת שלהן למרחק של 31 ו-21 ק"מ לאתרי ההטמנה (בהתאמה) - ואילו עיריית הוד השרון ומ"מ זמר משנעות אותה למרחק של 139 ו-227 ק"מ. עיריית בית שמש נאלצה לשנע את הפסולת למרחק של 54 ק"מ נוספים למטמנת אפעה (במקום למרחק של 77 ק"מ למטמנת גני הדס) ומסלול השינוע שלה הסתכם ב-131 ק"מ. אומנם לעירייה הייתה אפשרות לפנות את הפסולת למטמנת דודאים הסמוכה לגני הדס אך עלות הכניסה לדודאים היא 171.27 ש"ח לטונת אשפה והיא גבוהה ב-98.27 ש"ח (שהם כ-135%) מהעלות לגני הדס, שהיא 73 ש"ח לטונת אשפה.

 

לשינוע של פסולת מכל קצוות הארץ והטמנתה בדרום הארץ יש מחיר כלכלי גבוה וגם מחיר סביבתי המתבטא בעומס בדרכים ובפליטות מזהמים.

 

לא לכל הרשויות יש אפשרות לבחור לאיזו תחנת מעבר להעביר את הפסולת שלהן, וזאת בגלל המספר המצומצם של תחנות המעבר הסמוכות אליהן. הרשויות "שבויות" בידי תחנות אלה ונאלצות לשלם את תעריף דמי הכניסה שהן קובעות. אף שנקבע בצו הפיקוח שגם תחנות המעבר וגם קבלני הפינוי יעבירו למשרד להגנ"ס דיווח על המחירים ועל הרווחים שלהם, במשרד לא גיבשו המלצות סופיות בעניין תחנות המעבר. אשר לקבלני הפינוי, המשרד להגנ"ס לא פעל לקבל את הנתונים מהשנים 2019 ו-2020, על פי צו הפיקוח, ולא גיבש את המלצותיו בעניינם.

 

המבקר אנגלמן ציין כי בעשור האחרון קצב הגידול של ייצור הפסולת בישראל הוא כ-2.6% בממוצע בשנה. גידול זה מחייב את הרשויות המקומיות לתכנן את מערך פינוי הפסולת ולהיעזר בכלים טכנולוגיים כדי לאסוף נתונים בנושא ולספק לתושבים שירות יעיל ואיכותי.

 

יצוין כי ברשויות הלא-יהודיות בישראל רמת שירותי פינוי הפסולת נמוכה ביחס לרמת שירותים אלה ברשויות היהודיות.

 

בשנים האחרונות התקבלו כמה החלטות ממשלה שבמסגרתן הוקצו תקציבים לסיוע לרשויות אלה בקידום הטיפול במערך הפסולת אולם הן לא יושמו במלואן; שטחי ההטמנה בישראל הולכים ומצטמצמים, אף שכמויות הפסולת הולכות וגדלות.

 

המשבר שנוצר בשל המחסור בשטחי הטמנה מחייב את כל הגורמים הרלוונטיים, בהובלת המשרד להגנ"ס, לפעול במשותף למציאת פתרונות למשבר וליישמם. על הרשויות המקומיות לפעול להפחתה של כמויות ייצור הפסולת ולהפחתה של כמות הפסולת המועברת להטמנה.