בג"ץ דחה את העתירה נגד סגירת גדוד חרב

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לפני כבוד הנשיאה מ' נאור כבוד השופט א' שהם כבוד השופטת ד' ברק-ארז

סא"ל הינו זיאד ו-40 עותרים דרוזים נוספים

זיד אסעד ו-16 אח'  

נ  ג  ד

1. ראש המטה הכללי גדי איזנקוט
2. שר הביטחון

עתירות למתן צו על תנאי וצו ביניים 

עו"ד שקיב עלי  עו"ד סאהר עלי עו"ד ענר הלמן פסק-דין הנשיאה מ' נאור: לפנינו שתי עתירות שעניינן בהחלטת הרמטכ"ל לסגור את גדוד מספר 299, גדוד "חרב" (להלן: הגדוד), שחייליו הם בני העדה הדרוזית.

רקע והשתלשלות ההליכים

1. בחודש מאי 2015 החליט הרמטכ"ל, באישור שר הביטחון (להלן: המשיבים), לסגור את הגדוד ולשלב בהדרגה את בני העדה הדרוזית בכל יחידות צה"ל, בדומה ליתר המועמדים לשירות ביטחון מהאוכלוסייה הכללית. בעקבות החלטה זו הוגשו בחודש יוני 2015 שתי העתירות שבכותרת, שבגדרן התבקש בית משפט זה לתת צו על-תנאי שיורה למשיבים לחזור בהם מהחלטתם על פירוק הגדוד, ולחלופין שיחייבם להותיר את הגדוד במסגרת ייחודית צבאית אחרת שתשמור על צביונו של הגדוד.

2. ביום 21.9.2015 התקיים בפנינו דיון על-פה בעתירות, שבסופו הורינו למשיבים להגיש בתוך מספר חודשים דו"ח שיתייחס לנקודות שנותרו במחלוקת בין הצדדים, וממנו יעלה, בין השאר: מהו הפתרון לחיילים שההשתלבות קשה עליהם; כיצד תישמר מורשת הגדוד; ומהן הוראות המעבר לגבי חיילים המשרתים כעת בגדוד.

3. ביום 25.2.2016 הגישו המשיבים את תגובתם המשלימה, במסגרתה התייחסו לשלוש הסוגיות שתוארו לעיל. תחילה, עמדו המשיבים בהרחבה על אופן השילוב של בני העדה הדרוזית העלולים לחוות קשיים בגיוסם לצה"ל, ופירטו את תכנית העבודה שגיבשו, שנועדה לאפשר טיפול מיטבי במתגייסים אלו. במסגרת זאת, גובש מענה לצרכים הייחודיים, כגון פערי התרבות והשפה, למי שנזקקים לכך מקרב המתגייסים בני העדה הדרוזית; נערכו פעולות הסברה ושיחות עידוד בקרב בני העדה על ידי רשויות הגיוס; בוצעו תהליכי הכנה לגיוס לצה"ל; עודכן המנגנון לחישוב "ציון ההתאמה" לקצונה לבני העדה; בוצעו ימי "צו ראשון" למועמדים לשירות מקרב בני העדה במסגרת אורגנית; ונערכו פעולות לשימור שיעורי המיצוי לתפקידי פיקוד וקצונה לחיילים בני העדה.

4. בהמשך, הציגו המשיבים את תכנית העבודה לשימור מורשת הגדוד, בגדרה הושם דגש על מתן טיפול מיטבי בבני המשפחות השכולות של הגדוד. בתוך כך, תואר כי גדוד המילואים 8135 אשר היה מאויש עד כה על ידי המשתחררים מגדוד 299 שינה את מספרו ל-299; הוחלט על הוצאת ספר מורשת לסקירת פועלו של הגדוד; מתוכנן להיבנות חדר הנצחה קבוע; ישנו תהליך עיצוב תג יחידה חדש שיבטא גם את סימן ההיכר של גדוד 299; המשפחות השכולות של חללי גדוד 299 שולבו עם המשפחות השכולות של חיילי חטיבה 300, ועוד.

5. לבסוף, פירטו המשיבים אודות המענה שיינתן ל"דור המעבר", דהיינו חיילי החובה והקצינים והנגדים ששירתו בגדוד טרם פירוקו. בכלל זאת, הבהירו המשיבים כי חיילי החובה ששירתו בגדוד בעת סגירתו שובצו ביחידות צבאיות אחרות, תוך שמירה על הצרכים הייחודיים של בני העדה הדרוזית. מעל 80% מהחיילים ששירתו כלוחמים בגדוד נותרו בתפקידי לחימה, והיתר הועברו ליחידות שונות בצה"ל בייעוד שאינו לחימה, תוך התחשבות בבקשותיהם הפרטניות. בנוסף, המשיבים דיווחו כי נשמר שיעור היציאה לפיקוד שהיה קיים בגדוד לפני פירוקו. ביחס לקצינים והנגדים, תואר כי לכל הקצינים והנגדים נמצא שיבוץ חדש, בין אם שירתו בגדוד או היו בהכשרה בעת פירוקו. במהלך השנתיים הקרובות יבצעו גורמי הסגל בזרועות השונות בהם שובצו הקצינים והנגדים מעקב ובקרה אחר השתלבותם.

6. ביום 28.2.2016 ביקשתי את תגובת העותרים לתגובתה המשלימה של המדינה. העותרים בבג"ץ 3777/15 ציינו כי "אכן מצביעה תגובת המשיבים על צעדים רבים שיכול ויהיה בהם כדי 'לפצות' את צעירי העדה הדרוזית על פירוק הגדוד" (סעיף 2 לתגובת העותרים מיום 7.3.2016), אולם קבלו על כך כי "לא נמצא בתגובה מענה למתן פתרון לאותם צעירים שיתקשו להשתלב חברתית עם אחיהם היהודים ביחידות הצבא השונות" (סעיף 4 לתגובה). לפיכך, ביקשו העותרים בבג"ץ 3777/15 שהמשיבים יבחנו אפשרות להקמתה של פלוגה מצומצמת לבני העדה הדרוזית, שתאפשר שילוב הדרגתי של בני העדה שעלולים להיתקל בקשיי הסתגלות חברתיים לאור פערי השפה והרקע. העותרים בבג"ץ 3787/15 הצטרפו לתגובת העותרים בבג"ץ 3777/15, תוך שהוסיפו שתגובת המשיבים לא נותנת מענה הולם גם לאפשרות הפגיעה בפוטנציאל היציאה לקצונה של בני העדה, ולסוגיית שימור מורשת הגדוד והקשר עם משפחות החללים.

7. ביקשתי את התייחסות המשיבים לאמור בתגובות העותרים. המשיבים הגישו את התייחסותם ביום 27.3.2016, ובה ציינו שהאפשרות להקמת מסגרת אורגנית מצומצמת לבני העדה הדרוזית נבחנה כבר במסגרת עבודת המטה שקדמה להחלטה על פירוק הגדוד, עוד לפני הגשת העתירות, אך נשללה ממספר טעמים. ראשית, משום שבהקמת מסגרת כזו יש כדי ליצור חוסר וודאות באשר ליכולת המעשית לאייש את המסגרת, שכן מטבע הדברים האיוש יהיה מבוסס על רצון הפרט, באופן שעשוי ליצור דיפרנציאליות במספר המתגייסים בכל מחזור. שנית, משום שבוצעו מגוון צעדים ופעולות שנועדו להקל על בני העדה בשילובם בצה"ל, וביניהם: התאמת קורס עברית המהווה פלטפורמה להכנה לשירות; ביצוע ימי "צו ראשון" מאוחדים לבני העדה; ביקורי מנהל האוכלוסיות בבתי הספר, ועוד. שלישית, משום שלשיטת המשיבים אין זה ראוי לקיים מסגרת צבאית נפרדת על רקע עדתי או מגזרי אם אין הכרח חיוני בכך, ובידול של קבוצת אוכלוסייה ראוי שיתקיים רק במקום שהוא הכרחי להצלחת השתלבותם של חברי הקבוצה בצבא. בהתאם, טענו המשיבים כי בני העדה הדרוזית השתלבו בהצלחה בצה"ל, ולפיכך אין כל עילה או צורך לקיום מסגרת נפרדת עבורם.

8. המשיבים התייחסו גם לחשיבות שימור מורשת הגדוד בראייתם ולהכרתם בצורך לתת טיפול מיטבי לבני המשפחות השכולות. במסגרת זאת שבו וציינו כי בשלב זה הוחלט על הקמת חדר הנצחה, הכנת ספר מורשת, ושמירת הקשר עם המשפחות השכולות. לבסוף פירטו המשיבים את הנעשה על ידם לצורך הבטחת שימור היקף הקצונה בקרב בני העדה הדרוזית: הגמשת קריטריון ההתאמה לקצונה לבני העדה הדרוזית; וכינוס ועדה מטכ"לית בה נבחן בין היתר שיעור המיצוי של בני העדה הדרוזית לפיקוד, תוך בדיקה פרטנית של החיילים הפוטנציאליים. לשיטת המשיבים, נוהל זה עתיד להמשיך במשך השנתיים הקרובות.

9. בהחלטתי מיום 3.4.2016 ביקשתי מהעותרים להודיע האם אחר כל הדברים האלה עדיין עומדים הם על עתירתם. עוד ביקשתי מהעותרים להביא בחשבון כי אפשר ופסק הדין יינתן על יסוד חילופי הכתובים עד כה. העותרים בשתי העתירות הגישו תגובה מאוחדת ובה ציינו כי יש בתגובות המשיבים כדי לייתר את הסעד המבוקש האוסר על פירוק הגדוד וכן את הסעד המבוקש לגיוס חיילים יהודיים לגדוד במקום פירוקו. בהתאם, טענו העותרים בשתי העתירות כי הם חוזרים בהם משני הסעדים שלעיל. בנוסף, הוסיפו העותרים בבג"ץ 3787/15 כי הפתרון שהוצע על ידי המשיבים לשם הנצחת חיילי הגדוד נותן מענה שדי בו כדי להצדיק את חזרתם מהעתירה בנושא זה. עם זאת, טענו העותרים בשתי העתירות כי תגובות המשיבים עדיין לא נותנות מענה הולם באשר לשילובם ההתחלתי של המועמדים לגיוס בעלי קשיי הסתגלות.

10. לפיכך, ביקשו העותרים בשתי העתירות כי בית משפט זה יוציא מלפניו צו מוחלט שיחייב את המשיבים להקים מסגרת צבאית ייעודית לקליטת מתגייסים חדשים מקרב בני העדה הדרוזית בעלי קשיי הסתגלות, אשר תפעל להטמעה ולשילוב הדרגתיים של אותם חיילים בחיי התרבות הצבאית. העותרים מציעים כי ניתן יהיה לצרף לפלוגה זו גם חיילים יהודים בעלי קשיי קליטה, וכן כי המשיבים יוכלו לבחון את המשך נחיצות הפלוגה בחלוף זמן-מה.

11. עמדתי על השתלשלות ההליכים בעתירות בפירוט. לא מיהרנו לדחות את העתירות, ואפשרנו לצדדים לנהל שיג ושיח במטרה לייתר את הצורך להכריע בעתירה. נכון לעת הזו, דומה כי הניסיון להביא לפתרון בדרכי פשרה – מוּצָה. בהתאם להחלטתי מיום 3.4.2016, הגיעה העת להכריע בעתירה, על סמך חילופי הכתובים. היות והעותרים בשתי העתירות חזרו בהם למעשה ממרבית הסעדים שהתבקשו, למעט מהסעד שעניינו בהקמת מסגרת קליטה אורגנית ייעודית לבני העדה, יתמקד הדיון בסעד זה בלבד.

דיון והכרעה

12. אקדים ואומר, כי באתי לכלל מסקנה כי דינו של הסעד עליו עומדים העותרים – להידחות. מלכתחילה סברתי כי גדרי התערבותו של בית משפט זה בעתירות אלו הינם מצומצמים ביותר. הלכה ידועה היא, כי בית משפט זה אינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הרשות המוסמכת – קל וחומר משמדובר בהחלטות מקצועיות-תכנוניות של שלטונות הצבא (ראו: בג"ץ 734/83 שיין נ' שר הביטחון, פ"ד לח(3) 393, 399 (1984); בג"ץ 6840/01 פלצמן נ' ראש המטה הכללי, פ"ד ס(3) 121, 134-132 (2005) (להלן: עניין פלצמן)). בנוסף, ככל שהגורם ברשות המנהלית שנדרש לקבל את ההחלטה המקצועית בכיר יותר – מצטמצם היקף ההתערבות של בית משפט זה וגדל בהתאמה מתחם הסבירות העומד לאותו גורם (ראו: בג"ץ 7817/98 מועצה מקומית זמר נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נה(3) 503, 516 (2001).

13. עם זאת, פעולותיהן של רשויות הצבא אינן פטורות מביקורת שיפוטית. דא עקא, שזו מוגבלת לאמות המידה הנהוגות בעניינן של רשויות ציבוריות, דהיינו, אם הן פעלו בגדר סמכותן, אם שיקול הדעת המסור להן הופעל בסבירות ובתום לב, אם מקור ההחלטה בשיקולים ענייניים, ועוד מבחנים מסוג זה (ראו: בג"ץ 1517/06 בן דוד נ' ראש המטה הכללי, פסקה 2 לפסק דינו של השופט א' לוי (16.8.2006); עניין פלצמן, שם).

14. גם שיקול דעתו של הרמטכ"ל, רחב ככל שיהיה, אינו שיקול דעת מוחלט. הרמטכ"ל, ככל רשות ציבורית, פועל כנאמן הציבור והוא מחויב להפעיל את שיקול דעתו בהגינות, בסבירות, בטוהר לב ובתום לב, בלא שרירות וללא שיקולים זרים ותוך שהוא בוחן את מכלול השיקולים הרלוונטיים (ראו: בג"ץ 4537/96 שושן נ' ראש המטה הכללי, פ"ד נ(4), 416, 422 (1996)). החלטה אשר התקבלה תוך התעלמות משיקול רלוונטי, תוך מתן משקל בלתי ראוי לשיקול זה או אחר, או תוך איזון בלתי סביר בין מכלול השיקולים, חורגת ממתחם הסבירות. רק במקרים אלו יתערב בית המשפט. בהתערבותו, אל לו לבית המשפט לשים את שיקול דעתו במקום שיקול דעת הרמטכ"ל. אל לו לשאול כיצד הוא היה מחליט לו עמד במקומו של הרמטכ"ל, אלא עליו לבחון אם כל השיקולים הרלוונטיים לקבלת ההחלטה עמדו לנגד עיניו של הרמטכ"ל; אם ניתן לכל שיקול המשקל המתאים והראוי לו, ואם נעשה האיזון הנכון והראוי בין השיקולים. בחינה זו תיעשה לאור עקרונות היסוד של השיטה, כפי שאלו משתקפים בחקיקה ובפסיקה ולאור ערכי היסוד והנורמות של החברה (ראו: בג"ץ 1284/99 פלונית נ' ראש המטה הכללי, פ"ד נג (2) 62, 69 (1999)). ברוח דברים אלו תיבחן החלטתו של הרמטכ"ל בענייננו.

15. במקרה דנן, ההחלטות בנוגע לגדוד התקבלו על ידי הדרג הפיקודי העליון בצה"ל, דהיינו הרמטכ"ל, ובאישור שר הביטחון. כאמור, היקף הביקורת השיפוטית על החלטות רשויות הצבא בנושאים תכנוניים-פיקודיים הוא מצומצם.

16. לא מצאתי כי בהחלטת המשיבים לדחות את האפשרות להקים דווקא מסגרת אורגנית מצומצמת לקליטת בני העדה בעלי קשיי הסתגלות, נפלו פגמים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. ההחלטה שהתקבלה הייתה תוצאה של תהליך מחשבתי ענייני, מקיף ושיטתי שנערך ברשויות הצבא לאורך מספר שנים, תוך הפעלת שיקול דעת והתחשבות בנתונים הרלוונטיים לעניין. בכלל זאת, הציגו המשיבים בהרחבה את הטעמים שעמדו ביסוד החלטתם לדחות את הצעת העותרים, טעמים שמקורם בהיבטים מעשיים (פגיעה בצרכיו התכנוניים של צה"ל, חוסר ודאות ודיפרנציאליות ביחס לגודל המסגרת, עריכת צעדים חלופיים שמטרתם להקל על שילוב בני העדה בצה"ל), ובהיבטים ערכיים-פיקודיים (פגיעה בשוויון ההזדמנויות של בני העדה ועיכוב שילובם בצה"ל ובחברה הישראלית).

17. נראה כי לכל אורך הדרך המשיבים גילו גמישות, היו קשובים לבקשות העותרים וגיבשו מענה מפורט ומקיף למכלול הסוגיות והבעיות שהעלו העותרים לפתחם בהקשרים של שילוב בני העדה בכלל יחידות הצבא. מענה זה מעיד על קיום מאמצים כנים מצד המשיבים לפעול לטובת בני העדה הדרוזית ולהקלת השתלבותם החברתית במסגרת הצבאית, וכל זאת בגדרי שיקול הדעת הרחב הנתון למשיבים בכגון דא.

18. החלטת המשיבים התקבלה לאחר שקלול ואיזון מכלול השיקולים הרלוונטיים והיא אינה חורגת ממתחם הסבירות. לאור זאת, יש לקבוע כי אין עילה משפטית להתערב בהחלטת המשיבים לסגור את הגדוד ולא להקים תחתיו מסגרת קליטה אורגנית ייעודית לבני העדה.

19. בכפוף לאמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את מה שנותר מהעתירות. בנסיבות העניין לא הייתי עושה צו להוצאות.

ה נ ש י א ה  השופטת ד' ברק-ארז:

אני מסכימה.

חשוב להוסיף ולהדגיש, כפי שחזרו והדגישו המשיבים, כי אין בדחיית העתירות כדי לפגום, ולו במעט, בהערכה הרבה שרוחש הצבא ורוחשת מדינת ישראל כולה לתרומתם של הדרוזים אזרחי ישראל לצה"ל ולכל מערכות המדינה, ולא כל שכן במועד זה שבו ניתן פסק הדין, בהיותנו נערכים ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות. כפי שעלה מן הדיון בעתירות, מבחינות רבות השינויים במתכונת הגיוס של חיילים דרוזים לצה"ל מבטאים יותר מכל את ההצלחה בשילובם בכל מערכות הצבא. "מחיר ההצלחה" בא לידי ביטוי בביטולן של מסגרות ייעודיות שהתאימו לנסיבות העבר. חזקה על רשויות הצבא כי יוסיפו ויעשו, כפי שהתחייבו, למתן מענה מלא לגיוסם של מועמדים לגיוס מן העדה הדרוזית, עבורם ועבור מדינת ישראל כולה.

השופט א' שהם: אני מצטרף לחוות דעתה של חברתי, הנשיאה מ' נאור, ואף אני סבור כי המשיבים פעלו בהגינות ובסבירות, ומתוך הכרה בתרומתם של בני העדה הדרוזית למדינת ישראל בכלל, ולצה"ל ולמערכת הביטחון בפרט.

אין חולק, כי המגמה לשלב את בני העדה הדרוזית בכלל יחידות צה"ל הינה ברוכה וחיובית, והדבר אינו בא על חשבון הנצחת מורשת הקרב של בני העדה הדרוזית ושימור מורשת גד' 299.