מבצע לכידת "היעד המרכזי" של משטרת ישראל,חשיפה ראשונה

ס' המפקד הבכיר של היחידה שאף ארוכות מהסיגר הקובני המשובח ווידא עם צ' מפקד הצוות שכל הכוחות מתודרכים ושכל לוחם יודע בדיוק את מקומו בזמן הפריצה. צ' עובר ובודק אישית את הציוד שנשאו הלוחמים ומבקש משלושה מהם להביא מהנשקייה שלושה רובי סער מדגם אם-16 עם כוונות צלפים "רק למקרה שהמבצע יסתבך". השעה 05:00 לפנות בוקר. צ' מורה ללוחמים להתארגן ליציאה.
 
הלוחמים, המודעים היטב לסכנה הכרוכה במבצע המורכב, נכנסים חרישית לשני רכבי וואן מסחריים ענקיים החוצים במהירות את כבישי גוש דן, תוך שהלוחמים בודקים שוב את המחסניות, הקסדות וחלקם מרכיב את הכוונות הטלסקופיות. תוך מספר דקות הם מגיעים לביתו של היעד. אישיות מסוכנת ביותר לציבור שעלולה להתנגד בעוצמה רבה למעצר ולסכן את הכוחות הלוחמים.

הרכבים הכבדים עוצרים בפינת הרחוב במקום שקט והלוחמים מגיחים במהירות לכיוון ביתו של "היעד המרכזי". הם יודעים כי כל דקה קריטית בהצלחת המבצע. הצוותים מתחלקים כמו בתרגולים שעברו במהלך הלילה כאשר צ' מוביל את הכוח בחזית בוילה המפוארת של "היעד המרכזי" וסגנו ח' מוביל חמישה לוחמים דרך הגינה של השכנים כדי לסגור את דרכי המילוט. "האם כל הכוחות פרושים בעמדותיהם?" שואל צ' את ח'. המתח של הלוחמים מגיע לשיאו. האדרנלין מתפוצץ. הרי בשביל הרגעים הללו הם התגייסו ליחידת העילית של המשטרה. "הכוח ערוך לפריצה" מודיע ח' לצ' הממוקם בראש צוות הפריצה עם שני לוחמים מצויידים באם-16 צ' בודק את שעונו. השעה 05:30 זהו. זה הזמן לפרוץ.
 
נחזור לרגע לבוקר שקדם למבצע. בישיבה במטה המרכזי יושבים שלושה גברים בחדר סגור אפוף עשן. "המצב מאד גרוע" פותח הבכיר, "שני קצינים בכירים תחת חקירות באשמות כבדות מאד עם הבאבא הזה. כל התקשורת עלינו. חייבים לעשות מהלך שישנה את העליהום במדינה עלינו".

יועץ התקשורת כוסס ציפורניו ומנסה למצוא פיתרון למצוקה של הצמרת. מה עושים כדי להסית את האש ואת גדודי העיתונאים מעלינו?  לפתע הבליח הרעיון. "אני צריך מכם איזה דמות מוכרת. לא סתם מישהו אנונימי, אלא מישהו שכל המדינה מכירה. חייב סיפור חדש שנסיט אליו את כל תשומת הלב של התקשורת והציבור ואחרי שבוע הפרשה המביכה שלנו תישכח. קדימה תמצאו לי אחד כזה ואני מכין את השקשוקה עם הרבה שום וחריף".
 
ס' שישב בחדר ביקש שעה הפסקה ויצא להביא את הפיתרון. אחרי שעה חזרה החבורה לחדר הסגור. ס' מגיע עם שלושה תיקים מאובקים. "אז מה יש לנו?" שואל הקודקוד הבכיר. ס' פותח את התיק הראשון "יש לנו כאן חקירה שלא הביאה לכלום על ראש עיר פיתוח בצפון בחשד של הטרדה מינית של המנקה הרוסיה". "לא מעניין" חותך אותו הבכיר, "יש הרבה מאד ראשי ערים בחקירות אצלנו וזה לא יעשה את העבודה" . "טוב אז יש לי גם תיק משנת 2009 על זמר שניהל רומן עם אמא של מעריצה שלו". "יאללה ס' מה קורה לך, נדפק לך הראש?  חסרים לנו זמרים עם סיפורים? רק שבוע שעבר סגרנו את תיק החקירה נגד התימני הזה. תביא משהו פיקנטי שכל המדינה תתרגש ושהעיתונאים ירדו מאיתנו".
 
"טוב יש לנו תיק נוסף על חשד לשחיתויות של איזה עורך דין מראשון לציון שקיבלנו עליו תלונות מקבוצת בעלי קרקעות בראשון ולא התפתח מזה עדין כלום" ."ומי מוזכר בתיק הזה?" שואל הבכיר. ס' מתחיל למנות את רשימת הקבלנים שלא אומרים הרבה לבכיר ,עד שעלה שמו של ג'.
 
"ג'?" וואוו קופץ יועץ התקשורת, "זה בדיוק מה שאני צריך. הוא סלב ענק. כל המדינה מכירה אותו. נסיך שהצליח ועשה מבצעי שיווק ענקיים" . "רגע אחד" מצנן ס' את ההתלהבות, "התיק משנת 2006.עברו כבר 8 שנים ולא הצלחנו למצוא עדין שום ראייה משמעותית". "לא נורא" חותך אותו הבכיר "אבל זה הסיפור הכי טוב שיש לנו כאן.חברה תתחילו מהר לזוז כי אין זמן. כל היום התקשורת מתעסקת בקצינים הבכירים שלנו עם הבאבא חייבים להסיט את האש. יש לך 24 שעות להביא את התוצאות".
 
צ' דופק בעוצמה על הדלת. "היעד המרכזי", אישתו וארבעת ילדיהם ישנים שינה עמוקה. ככול שהדפיקות נמשכות מתעוררת אישתו של "היעד המרכזי"  ומעירה בבהלה את בעלה. "רד תראה מי דופק בדלת כך בשעה 05:30". "היעד המרכזי" יורד אפוף שינה לקומת הקרקע ופותח את הדלת. תוך 10 שניות הוא מוצא עצמו שוכב על הרצפה,מוקף בלוחמי יחידת העילית, כשהוא אזוק בסלון ביתו בידיו וברגליו. אשתו יורדת באימה לסלון, בטוחה ששודדים פרצו לבית השקט, אחריה מתעוררים שני הילדים הגדולים ויורדים גם הם. תוך 60 שניות לאחר שהוסבר ל"יעד המרכזי" ולאשתו החשדות בגינם נעצר, מובל "היעד המרכזי" למדרכה שם ממתין  הרכב הכבד אליו הוא נכנס אזוק ברגליו ובידיו כדי שלא יפגע בכוחות.
 
השקט כאילו חזר לבית רחב הידיים. בסלון עומדת אימא המומה ושני ילדים רועדים,כששלולית הולכת ומתפשטת של שתן בין רגליו של הילד הצעיר. כל בני המשפחה יישאו את הצלקות לעד.
 
בחצר תחנת המשטרה כבר ממתינה התקשורת. ה"יועץ" דאג להביא את כווולם. צלמי טלויזיה, כתבי הפלילים, אפילו את כתב הצרכנות של המקומון בקרית גת הוא הזמין. ס' הורה לנהג להחנות את הרכב ובו "היעד המרכזי", בקצה מגרש החניה,כך שיהיה מרחק הליכה של 150 מטר עם "היעד המרכזי" עד לפתח התחנה ולצלמים יהיה מספיק זמן לראות ולצלם את ג' הסלאב מובל אזוק ברגליו וידיו כאחרון הרוצחים או האנסים.
 
חלק גדול מעלילות הסיפור הזה הנן פרי דמיוני. אני מאמין שכל עבריין חייב להיענש בצורה מחמירה וכי יש למגר את השחיתויות ולהחמיר בענישה, אבל לי ולמרבית בכירי ענף הנדל"ן איתם שוחחתי במהלך השבוע האחרון (ואני ממש איני חבר אישי של עוה"ד רועי בר או של מנור גינדי) יש תחושה שנעשה השבוע עוול ענק בדרך שבה כל העניין בוצע. 

אם יתברר שאנשים אלה אשמים עליהם לשלם את המחיר, אבל הדרך שבה נהגה המשטרה בהם מעלה אצלי ואצל רבים מחברי ספיקות ושאלות לגבי סיבות המעצרים המתוקשרים. משהו לא טוב קורה במשטרה.  ואני הקטן שלא מבין, משום מה מקוננת בליבי התחושה כי בעוד שנה, תופיע ידיעה קטנה מאד בעמוד האחורי המספרת על סגירת התיק.
 
ומה איתנו... המחשבות עולות ומציפות. הרי זה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו מחר בבוקר,שבוע הבא או עוד שנה. נקודה למחשבה.