החלל ענן קדור צעיר לעד

לדבר על הגבורה של אותו חייל שמגיע מכפר דאלית אל כרמל שבעת שרואה את החיילים נפגעים, עוזב הכל ורץ לעזור, ענן קדור ז"ל שהיה חבר של כולם ומחובר לבני השכבה שלו ולחברה המקומית, כמפקד לחיילים הרחיק את המוות מהפקודים שלו ושילם בחייו.

נזיה קדור אביו של ענן אומר לפורטל ה כרמל "ענן ידע להחליט בגבורה ברגעים הכי קשים, לאבד בן או בת זו נכות נפשית לכל החיים".

סיפור נפילתו של ענן קדור ז"ל, שנפל בפיגוע בית ליד לפני 23 שנים, שאלנו את האב השכול נזיה, איך מתמודדים עם הנפילה?

נזיה: "ענן היה בחור שאפתן שתמיד יזם והווה דוגמת מופת, הוביל והצליח בכל אשר עשה, ענן הוא הבן הבכור שלנו, יש לנו ארבעה ילדים, שני בנים ושתי בנות, ענן רצה ללכת בעקבות האבא ולהתגייס ליחידה מובחרת בצבא, הצנחנים וליחידה זו בשביל להתקבל צריך לעבור את הגיבוש שזה יום מפרך שהצעירים נבחנים בכושר הקרבי שלהם וביכולות הפיזיות שלהם וגם כשקשה להם וצריכים עזרה וסיוע, ברוח הרעות גם הם מגישים סיוע ועזרה לחבריהם וענן אכן היה ניחן בכל התכונות האצילות האלה והוא התקבל בהצטיינות ללוחמי הצנחנים".

נזיה: "ענן היה בדרגת נג"ד בעת שנפל, ענן מונצח בקלטת וידיאו שהוא מתדרך את חייליו במסדר יציאה הביתה ביום חמישי, שבמידה וישנו פיגוע לא להתקרב מחשש לפיגוע נוסף, שבועיים אחרי זה ב 22 לינואר 1995, בבוקר יום ראשון בצומת בית ליד, ענן ישב בשקמית עם החיילים, שתה לו משהו חם וקנה לעצמו בקבוק "אפטר שיב", כאשר בשעה 09.14 מגיע המחבל לבוש מדי צה"ל וצועק לחיילים שהוא חולה וצריך עזרה וכאשר כולם מתרכזים סביבו הוא מתפוצץ ופוגע בחיילים וגורם לנפגעים רבים".

"ענן קם מכיסאו וביקש שאף אחד לא יתקרב ולהתחיל לאסוף תחבושות אישיות, להזעיק רופאים וחובשים ולבצע חסימות, אך ארבע דקות לאחר מכן אירע פיצוץ ע"י מחבל מתאבד שני וענן נפל כשבגופו מציל את חייו של חייל פצוע, על כך הוא עוטר בצל"ש אלוף, באותו בוקר נפלו לנו 22 חיילים, אזרח ושתי חיילות". 

נזיה: " ענן אהב להתנדב לעזור ולהושיט סיוע ועזרה לאחרים, אנחנו החלטנו להנציח את ענן דרך העזרה לנזקקים, הקמנו עמותה שמגישה סיוע ועזרה למשפחות הנזקקות ולחיילי צה"ל".

את ביתו של נזיה פוקדות הרבה קבוצות מהארץ ומחו"ל שמגיעות לחדר של ענן ז"ל שנשאר עם כל הפריטים שלו באותו סדר שהוא השאיר עם הרבה תמונות על הקיר.  

נזיה ממשיך ומספר "אותו אדם ששלח את המחבלים להתפוצץ בבית ליד, קראו לו פתחי שקאקי הוא ברח וחי במאלטה, זרועות הביטחון שלנו הגיעו אליו וחיסלו אותו".

איך מתמודדים עם השכול?

נזיה: "לאבד בן או בת זו נכות נפשית לכל החיים, הכאב הוא מתמשך כל ימות השנה אבל ביום הזיכרון הכאב הוא יותר ממוקד חד וכואב ובלתי נסבל".

"אם מסתכלים על אצבעות היד ורואים שיש חמש אצבעות אבל אצבע אחת חסרה, תמיד אתה תראה שהיא חסרה לך ותמיד תכאב לך ולא משנה כמה ילדים יש בבית".

נזיה ובני המשפחה כל הזמן חושבים ומדברים על ענן הבן, הם מסתכלים איפה היה אמור להיות עכשיו, המשפחה שהוא היה צריך להקים, הבנים, הנכדים וכו'.

נזיה: "אני מוציא את הכאב בכתיבה בחדר ההנצחה שהקמנו להנצחת ענן, חדר שדרכו מחזקים את הקשר עם העם היהודי, בנוסף המנכ"ל של ארגון תקווה לישראל מורן רוזנבלט מביא אלינו חברים מארה"ב, אוהבי ישראל שהם מבקרים בחדרו של ענן ולומדים עליו".

נזיה: "אחד השירים שכתבתי על ענן

החרב בימינו כדרוזי אציל
כמגדל דוד על מבצרו איתן
ישראלי גאה את גבורתו הנחיל
בהקרבה חייו לחיילו נתן
כן כן זהו ענן
כן זהו ענן שחייו נתן
כומתה אדומה כנפי צניחה
חייל ישראלי נפיל
עם לב חם ורחמן
שרק אהבה וחום הנחיל
כן כן זהו ענן
ענן שחייו נתן
כן זהו ענן הצנחן

זו הדרך שלי לבטא את הכאב שלי".

נזיה: "אנשים חיילים שהיו יחד עם ענן חברים לכתה קצינים בכירים ופקודיו כולם בקשר איתנו, באים לבקר ולשמוע, לחבק ולעודד, זה רק ממחיש שחטיבת הצנחנים היא חטיבה חמה שלא עוזבת מחבקת את המשפחות כל הזמן".

אנחנו חיים במדינה אחת שהיא גן עדן ומוקפים באי של גיהנום ואנחנו צריכים לשמור על גן העדן שלנו, אני רוצה שחבריי היהודים יכירו אותנו כאנשים של אהבה נתינה ושייכות למדינה, הקשר הזה בין היהודים והדרוזים אין לו אח ורע בעולם, אני דורש שהמדינה תתן את הזכויות תמורת החובות ששילמנו על מזבח המדינה".