כשפרחח אחד הורס לכולם
אתמול קיבלנו בקנה מידה מוקטן ולא ממש מזיק לכאורה, שיעור על החיים. ראינו בזמן אמת איך מספר פרחחים עם רבע מהאינטליגנציה של דג זהב, יכולים להרוס את ההנאה למאות אלפי אנשים ולגרום למהומה תקשורתית.
הרי לכולנו ידוע שהרוב המוחלט של אוהדי הפועל ומכבי תל אביב, ואפילו בית"ר ירושלים הם אנשים נורמטיביים שרק באו ליהנות ממשחק כדורגל מותח. אפילו האוהדים עצמם מודעים לכך שאוהדי הקבוצה היריבה הם כאלה. אבל בחצי צחוק חצי רצינות, היריבות טופחת ומטופחת, ומספר אוהדים קלים להשפעה מתחילים להתייחס ליריבות כזו במלוא הרצינות.
מפתחים לעצמם בראש תסריט שבו כל אוהד של הקבוצה היריבה הוא מניאק, בן זונה, חרא בן אדם, רשע. אויב. בתוך הקבוצה הקטנה ממילא הזו, יש קבוצה עוד יותר קטנה, אלה האנשים שלא התייצבו בהשתלמות להתקדמות אבולוציונית, ונשארו שלב.
מבחינה אינטלקטואלית אפשר להחשיב אותם קופים, וסליחה עם הקופים. נעשו כבר הרבה סרטי טבע על אותם פרחחים, על המכות שהם הולכים אחרי המשחקים, על טקסי זריקת החפצים שלהם למגרש (יש מדענים המשערים שזהו טקס דתי, בו הם מקריבים קורבן לאלי הכדורגל העגולים), ועל הבנתם את העולם בו הם חיים, הבנה שלא משתווה לזו של ילד בן 4. לדוגמא; הפמיליה של בית"ר ירושלים.
גם בין אוהדי מכבי והפועל תל אביב אפשר למצוא את אותם חיות האדם, שבעולמם המעוות זה בסדר ללכת ולתקוף שחקן כדורגל באמצע משחק. או לפרוץ למגרש ולהרביץ לשחקן הקבוצה היריבה הראשון שיקרה בדרכם.
את התעלול שלהם הם עשו, ולמרות שנתפסו, כל האוהדים הנורמטיביים עדיין היו צריכים ללכת הביתה מאוכזבים, או לכבות את הטלוויזיה בכעס.
כמו בעולם הכדורגל, גם בעולם האמיתי אפשר למצוא את אותם קופיפים (שיש ביניהם לבין הקופיפים של הכדורגל כנראה חפיפה מלאה) שעושים מעשה שכל אדם נורמטיבי מתנגד לו, ובכך הורסים לכולם. כמו המרצחים שהחליטו לקום, לחטוף, ולרצוח שלושה נערים ביום בהיר אחד, או אלה ש"החזירו" להם בכך שחטפו, עינו, ורצחו נער חף מפשע אחר, או זה שהלך וירה באדם שמאמין באלוהים קצת שונה משלו. את הפשע שלהם הם עשו, בחמימות מוח חייתית ופרימיטיבית. אך גם אם נתפסו או נמלטו, את המחיר שילמו כל השאר. אנחנו.
