השלכות המלחמה על נשים בישראל

 

מרכז אדוה ומכון ון ליר בירושלים, בשיתוף קרן פרידריך אברט, מפרסמים היום דוח מחקר מקיף הבוחן את ההשלכות המגדריות של המלחמה המתמשכת בישראל. מחברות הדו"ח: הדס בן אליהו, ד"ר יעל חסון, ונוגה דגן-בוזגלו.

 

הדוח טוען כי מלחמה, כמו מצבי משבר אחרים, משפיעה באופן שונה על נשים בהשוואה לגברים, וקורא לשלב נשים בקרב קובעי המדיניות. כמו כן, הדוח קורא לאמץ ראייה מגדרית בתכנון המדיניות ובקבלת ההחלטות על מנת לצמצם את הפגיעה בנשים ולמנוע התרחבות נוספת של פערים מגדריים בישראל. בנוסף, יש להבטיח איסוף ופרסום שיטתי של נתונים מפולחים מגדרית כך שניתן יהיה לזהות מגמות לאורך זמן.

 

הדוח מתייחס למספר היבטים מרכזיים: ייצוג במוקדי קבלת החלטות, תעסוקה, נשים בעבודות חיוניות, בריאות נפשית ופיזית, אלימות במשפחה, גידול בתפוצת הנשק במרחבים אזרחיים, ורדיפה פוליטית.

 

הדוח מצביע על מספר מגמות מדאיגות:

 

ייצוג והשפעה: ירידה חדה בייצוג נשים בעמדות מפתח ובקבלת החלטות, למרות תפקידן המרכזי בחברה האזרחית ובהתמודדות עם המשבר. בכנסת הנוכחית ישנן רק 29 חברות כנסת, לעומת 35 בכנסת הקודמת. בקבינט המדיני-ביטחוני מכהנת אישה אחת בלבד, ובקבינט החברתי-כלכלי - רק 3 נשים מתוך 19 חברים. 

 

תעסוקה: פגיעה משמעותית בתעסוקת נשים, במיוחד בקרב עובדות שעתיות, עצמאיות, ונשים ערביות. נשים מהוות רוב בקרב המפוטרות והיוצאות לחל"ת. ניתן לזהות דפוס מגדרי בהיעדרות מהעבודה מפרוץ המלחמה -  בקרב הגברים, 18% מהנעדרים באוקטובר 2023 גויסו למילואים - שיעור שהלך וגדל עד לשיא של 41% בינואר 2024, וירד בהדרגה עד ל-6% באפריל ובמאי. בקרב הנשים, שיעור הנעדרות מהעבודה בשל גיוס מילואים עמד בשיאו על 7% בינואר 2024. מנגד, שיעור הנשים שנעדרו בשל מחלה שלהן או של בן/בת משפחה היה גבוה יותר לאורך כל התקופה, עד לכרבע מהנשים שנעדרו בחודשים ינואר ופברואר (בהשוואה ל-16% ו-19% מהגברים, בהתאמה). נשים אף לקחו יותר ימי חופשה בהשוואה לגברים.

 

שירותים חברתיים: התרחבות הצרכים בתחומי הבריאות והרווחה לצד מחסור חמור בכוח אדם מקצועי, במיוחד בתחומי הטיפול בהם מועסקות בעיקר נשים. למשל, לפי הערכות, חסרות כ-5,000 עובדות סוציאליות ברשויות המקומיות ובמשרדי הרווחה והבריאות. במערכת החינוך חסרות כ-30% מהפסיכולוגיות הנדרשות על פי התקן הקיים.

 

אלימות במשפחה: עלייה בחומרת מקרי האלימות במשפחה (דבר שבא לידי ביטוי בעליה במספר כתבי האישום המוגשים ובמספר המעצרים שמתבצעים), לצד ירידה בפניות לעזרה בחודשים הראשונים למלחמה. זהו דפוס שונה מהזכור מהחודשים הראשונים של מגפת הקורונה שבה ניכרה עלייה גדולה בדיווחים אודות אלימות במשפחה על רקע מדיניות הסגר. השוני בהיקף האלימות המדווחת בחודשי המלחמה הראשונים נובע מתחושת חוסר לגיטימציה להתלונן או לפנות לגורמי טיפול לאור הפגיעות הקשות על רקע המלחמה וחוסר פניות של הנפגעות לטפל בעצמן.

 

החברה הערבית: החרפת הרדיפה הפוליטית מביאה לפגיעה בתחושת הביטחון של נשים ערביות, במיוחד במרחבים משותפים מה שפוגע בהשתתפותן בשוק העבודה. כך למשל, 60% מהנשים הערביות לעומת 48% מהגברים הערבים מדווחות על תחושת אי נוחות להגיע ליישובים יהודיים או מעורבים לצורכי עבודה או סידורים.

 

מיליטריזציה: גידול משמעותי במספר רישיונות הנשק הפרטיים, המעלה חשש לפגיעה בביטחונן של נשים. מספר רישיונות הנשק הפרטי שאושרו על ידי המשרד לביטחון פנים בשנת 2023 הוא יותר מפי שלושה ממספרם בשנה הקודמת.

 

מלחמת רוסיה-אוקראינה: בדוח המחקר מוצגות השפעות מגדריות של המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, בסוגיות המזוהות כרלבנטיות גם בישראל. 

 

ד"ר יעל חסון: "לא ניתן לגבש מדיניות שיקום והחלמה ולסייע במתן פתרונות ומענים מבלי להביא בחשבון את ההשפעות הייחודיות של המלחמה על נשים ואת התרומה שלהן להתמודדות עמן. המשך מעקב אחר הסוגיות השונות וסוגיות נוספות הוא הכרחי כדי למנוע נסיגה במצבן של נשים התרחבות הפערים המגדריים בישראל".

 

הדס בן אליהו: "מצבי חירום אינם ניטרליים מבחינה מגדרית. מי שמקבלים החלטות שמשפיעות על מציאות החיים בישראל חייבים להבין את ההשלכות הייחודיות של המצב על חיי נשים ולתת לכך מענה - הן באופן ניהול המלחמה והן במאמצי השיקום - בדרום ובצפון. לכל החלטת מדיניות יש היבטים מגדריים והתעלמות מכך משמעותה שדואגים בעיקר לגברים".