היתה טעות לפנות את מאחז עמונה

כאשר אנו מדברים על חוק והחלטת בג"ץ בעניין עמונה מגלים נימה של אכזבה כולל של ממשלת ישראל שלא יודעת לקחת את התושבים למקום בטוח גם כשמדובר ביהודים.

01.02.2017 מאת: פורטל הכרמל והצפון
היתה טעות לפנות את מאחז עמונה

 42 משפחות עברו להתגורר במדרשה בעופרה הצמודה, מה הם פשעו שהלכו ליישב את ארץ ישראל? ואם כבר הוחלט שזו אדמה של אנשים פרטיים היה על מקבלי ההחלטות לצאת לגייס כספים ולשלם לאותם בעלים אם יש בכלל, כי גם היום לא יהיה ניתן לעשות שום דבר בקרקע שנשארה עם שאריות של בתים וערימה של הריסות ופחים.

להרוס ישוב שלם בו חיים בני אדם ציבור של טובי עם ישראל

כל מי שצפה בתמונות ובשידורים כאב את כאבם של אותן משפחות שפונו מבתיהם בצורה קשה, שוטר אחד לא היה יכול לעמוד במשימה וביקש לעזוב את התפקיד.

אותם מאות שוטרים נתקלו בציבור לא אלים שמדבר על שורשים ואהבה לקרקע, אזרחים שרצו לחיות בכבוד היכן שהם חיים כבר מעל 19 שנה.

השוטרים הגיעו לבצע פקודה ועשו את עבודתם, הגיעו עם הרבה דמעות לפנות את התושבים בעמונה, אחרי כל האירוע הזה השוטרים חוזרים לבסיסים עם הרגשה של פגיעה אישית של כל אחד ואחד מהם ותמונה עגומה של שחור, התמונות מדברות כי הם צולמו מכל זווית.

הכל התחיל הבוקר לאט לאט השוטרים נכנסו לעמונה והפינוי התבצע עד שעות הלילה כל האזור הוגדר לשטח צבאי סגור.

במהלך הפינוי נפצעו  16 שוטרים ובהם שוטרת במצב בינוני, שבעה צעירים נעצרו בחשד להפרות סדר ותקיפות שוטרים, 12 משפחות פונו מרצון, 200 צעירים שהתגודדו בעמונה הורחקו מהמאחז באוטובוסים

עמונה

עמונה הוא מאחז ברמת-חצור, שלוחה של הר בעל חצור, על פסגה גבוהה ושלטת, בגובה של 901 מטרים מעל פני הים, כקילומטר מזרחית לעפרה, המשתייכת למועצה אזורית מטה בנימין מקור השם ביישוב "כפר העמונה" הנזכר בספר יהושע, כחלק מרשימת יישובים, בצמוד לעפרה המקראית בנחלת שבט בנימין. מן היישוב תצפית לירושלים, לים המלח, לעבר הירדן המזרחי ולהרודיון שבמדבר יהודה.

בפברואר 2006 נהרסו תשעה מבני קבע לא חוקיים בעמונה, לאחר שכוחות משטרה פינו אלפי מפגינים שהתבצרו במקום. בשנת 2013, בעקבות עתירה לבג"ץ של כמה מבעלי הקרקע הפלסטינים, הרסו התושבים מיוזמתם בית נוסף. לפי פסיקת בג"ץ היה לפנות את המאחז כולו עד 25 בדצמבר 2016, אולם ברגע האחרון המועד נדחה ל-8 בפברואר 2017.

בתחילת 2015 היו ביישוב כחמישים משפחות הגרות בקרוואנים, והוא המאחז הגדול ביותר
המאחז הוקם בשנת 1995, תחילה כאתר ארכאולוגי ואתר מכלי מים של "מקורות", ובנובמבר 1996 הוצבו במקום שלושה קרוואנים, בהנחיית ראש המועצה האזורית, פנחס ולרשטיין. ולרשטיין בחר את המקום הזה עקב מיקומו השולט על עפרה. גם שר הביטחון, יצחק מרדכי, ייחס לעמונה חשיבות אסטרטגית. ב-1997 התיישבו במקום צעירים מבני היישוב עפרה. עם הזמן הצטרפו למאחז משפחות, ולקראת סוף שנת 2005 היו בעמונה כ-30 משפחות על שטח של כ-400 דונם.

משרדי הממשלה השקיעו בפיתוח המאחז כספים רבים, כך למשל משרד השיכון חתם על חוזים עם קבלנים לפיתוח היישוב בשווי של כ-2 מיליון ש"ח, בין השאר להקמת תשתיות לבתי קבע, מימן את רכישתם של חמישה קרוואנים שהוצבו במקום ב-2004 בעלות של כ-275 אלף ש"ח, חברת החשמל חיברה את המאחז לרשת החשמל הארצית לאחר שהתקבל אישורו של קמ"ט חשמל במנהל האזרחי.

לטענת תושבי המקום, בשנת 2001 עודד ראש הממשלה אריאל שרון את התושבים להתחיל בבניית בתי קבע במקום, ומנכ"ל משרד ראש הממשלה, אביגדור יצחקי, ביקר במקום ב-2002 על מנת לבחון אפשרויות ודרכים לסיוע לייבספטמבר 1998 העביר משרד השיכון 300 אלף ש"ח, לסלילת כביש גישה לאתר הארכאולוגי במקום.

בי"ט בשבט ה'תשס"ג, (21 בינואר 2003) נערך טקס חנוכת המקווה של היישוב. באירוע השתתף הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו.

בפברואר 2006 נהרסו תשעה מבני קבע לא חוקיים בעמונה, לאחר שכוחות משטרה פינו באלימות אלפי מפגינים שהתבצרו במקום, בשונה מהפינוי בתוכנית ההתנתקות זמן קצר קודם לכן. לפי טענת אריה אלדד, פינוי הבתים בעמונה היה אמורה להוות פתיח לתוכנית ההתכנסות של ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, למהלך חד צדדי (או בהסכמה) של נסיגה כוללת מיהודה ושומרון, ופינוי תושביה היהודים.

בעקבות הפינוי טען אולמרט ששימוש המשטרה היה בכוח סביר, ושהמפגינים היו האלימים, כשזרקו לבנים על השוטרים.

בסוכות תשס"ח, ספטמבר 2007, הוקם מרכז מבקרים בעמונה ביוזמת צעירים מעפרה. המרכז כולל מגדל תצפית, שלטי הדרכה וחזיון אורקולי. בנוסף מוצגת במרכז תערוכה המנציחה את המאבק בעמונה בפברואר 2006. בתחילת 2015 נערך ביישוב מעמד הכנסת ספר תורה לבית הכנסת המקומי

בשנים האחרונות מתפתחת בעמונה פעילות חקלאית ענפה. ניטעו בה כרמי זיתים, כרם ענבים ומטע גודגדנים. בין שאר תחומי התעסוקה במקום: דיר כבשים, אומנות בברזל, בנייה בעץ, חברת הפקה והוצאה לאור. אוכלוסיית היישוב הטרוגנית, וכוללת סטודנטים, בעלי מקצועות חופשיים, מורים, אברכים, חקלאים ואמנים.

מוסדות היישוב כוללים בית כנסת, מקווה, מעון, גן ילדים, משחקייה לילדים וגני שעשועים. עפרה הסמוכה מספקת לתושבי עמונה בתי ספר, מרכז מסחרי, קופת חולים ושירותי דואר.

בנובמבר 2008 עתרו פלסטינים לבג"ץ בדרישה לפינוי היישוב. בדצמבר 2014, במענה לעתירה, הורה בג"ץ למדינה לפנות את היישוב תוך שנתיים. יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין ושרים ביקרו בחריפות את הוראת בג"ץ.

בתחילת שנת 2016, וביתר שאת לקראת חודש סיוון, נערכו תומכי היישוב עמונה למאבק ציבורי פוליטי כשטענתם היא שמערכת הביטחון כפופה לממשלה, והיא זו שיכולה להחליט בסופו של דבר על דרך למנוע את הריסת היישוב. הוגשה עצומה ונערכה הפגנה מול הכנסת, והוחל בקמפיין שלפיו פירוק עמונה הוא למעשה תחילת פירוק ההתיישבות בכל יהודה ושומרון.

במאי 2016 התפטרותו של משה יעלון מתפקיד שר הביטחון וכניסתו של אביגדור ליברמן לתפקיד, חיזקה את תקוות המתנחלים שהיישוב לא ייהרס, אולם בספטמבר 2016 התייחס ליברמן לסוגיית פינוי עמונה ואמר: "אין שום סיכוי להשאיר את עמונה במקום שבו היא נמצאת היום זאת מאחר שיש נגדה פסק דין חלוט. אנחנו מדינת חוק ונכבד את החלטת בית המשפט ב-18 ביולי 2000 גילו פקחי בנייה של משרד השיכון עבודות להכשרת הקרקע לצורך בניית קבע על ידי חברת אמנה, והוצא צו הפסקת עבודה, שבעקבותיו העבודות נפסקו למשך ארבע שנים.

בשנת 2004 נערכו מספר דיונים משפטיים בעניין עמונה. ב-18 באפריל ארגון 'יש דין' גילה כי העבודות חודשו, ושוב הוצאו צווים להפסקת עבודה, אך למרות זאת העבודות נמשכו כסדרן. לטענת "שלום עכשיו", תחילת בניית מבני הקבע בעמונה היא תולדה של הסכמות שבשתיקה בין הממשלה והמתנחלים, שנוצרו במהלך הסכם לפינוי שבוצע באותה תקופה למאחז סמוך בשם גינות אריה.

בדיון מ-10 ביוני טענה המועצה כי הקרקע בבעלות יהודית, וכי נחוצים לה 30 יום לשם סיום הליך רכישת הקרקע ורישומה בטאבו. בעקבות זאת ניתנה ארכה נוספת וב-18 באוקטובר הוצאו צווים סופיים להפסקת העבודות ולהריסת המבנים, לאחר שלא הוצגו שום עדויות על התקדמות הליך הרכישה. למחזיקים בשטח ניתנה ארכה של 30 יום כדי לבצע זאת בעצמם, אולם גם לאחריהם המבנים עדיין עמדו על תילם.

בביקורים של רכז הפיקוח החל מ-24 בינואר 2005 ושלושה שבועות לאחר מכן, הוא הבחין בהמשך העבודות. ב-15 במאי 2005 הוחרמו כלי עבודה ששמשו לביצוע עבודות הבנייה. בעקבות המשך הבנייה ואי הריסת המבנים על ידי הבונים, החליטו הרשויות להרוס את המבנים בעצמן, אולם החליטו לדחות את הביצוע עד לאחר השלמת תוכנית ההתנתקות, שנערכה בקיץ 2005. מנגד, בינתיים החל איכלוס הבתים בתושבים.

ב-3 ביולי 2005 הוגשה עתירה לבג"ץ על ידי "שלום עכשיו", אשר דרשה את הריסת הבתים בנימוק שנבנו על קרקע פרטית של פלסטינים, וכי כבר הוצאו כנגד המבנים צווי הריסה. אנשי "שלום עכשיו" טענו מאוחר יותר שהתביעה נגד בנייה על אדמות פלסטיניות תקפה לגבי היישוב כולו והעתירה הוגשה רק ביחס לבתי הקבע, כיוון שהיחס אליהם בחוק היה ברור יותר, והסיכויים להצלחת העתירה היו גדולים יותר. מנגד, מועצת יש"ע ואנשי המאחז טענו כי אין תובע לבעלות על האדמות (בהסתמכם על הסכם הרכישה הבלתי פורמלי בתיווכו של אניס,[דרושה הבהרה] כאמור), ועל כן אין בעיה בהקמת הבתים. ב-7 ביולי 2005 הוציא בג"ץ צו ביניים למניעת אכלוס הבתים ויום לאחר מכן הוציא אלוף פיקוד המרכז צו בהתאם. בעקבות זאת יושבי הבתים התפנו מבתיהם ב-10 ביולי 2005, ופרקליטות המדינה התחייבה להרוס את הבתים, ובג"ץ מחק את העתירה.

בנובמבר 2005 הפרקליטות הציבה תאריך להריסת מבני הקבע, עד סוף חודש ינואר 2006.

ב-3 בינואר 2006, תחילת החודש שעד סופו נועדו הבתים להריסה, הוגשה עתירה לבג"ץ על ידי אגודה שיתופית עמונה בע"מ ושלושה מתושבי היישוב, המבקשת לדחות את ביצוע ההריסה בנימוק שלא צורפו כמשיבים לעתירה שהוגשה על ידי "שלום עכשיו". בעתירה נטען שוב כי הקרקע שעליה נבנו הבתים היא בבעלות תושבי עמונה, ולא בבעלות פרטית של פלסטינים, והוצא צו ביניים המונע את הריסת המבנים.

ב-29 בינואר 2006 יום טרם המועד להריסת הבתים, דחה בג"ץ את העתירה והסיר את צו הביניים, בשל היעדר הוכחות לקניית הקרקע על ידי תושבי המקום, היעדר היתר בנייה, וצו ההריסה שהוצא כנגד המבנים. בנוסף, תקף בג"ץ את ההכנות שכבר נעשו במקום למאבק בכוח כנגד הריסת הבתים.

"העותרים מבקשים לקיים את הפסוק: "טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך", לאמור אם תצלח דרכו בבג"ץ - מה טוב, ואילו אם לא תצלח דרכנו - נידרש לעוצם ידינו כי רב. לא כך ראוי שינהג אדם הפונה לבג"ץ ב-25 בדצמבר 2014, בעקבות עתירה נוספת לבג"ץ בדרישה להריסת המאחז כולו, פסק בג"ץ כי הואיל ועמדת המדינה היא שהמאחז כולו נבנה באופן בלתי חוקי על מקרקעין מוסדרים בבעלות פרטית, והואיל והטענות לרכישת חלק מהמקרקעין טרם הגיעו לכדי בירור, וגם אם יאומתו והליכי פירוק השיתוף יושלמו, לא ברור שיהיה בהם די בשביל להכשיר את כול המאחז או אפילו את רובו, חובה על המדינה להרוס את המאחז. על מנת לאפשר מציאת פתרונות דיור חלופיים לתושבים, שהשתקעו ביישוב והקימו בו קהילה, הורה בג"ץ על מימוש הצווים בתוך שנתיים.

תגובות

מומלצים