מכרו אדמות יהודים לדרוזים בדליה ועוספיה
צעירים מדליה ועוספיה שרכשו קרקע לצורך בניה במרחב הישובי בשני הכפרים מסוחרים מקומיים, עכשיו נדרשים ע"י סוללת עורכי די לסלק ידם מהקרקע כי הקרקע בבעלות יהודית, מדובר בעשרות בתים.
הסוגיה שבאים לדון בה, היא בעיה קשה שבית המשפט יצטרך להחליט מה יהיה גורלם של אותם דיירים שבנו על חלקות שקנו מסוחרים מקומיים וכעת מקבלים פנייה משפטית שהאדמה בבעלות יהודים ואחרים.
אותם צעירים שמתגוררים בחלקות האלה מעל חמש שנים, שילמו את מיטב כספם בחלקה ובבניה, נמצאים בימים אלה בהלם ולא מצליחים לעכל את הדברים, הרי הם לא גנבו או שדדו את האדמה הם רק האמינו באותם סוחרי קרקעות.
הגיעו לידינו מספר מכתבים שנשלחו לדיירים שיושבים בחלק מהקרקעות שבמחלוקת, עורכי הדין פונים בימים אלה לדיירים שבנו את בתיהם על קרקעות שקנו, בעיקר בשכונות אלונסה, ואדי אלפש ב, סקעב ועוספיה מדרום מערב ומזרח ועוד.
עורכי הדין פונים לאותם דיירים לסלק את ידם מאותן חלקות ומציינים בפנייתם שאותם דיירים ביצעו עבירה ופלשו לאדמה שלא שלהם ושהם לא קיבלו שום אישור למהלך זה.
בנוסף הם מבהירים שאם הדיירים לא יסלקו את ידם מהאדמה הם יצטרכו להתמודד בהליכים משפטיים.
בעיית חוסר האדמות בשני הכפרים דליה ועוספיה, הביאה ארגוני פשע וסוחרי קרקעות ונציגי ציבור, שהיה להם מידע וידע פנימי על חלקות שבבעלות זרה, למכור את אותן קרקעות, לכל מי שביקש ושילם כסף, כך הרבה צעירים נפלו בתרמית שיהיה מאוד קשה לצאת ממנה, כי אותם מוכרים הם כאילו סייעו לצעירים לקנות מבעלי האדמות הזרים.
עם קום המדינה הדרוזים בכרמל והקרן קיימת ורשות הטבע והגנים, מכרו קרקעות למשקיעים יהודים, אדמות בבעלות המדינה ואדמות בבעלות מקומית, אותם יהודים חלקם תרמו למדינה את האדמות והחלק השני המשיך להחזיק בקרקע כנכס עתידי.
מספר הדונמים שנמצא בבעלות יהודית בכרמל עולה היום מעל 30 אלף דונם, אותם סוחרים שגדל מספרם בשנים האחרונות, מקבלים אינפורמציה ממקור ראשון על החלקות וכך מתחילים לשווק אותן.
המכונה המשומנת של הסחר באדמות ידועה בציבור ובמערכת בתי המשפט ושלטונות החוק, הם משתמשים בסעיפי החוק שמאפשרים להם תנועה זמנית, שבינתיים היא גורמת נזק כלכלי וחברתי להרבה שנים קדימה.
סוגיית הסחר באדמות לא שונה מאותן אדמות שנגנבו מהרכוש הציבורי וההשתלטות על אדמות מדינה בשם פיתוח הכפר, גם בעוספיה וגם בדאלית אל כרמל.
אדמות שהיו מיועדות לזוגות צעירים נושלו מהציבור בכל מיני דרכים ונמכרו למשפחות זרות מכפרים בצפון, חלק מהאדמות הלך כטובות הנאה לבכירים וחלק אחר הלך לכיסוי חובות.
כנראה שהסוגיה של מכירת קרקעות של זרים בכפרים לא תיסגר בשלב זה ואנשים ימשיכו לשלם מחיר כבד, עד שאותם סוחרים רמאים יענשו ביד קשה ויסולקו מהאזור.
