הזוכים בפרס לעידוד היצירה בתחומי האמנות הפלסטית

 

משרד התרבות והספורט הודיע על הזוכים בפרס לעידוד היצירה בתחומי האמנות הפלסטית לשנת 2024:

 

הפרסים נועדו לבטא את ההוקרה שרוחשת החברה הישראלית כלפי האמן היוצר ופרי יצירתו, והם מוענקים ב-4 קטגוריות: פרס מפעל חיים, פרס ליוצרים בתחומי העיצוב, פרס האמן הצעיר ופרס "עידוד היצירה". 
 

 

ועדת השיפוט בפרס לעידוד היצירה כללה את רעות פרסטר – יו"ר, דקל בוברוב, טלי קיים.

 

שר התרבות והספורט מיקי זוהר: "אני מברך את האמניות והאמנים הזוכים על תרומתם הייחודית לתחום האמנות הפלסטית. יצירותיהם מבטאות את העושר התרבותי של מדינתנו, ואני קורא להם להמשיך לחלום, ליצור ולחדש"

 

להלן נימוקי הועדה :

מתי אלמליח, הוא צלם היוצר בטכניקה מעורבת המשלבת חפצים מן המוכן, רקמה והקרנה. אלמליח למד תואר ראשון באקדמיה לעיצוב וחינוך ויצו חיפה וסיים תואר שני בהצטיינות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. יצירותיו מתפקדות כמיצבים רב שכבתיים הלוכדים בתוכם סוגיות של זהות, מסורת וזיכרון. הקומפוזיציות שיוצר אלמליח מדגישות חסר וחסימה. פרטים מכוסים, נמחקים, ונשמטים באופן שמעורר שאלות ביחס לייצוג וגורם לצופים להתלבט ולהתחבט בדברים שגם הם מתביישים למסור ביחס לעצמם. השילוב של דימויים מן הארכיון המשפחתי והאישי של אלמליח טוען את גוף העבודות באינטימיות וחידתיות. לצד זאת העמלנות הרבה המופגנת בחיתוכים, שיבוצים ומעשי רקמה מזמינים להשהות את המבט כאשר לעיני הצופות והצופים המסורים צצים עוד ועוד פרטים מעוררי מחשבה ורגש.  

 

טל אמתי -לביא  אמנית רב תחומית היוצרת ברישום, ציור, פיסול ומיצב, בוגרת המדרשה לאמנות, התןכנית הרב תחומית לאמנויות באוניברסיטת תל אביב ותואר שני באמנות יצירה באוניברסיטת חיפה. עוסקת לאורך שנים בחקר מושג הבית, שבריריותו והתפוררותו. הבית הפיזי הרעוע כמטאפורה לחיים, לזהות האישית והקולקטיבית- טעון הקשרים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים. אמיתי פיתחה שפה אמנותית ייחודית תוך שימוש בחומרים יומיומיים נטולי הילה, או כפי שהיא מתארת זאת, "להפוך קש לזהב". בעבודה עמלנית תוך כדי דיוק והקפדה על פרטי פרטים היא מצליחה להנכיח את הפער בין הממשי לפנטזי ובין השלם לחסר ולייצר תעתוע וקסם כשלחומר חשיבות מרכזית.  

 

רעות אסימיני פלדמן, היא אמנית רב תחומית הפועלת במדיות הרישום, הוידאו והפיסול. בוגרת תואר ראשון מן המחלקה לאמנות בצלאל, תואר שני מהאנטר קולג' בניו יורק ובעלת התמחות בתוכנית לציורי קיר מפילדלפיה פנסילבניה. יצירותיה של אסמיני מגשימות את הביטוי "האישי הוא הפוליטי" כאשר הן מהוות אשנב לחיי המשפחה שלה ולחוויות אישיות שלה כאישה וכיוצרת. גופה של אסמיני וילדיה הם גיבורי רבות מן העבודות שלה ובתה מיה אף הייתה לשותפה מלאה באחד מגופי יצירתה. באמצעות הומור ואירוניה רותמת אסמיני מצבים יומיומיים ורפרנסים מתולדות האמנות העכשווית והספרות כדי למסור את השקפתה הייחודית על המציאות המקומית. כל זאת היא עושה באומץ רב כאשר היא מבקשת להשמיע קול חד וברור בנושאים אקטואליים הנוגעים בנושאי השעה הבוערים, הכואבים, הרגישים ביותר. אסימיני בוחרת להשתמש ברשתות החברתיות כמרחב תצוגה ראשוני ופעמים רבות העבודות סוחפות דיונים ותגובות. הסנטימנט הקהילתי שמבעדו פועלת אסימיני כאמנית שהנה גם אשת חינוך בולט על רקע זה. 

 

יובל אצילי בוגר המחלקה לצילום בצלאל והתכנית לתואר שני באמנויות בצלאל . עבודותיו עוסקות בשאלות הקשורות לסוגיות זהות והשלכותיהם על יחסים בינאנושיים. מיקומו של הגבר (המובנה בעבודות כ"אני") ביחס לחברה ולמשפחה מעובד תוך התייחסות למודלים של גבריות. עבודות נוספות עוסקות במערכות יחסים שלפעמים נבדקות מקרוב ולפעמים מרחוק, ומכלול עבודותיו יוצר מעין תנועה ומניפה של אפשרויות. באמצעות מהלך של יצירת אובייקטים המקופלים או חתוכים מתוך צילומים מודפסים ואז מצולמים שוב, משנה אצילי את ההקשר של הדימוי המקורי ומאפשר בדיקה נוספת של טווח אפשרויות העומדות בפני האמן והאדם, הנע בין שייכות לבין נבדלות.

 

מיכל בראור בעלת תואר ראשון באמנות מטעם בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים ותואר ראשון מהרויאל קולג' לאמנות, לונדון. בר אור משתמשת בעבודותיה באובייקטים ודימויים המכילים ידע שכמו נלקחו ממקומות של סמכות מוסדית (ארכיונים, מפות, ספרים וספריות). באמצעות פעולות המצטטות מתוך הפרקטיקה של אירגון הידע - סימון, קיטלוג, ארגון מחדש או שינוי היררכיות ושילוב של דימויים נתונים לצד צילומים שהיא עצמה ביצעה, מבקשת בר אור להעלות שאלות על ידע ועל מקורות הידע, ההיררכיה של הידע והתלות בו ובאופנים שבהם נאגר וסודר. בתוך כך, רבות מעבודותיה עוסקות בקשר שבין האדם לטבע, בשונה ובדומה במרחב המחייה של בני האדם ובעלי החיים ובהתייחסות לבתי הגידול שלהם, וכך מטילה ספק בנוגע לטריטוריות חיים מוסכמות.

 

סופי ברזון מקאי, היא אמנית ואוצרת היוצרת במדיום הצילום בשילוב בינה מלאכותית. ברזון מקאי למדה בבית הספר לצילום בטכניון חיפה, במחלקה לצילום קמרה אובסקורה, בוגרת התוכנית ללימודי אוצרות בקלישר ותוכנית מנדל למנהיגות תרבות בנגב. היא חיה ופועלת בקיבוץ בארי אשר בנגב המערבי. בשנים האחרונות מלווה כאוצרת ומנהלת של גלריה בארי לצד יצירתה אשר נובעת מהתבוננות בחוויות מן המרחב הביתי, זכרונות ילדות וקושרת בין אלה ובין סיפורי ילדים, מיתוסים ותחומי דעת כפילוסופיה ופסיכותרפיה. מאז ה7.10 עת הוחרבה הגלריה והותקף ביתה של ברזון מקאי אשר בו שכן גם הסטודיו שלה, חלק מיצירותיה מבטאות את ההרס, האובדן, האימה והטרגדיה שהקיפו אותה ואיימו על משפחתה באופן ישיר. 

 

טל גולני, בוגרת המדרשה לאמנות בית ברל, אמנית רב תחומית העוסקת בציור ובמיצבים מותאמי חלל. עבודותיה נעשות בהשראת דימויים אדריכליים, היא מרוקנת אותם מהשימוש המקורי שלהם ומאנשים ודרך הסטה זאת מטעינה אותם במשמעות חדשה. ציוריה הגדולים הנזיריים מקיפים את הצופה ובוחנים את תפקודו ביחס לדימוי המצויר -התנועה הפיזית בחלל במקביל לחוויה הויזואלית בעלת המימד האשלייתי. גולני מתמקדת במרחבי התרחשות פוטנציאלים ובקשר בין ממשי ומדומיין. משחק בין פנים וחוץ, דמיון ומציאות, המציב את הצופה כסובייקט שמהווה גורם קריטי בשיפוט על משמעות הייצוג.

 

שירה גפשטין מושקוביץ, אמנית רב תחומית, בוגרת המדרשה לאמנות, בית ברל. בין היזמים של הגלריה השיתופית "בנימין" וחברה פעילה בגלריה חנינא. עוסקת בציור, מיצב ופיסול. יצירותיה של גפשטיין מדגימות חקירה אינסופית. הן בנויות ממאגר דימויים עשיר ממנו היא בוראת עולמות רווי דמיון ותשוקה. ציוריה הדחוסים נעים בין הפיגורטיבי לאקספרסיבי, עמוסים במחוות לציור ולפיסול מקומי וגלובלי, מחברים לעיתים את הנכסף וקיימת בהם כמיהה, אירוניה וביקורת. פסליה העשויים חומרים נפסדים מעולמות הגינון בונים אף הם סביבות ועולמות דחוסים. עבודותיה מפנות זרקור לקשר הבין דורי בסיפור הישראלי בכלל ובסיפור תולדות האמנות הישראלית בפרט. 

 

שי זילברמן, הוא אמן  שטכניקת הקולאז' הינה לב הפרקטיקה האמנותית שלו, והוא עושה בה שימוש כמנגנון פעולה המאפשר לו חיבור בין מישורים חזותיים ורעיוניים, כמו גם בין זמנים ומקומות ובין המופשט לקונקרטי. באמצעות טכניקת הקולאז' הייחודית שלו יוצר זילברמן עולמות מקבילים, ריאליסטיים לצד מדומייניים, קישור לצד ניגודיות, ונקודות חיבור מדויקות של דימויים שטוחים (מודפסים) לבין רגעים של חיות המתקבלת עם צורה מופשטת, גאומטרית או משטח של צבע שגבולותיו אינם ברורים, אך מסגירים את תנועת המספריים שבאמצעותם נגזרו. הדימויים בהם משתמש זילברמן מטעינים את עבודותיו בהקשרים היסטוריים, גיאוגרפיים ותרבותיים חוצי זמן ומרחב, ויחד עם זאת יש בהם גם רפרור להווה מדומיין הנטוע בהיסטוריה קונקרטית.

 

זיוה ילין, אמנית רב תחומית,  בוגרת המדרשה לאמנות, ובוגרת תואר שני ושלישי של המחלקה הבינתחומית לפרשנות ותרבות בבר אילן. מנהלת ואוצרת הגלריה בבארי משנת 1994, מורה ומרצה במכללת ספיר. ראשת מסלול התמחות באמנות במכללת קיי בבאר שבע. עבודותיה משלבות ציור, פיסול ומיצב מותאם חלל וחוקרות נושאים של זיכרון, זהות ומקום. ילין ילידת קיבוץ בארי בוחנת את הנופים והזיכרונות של ילדותה בקיבוץ, השימוש שלה בחומרים נוסטלגיים ושיבושם מעלה שאלות נוקבות על הקשר בין הפרט לקולקטיב ובין העבר להווה. השפה האישית המיוחדת של ילין נטענה במשמעות מצמררת בעקבות עבודותיה שחוררו ב 7.10 והן משמשות עדות אילמת למתקפת הטרור ולכוחה של האמנות. 

 

מירי נשרי, היא אמנית רב תחומית היוצרת בצילום, וידיאו, אנימציה, הדפס ופיסול. נשרי בוגרת המדרשה לאמנות ופעילה בשדה האמנות הישראלית כבר ששה עשורים. יצירותיה מפגישות בין מחשבות על הגוף הלאומי אל מול הגוף הפרטי. העבודות פורסות חוויות נשיות מושתקות, מפרקות סמלים תרבותיים, מעלות שאלות בנוגע למושגים כמו טבע,גבורה ואמונה. כמי שנולדה בקולומביה והתחנכה בקיבוץ גניגר, הדיון בשייכות שב ועולה בדרכים שונות ביצירותיה לאורך השנים. על אף היותה אמנית ותיקה נשרי לא קופאת על השמרים וניגשת אל גופי העבודות החדשים שלה בגישות הנבדלות מאלה בהן השתמשה בעבר. מפגישה בין מדיות, מותחת גבולות של הצבה והופכת את הסטודיו למרחב מחקרי חי ונושם. 

 

אשחר חנוך קלינגבייל, בוגר המחלקה לאמנות בצלאל  והתכנית לתואר שני באמנויות בצלאל. עבודותיו של אשחר עוסקות בהתחקות אחר ייצוגו של החלל החיצון. באמצעות נייר ועפרונות הוא יוצר תוואי שטח מוטבע, אינטנסיבי ודחוס. עבודתו מתאפיינת בחזרתיות ובעבודת איטום שנוצרת באמצעות פעולה עמלנית ואינטנסיבית של כלי רישום שאינו בהכרח מיועד לאיטום שטח או יצירת מסה. העולמות השחורים המתקיימים בעבודותיו מייצרים חווית חיפוש ופיענוח עבור הצופה באמצעות הבחנה בניואנסים, הבדלים דקים וטקסטורות משתנות הנוצרים בעקבות הסימנים שהותיר העיפרון בדרכו ליצירת השטח השחור. עקבות הפעולה הרישומית יוצרות עולמות וזמנים חדשים, לכאורה בלתי מוכרים, ובהם מארג הקשרים סימולטני המהווה ייצוג ויזואלי של חשיבה יצירתית.

 

אפרת קליפשטיין, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וגיאוגרפיה מאוניברסיטת בן גוריון ותואר שני בעיצוב תעשייתי מהטכניון. למדה אמנות במדרשה לאמנות בבית ברל וקדרות במכון האמנותי בית שנייידרמן. יוצרת במדיומים שונים ביניהם רישום, פיסול, מיצב ומיצג, ופועלת בתחום שבין המוכר והפונקציונאלי לבין והצורה החומר. ייחודן של עבודותיה יוצאות מתוך תחומי השכלתה: גיאוגרפיה, עיצוב תעשייתי ואמנות. מתוכם היא יוצרת אובייקטים יחודיים השואבים את השראתם מתוואי הדרך, הנוף והמקום. מושגים כמו דרך, טופוגרפיה, פני שטח, מסלולי נסיעה מתנתקים לרגע מן המשך הקונקרטי שבתוכו הם מצויים באופן שגור, והופכים לאובייקטים נייחים הנעים בין עקבות לאנדרטאות, תרשימים מדעיים או פלטים ססמוגרפים היוצרים יחד חווית התבוננות ייחודית של האדם מול תבנית נוף מולדתו.

 

רחל  קופילוביץ' רבינוביץ', היא ציירת היוצרת בעיקר בטכניקת הדיו על נייר. רבינוביץ' היא בוגרת המחלקה לאמנות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל אשר פעילה מזה כחמישה עשורים. ציוריה בוחנים את הגבולות שבין האנושי, הצומח והחי. פעמים רבות הדיו מאפשר לרבינוביץ' למסך בין האדם ותבנית הנוף המקיפה אותו, להאניש תופעות מן הטבע ולהפוך את האנושי לחייתי. בימים כתיקונם רבינוביץ' חיה ויוצרת בקיבוץ דפנה אך מאז ה7.10 היא מפונה מביתה ופועלת ללא כתובת קבועה. למרות זאת, ממשיכה רבינוביץ' ליצור בעת הזו ומקדישה את הנזילות המאפיינות אותה לנופים בוערים, לסצינות מקבריות עתירות גולגלות, לדיוקנאות המביעים הצפה רגשית ועלטה עוטפת ומאיימת.