אופטימיות מאריכה חיים גם בגיל מופלג

 אי שם בשנת 1990 החל להתפתח "מחקר הזקנה הירושלמי" מטעם האוניברסיטה העברית, העוקב מאז ועד היום אחר 1200 תושבי ירושלים ילידי 1920-1921, ובוחן מגוון היבטי הזדקנות כמו בריאות, תפקוד, מצב כלכלי, חברתי, אמונות, פחדים וכו'.

מי שעומד בראש המחקר והקים אותו הוא פרופ' יוחנן שטסמן, ראש המכון לחקר הזקנה באוניברסיטה העברית. במחקר חדש כחלק מפרויקט זה, החוקרים מהאוניברסיטה העברית, פרופ' ג'רמי ג'קובס וד"ר יורם מערבי, בדקו את המשמעות של אופטימיות והקשר שלה לתוחלת חיים בגיל הזקנה, וחשפו ממצאים מפתיעים וראשוניים.

משתתפי המחקר נבחרו במדגם אקראי המייצג את כלל תושבי ירושלים כשכולם בני אותו הגיל וילידי אותו שנתון (1920-1921) כדי לנטרל את השוני הרב בין אנשים מבוגרים בקבוצות גיל שונות. החוקרים אספו את הנתונים מראיונות שקיימו עם הנבדקים בביתם או במוסדות מגוריהם ומבדיקות רפואיות שבוצעו על ידי רופאים ואחיות. הנתונים העיקריים שנבדקו הם מצב בריאותי, קוגניציה ומעמד חברתי ותפקודי. באופן ספציפי יותר, האופטימיות נמדדה באמצעות שאלות הנוגעות לציפיות חיוביות לעתיד ולחוויות חיוביות. במקביל, נלקחו בחשבון גם מין, קושי כלכלי, מצב משפחתי, מצב חינוכי, פעילויות של תלות בחיי היומיום, פעילות גופנית וכו'.

במקביל, החוקרים עקבו אחר הנבדקים במהלך כל השנים ואספו מידע מי נפטר ומתי. על פי מידע זה הם השוו בין אלו שהיו אופטימיים לאלו שלא היו אופטימיים ובדקו כמה נפטרו ומי מכל קבוצה נפטר יותר. כשהם בדקו את הקשר בין האופטימיות בגילאי 85 ו-90 לבין תמותה, במעקב קדימה של מספר שנים, הם מצאו שאופטימיות מאריכה חיים (או קשורה לתמותה מופחתת) אפילו בגילאים מאוחרים כמו אלו. בין קבוצות הגילאים 85-90 ו- 90-95 שנים, 33.2% (364/1096) ו-44.3% (236/533) נפטרו בהתאמה באופן כללי, כאשר ההישרדות לאחר 5 שנים הייתה גבוהה בקרב האופטימיים בכ-20% בגיל 85 ובכ-25% בגיל 90).

כל ציוני האופטימיות הממוצעים ירדו מגיל 85 ל-90 (בין 0.5 ל 2 נקודות), כאשר נמצא שגברים אופטימיים משמעותית יותר מנשים, ציון האופטימיות בגיל 85 היה 8.4 אצל גברים, לעומת 7.3 אצל נשים ו-6.3 אצל גברים לעומת 5.5 אצל נשים בגיל 95. הממצאים נותרו ללא שינוי לאחר שהוציאו מהמשוואה דיכאון, נבדקים לקויים קוגניטיבית ונבדקים שנפטרו תוך 6 חודשים מהבסיס.

"מדובר בנתון מפתיע שלא היה ידוע עד כה", ד"ר מערבי מסביר. "ההסבר המשוער הוא שאופטימיות משפיעה על מנגנונים גופניים הקשורים לבריאות, כמו שיפור במערכת החיסון, ירידה בגורמי הסיכון הווסקולריים (לחץ דם, מחלות לב) ויש טענות גם לירידה בהתפתחות מחלות סרטן".

מחקרים קודמים הוכיחו שניתן לשנות תכונות כמו אופטימיות ופסימיות על ידי התערבויות התנהגותיות ופסיכולוגיות. באוכלוסייה המזדקנת במהירות ובאופן דרמטי כמו בישראל ובמדינות רבות בעולם, הבנת הגורמים לתוחלת חיים ובנוסף לאיכות חיים והדרכים לשפר את הזקנה ולהיערך להזדקנות מיטבית, קריטית ביותר.

ד"ר יורם מערבי מוסיף כי "אופטימיות איננה בהכרח מאפיין אישיותי מולד, אלא משהו שניתן לפתח. לכן, חשוב שנחשוב על דרכים להחדיר מעט אופטימיות באנשים באופן כללי, מכיוון שזה יועיל להם".