מי נלחם את מלחמת הנוער הדרוזי בישראל?

היו אלה הצעירים אשר הציתו את אש המהפכה ב-25 בינואר 2011 במצרים, ובהמשך תנועת "6 אפריל" של הצעירים ניסחה את החוקה החדשה. זה היה מרי אינטלקטואלי של צעירים משכילים בעלי מודעות פוליטית עצומה.

גם מחאת הנערות והנערים אשר כתבו לגולדה מאיר את "מכתב השמיניסטים",  ביטא את עוז רוחו של הדור הדמוקרטי בישראל. תנועות הנוער החלו לקום במאה ה-19 באירופה. הנוער ביקש לפתח יכולות אוטונומית, לדאוג לעתידו ולסייע בבניית הקהילות בהן הוא חי.

אין ספק, אפוא, כי הדור של היום שונה מאד מהדורות הקודמים. דור ה-Y וכינויים נוספים, אשר נולד לעולם ממוחשב עתיר תקשורת וטכנולוגיה, נוער המושפע מהעידן הגלובאלי בכל הממדים, הנו דור חדש. האם הולך ופוחת הדור? זהו דיאלוג טעון ומאד עכשווי, אך לא מוכרע. עידן המחשב צמצם מאד את שפת הנוער, אשר עבר לשפת הסימנים ולצורות כתיבה היברידיות חדשות.

אומרים כי גבולות שפה הם גבולות הדמיון, וכי זה עלול לצמצם את המחשבה האנושית של העתיד. אבל, מנגד, אנו רואים התפתחות מדעית וקידמה חסרת שחר. כנראה שמסקנות מעין אלה הן פזיזות למדי. בנושא שפת הנוער, ציין הסופר גדעון עפרת: " "שפתם דלה להפליא, עתירת שגיאות, לקונית וחסכנית כמידות האֶס אֶם אֶס… קריאה? ספרייתם היא תמציות הוויקיפדיה האינטרנטית (...)".

ד"ר יצחק קדמן, אשר הקים והוביל אצת המועצה הלאומית לשלום הילד עד לאחרונה, חושב כי דור ההורים הוא דווקא אשר הולך ופוחת. הוא אמר: " ואולי מה שבאמת השתנה הוא לאו דווקא עולמם של הילדים, אלא עולמנו אנו". קדמון מצפה לשינוי של החברה לילדיה, ובמיוחד לחלשים שבהם.

אני חושב כי הדור הצעיר חזק, דור מוכשר. אבל, וזה אבל גדול, הוא מבולבל ובצדק! העולם שלנו עובר שינויים עמוקים: שינויים חברתיים אשר מערערים את התפיסה של חברה ומוסכמותיה, וקורים תגר על המבנים המסורתיים בקהילות; שינויים כלכליים אשר גורמות לחומרנות ושפע חסרי שחר, ביטול מקצועות ישנים והופעה של מקצועות ושדות ותעסוקה חדשים לגמרי; שינויים פוליטיים כאשר המרחב של המזרח התיכון בכללותו מתעצב מחדש, ומעלה שאלות מהותיות באשר למרחב האינטרסים של האדם הפוסט-מודרני.

על מה נלחמים? מה משמעות המדינה? מה מקום הקהילה בהוויה של הנוער? האם העולם הפך באמת ל"כפר גלובאלי", וייתכן רק וירטואלי עבורם? שאלות אלה הן כבדות מאד על הכתפיים של הדור. לכן יש לעזור להם, לקדם אותם בהובלת עצמם את העתיד החדש המהווה.

חברה מסורתית, כמו החברה הדרוזית בישראל, אשר נעה בין זיקותיה למסורת ולאמונה לבין השפעות והזנות המודרנה, עוברת קונפליקט עוצמתי מאד. מעגלי הזהות של "הדרוזי", ההזנחה הפושעת של הנוער הדרוזי ואי קיום מלחמותיו, הן סיבה נוספת לבלבול ולצמצום הישגיו.

אמנם נרשמה עליה בהישגים הבית-ספריים, וניתן לציין כאן את ההישג המרשים של תיכון בית ג'אן, אשר זכה לשיעור 100% זכאות לתעודות הבגרות בשנים 2013-14. אינני שוכח גם את מפעלו המזהיר של ח"כ חמד עמאר שהקים את "תנועת הנוער הדרוזי" ביחד עם צוות מקצועי וערכי גדול. הישגים אלו מראים לנו כי אפשר אחרת, וכי דינן של יוזמות מעין אלו להשפיע. אבל זה לא מספיק.

על מנת להבטיח את עתידו של הנוער בכפרים הדרוזים, יש לשרטט אסטרטגיה חינוכית הוליסטית, להטות משאבים ולנהל תהליכים עקרוניים, וביניהם:

1. רפורמה מחשבתית בהגדרות מקורות הסמכות – תחילה יש לצמצם את רעיון "השבט", "החמולה" ו"המשפחה". יש לשאוב את מקורות הסמכות מהעשייה. היוקרה החברתית של האדם נקבעת על ידי תרומתו לחברה ולסביבה בה הוא חי. יש לחנך לערכים אוניברסאליים ולא רק לחינוך שמרני דתי, כחלופה יחידה ויתומה להתרופפות הערכית של התקופה. יחד עם זאת, השתתפות המנהיגות הדתית היא חשובה והכרחית בהצלחה.

2. מרכוז הנוער - את הנוער הוא העתיד, זה ברור לכולנו. אבל למה הוא לא במרכז? יש לשים את הנוער במרכז בכל עניין ועניין. הוא יקבל קדימות על פני המבוגרים בהופעות, בתקצוב, על הבמות וכו'. הנוער במרכז היא לא רק החלטת מוסדות, אלא קביעה תרבותית וציבורית רחבה.

3. הגברת המודעות הפוליטית – פוליטיזציה היא מודעות עצמית, היא חינוך ערכי, היא הגדרת אינטרסים ומרחב הלגיטימציה של הפעולה. מודעות זו תצמיח מובילים ומנהיגים צעירים, אשר יובילו קהילה שלמה. עלינו לעדכן את תוכניות החינוך במגזר בדרוזי, ולהנחיל לתלמידנו מיומנויות רבות ולא רק ידע למבחני הגמר.

4. סילוק גורמי הסיכון – על מנת לשמור על הנוער יש להילחם ב"אויבי הדור", כמו סוחרי סמים, ואני מכירים אותם היטב, בזמינות האלכוהול בקרבת הנוער וכו'. יש לאכוף ביד קשה את הפרות החוק כמו גם בכבישי הכפרים, בצורות הבנייה שפוגעות באינטרס הכלל בכפרים וכו'. אין להרשות "מוסר כפול", או "דבל סטנדרד" בהתנהלות שלנו.

5. הקמת תשתיות ומסגרות – סקר צרכים בקרב הנוער ילמד אותנו רבות עליו. המחסור בתשתיות ספורט, במסגרות חינוך בלתי פורמאליות ובתנועות נוער, בולט לעין. עלינו ללהקים במהרה מסגרות מעין אלו, ולהפעילן.

6. עידוד הכשרה מקצועית והשכלה גבוהה – לא די בהישגי בגרות. עלינו לסייע לנוער בחיפוש אחר עתידו ותעסוקתנו. יש להגדיל את חלומם. אם רק נאמין בילדינו הם יצמחו למקומות של שגשוג. זו לא סיסמה, זה עובד. אני יודע שנעשו פעולות רבות כדי להגיע לשם, זה טוב ויש להמשיך.

מי יילחם את מלחמת הנוער, אני שואל? האם הנוער עצמו? האם ההורים, שאנו בעצמנו נאבקים בדרכי החיים? ברור כי תחילה אנו מצווים להגביר את המודעות לנושא, ושים אותו בראש סדר העדיפויות שלנו.

עמותות רבות פועלות בקרב הקהילה שלנו. אני מציין לטובה את "עמותת תמר" ואת "עמותת תמוז", אשר פעלו בדלית אל כרמל, וניסו לתרום לנוער. הניסיון, בדלית אל כרמל לפחות, הראה כי מרבית ההורים בדלית אל כרמל הם טובים. אנשים פתחו את הכיס למרות הקושי הכלכלי, הזדהו עם הרעיונות לקדם את הנוער ותרמו את חלקם לעניין.

יצוין כי התקופה הזו מתאימה לביצוע שינויי. המנהיג הרוחני של העדה הדרוזית בישראל, שיח' מוופק טריף, נוקט בגישה ליבראלית המעודדת חינוך והשכלה; המערכת הפוליטית במדינת ישראל נוטה לאפשר השתלבות הצעיר הדרוזי במדינה. על הדרוזים למהר ולנצל נכון את התקופה.

המעבר משלב הדיבורים לשלב המעשים קל מאד. הדבר דורש מנהיגים. יש לנו דור מצוין. תאמינו בבקשה בדור הצעיר, חבקו אותו ותאהבו אותו. תאהבו אותו גם כאשר הוא מתנהג לא יפה בכביש וגם שלא תאהבו את לבושו, חבקו אותו ותסבירו לו למה אתם כועסים. הדור הצעיר יצליח, אם רק נרצה! אל את המלחמה של הנוער, יצטרך הנוער לעשות בעצמו.