"הח"כ הנורבגי עבד נציג המדינה ביום הזיכרון כבוד או זלזול?"
בהחלטה תמוהה ומקוממת, הוחלט כי נציג המדינה בטקס יום הזיכרון המרכזי לחללי צה"ל הדרוזים בבית העלמין הצבאי בעוספיא יהיה ח"כ עפיף עבד, חבר כנסת שנכנס רק בזכות החוק הנורבגי, כלומר מינוי זמני וחולף שעלול להסתיים בכל רגע עם חזרת השר שהתפטר.
בני העדה, בני הכבוד, אנו פונים אליכם לא רק בקול מחאה, אלא בקול של תובנה צלולה שמבחינה בין כבוד אמיתי לבין זלזול מוסווה.
האם יעלה על הדעת שמי שאין לו משקל בממשלה, שאין לו תפקיד ביצועי, יהיה זה שמייצג את המדינה ביום הקדוש ביותר שלנו יום הזיכרון לחללנו?, האם זו הבעת כבוד או הצהרה מרומזת "אתם שוליים, ולכן נשלח שוליים"?
נאמר זאת בבירור: מדובר בהשפלה. ולכם ראשי העדה כולם, דתיים, אזרחיים, פוליטיים ומקומיים, איפה אתם?, בעבר החרמתם את הטקס כי נציג המדינה היה איוב קרא, שר דרוזי מכהן רק כי לא היה לרוחכם הפוליטית. והיום, כשממנים ח"כ זוטר, נטול כוח והשפעה, אתם שותקים?.
השתיקה שלכם היא זו שמאפשרת את הזלזול הזה, זהו תוצר ישיר של נאמנות פוליטית עיוורת, פחד לצאת נגד הממסד, והעדר חזון פוליטי עצמאי שמכבד את דמנו וזכרם של חללינו, העדה הדרוזית נתנה שוב את בניה ב"מלחמת התקומה" מלחמה על קיומנו כאן לא רק על קיומה של המדינה, האם ראויים אנו לכך שדווקא ביום הזה ניוצג ע"י מי שאינו אפילו שר, אלא ח"כ זמני.
בשם "ברית החיים", אנו קוראים בקול ברור: אם לא ייעשה תיקון מיידי, אם לא תישלח דמות בכירה באמת, לפחות שר פנים –
ראוי להחרים את טקס יום הזיכרון.
אנו פונים לראש הממשלה אישית, אם יש לך כבוד לעדה הדרוזית בוא בעצמך, או שלח נציג שיש לו מעמד אמיתי, כי בנינו לא היו "שאהידים נורבגיים", אלא גיבורים אמיתיים.
אנו פונים היום לכל אחד ואחת מכם, בני ובנות העדה הדרוזית היקרים, מתוך תחושת אחריות עמוקה ואמונה בשינוי אמיתי שאנחנו יכולים להביא יחד. לא מדובר כאן על אדם אחד או איש, לא מדובר פה על "סאלח" כפרסונה, אלא על עניין גדול הרבה יותר, על עקרונות, על חיבור למורשת ולזהות שלנו כעדה.
כעדה, אנחנו עומדים בפני אתגרים לא פשוטים אתגרים שמצריכים מנהיגות אמיצה ויכולת להביט לאמת בעיניים, גם אם היא קשה. לפעמים, ישנם ניסיונות למנוע מאתנו להרים את הקול ולהביע את מה שחשוב לנו. לא משנה אם זה נוגע לפוליטיקה, לחינוך או לזכויות האדם שלנו.
אבל מה שחשוב כאן הוא שהרגע הגיע בו עלינו להיות נאמנים לצו המצפון שלנו צו השעה הוא תעוזה, תעוזה לומר את מה שצריך להיאמר, ולעמוד יחד כקהילה אחת. האמת הזו לא נוגעת לאדם או פוליטיקאי אחד היא נוגעת לנו, לנו כקהילה עם היסטוריה עשירה ומורשת שאין לה תחליף.
אם לא ננקוט עמדה היום, לא נוכל לבקש מיום המחר יותר. אנחנו לא נגד אף אחד אנחנו בעד עצמנו. בעד עדה חזקה, בעד זכותנו לממש את הפוטנציאל שלנו, בעד עתיד שכולל צדק ושוויון לכל, העיניים שלנו אינן סותמות, ואנחנו נעמוד על כך שכולם יראו אותנו, לא רק כ"ציבור", אלא כקהילה עם קול, עם עקרונות ועם חזון ברור לעתיד טוב יותר לעדה, לא נוותר, לא נשכח את מה שראוי, ולא נסכים להיות שבויים של אינטרסים זרים, ביחד, נעשה את השינוי הזה.
הכותב סאלח אבו רוכן תושב עוספיה, יו"ר המועצה הדרוזית העממית
